יפעת ויהונתן נשואים די באושר כבר 21 שנה. יהונתן, עדין, מופנם וצנוע. יפעת מעידה על עצמה שהחיצוניות, מה יגידו עליה, וכל מה שקשור בלהרשים הוא צורך מהותי עבורה, וחיי חברה הם חלק מהותי ובלתי נפרד מחייה. על אף ששניהם העידו כי חיי הנישואין שלהם בעיקר חיוביים, היה דבר אחד אותו יפעת לא יכלה לשכוח.
את היומולדת הזה הוא לא ישכח
בתור כלה צעירה, חמשה חודשים לאחר החתונה, חל יום הולדתו ה-25 של יהונתן. יפעת הבליגה על הדרך שבה הוא בחר לחגוג לה, חודש ושבוע לפני כן את יום הולדתה ה-22 – בזר צנוע ופתק שמביע חיבה. בלי לשמור טינה, הבטיחה לעצמה שאת היומולדת הזה הוא לא ישכח. היא ארגנה הפקה עם כל המרץ והכישרונות שיש בה. במשך שבועות היא תכננה ביחד עם בני המשפחה שלו את האירוע, ולמרות שכזוג צעיר שבילו את רוב שעות היום שלהם ביחד, היא עשתה הכל כדי שהוא לא ירגיש ולא ידע מכך. והנה הגיע היום, כל המשפחה הגיעה בזמן, וכולם מחכים לחתן השמחה. התוכנית היתה גדושה והאוכל מכל טוב. והנה הוא נכנס, מדליקים את האורות וכולם מריעים: מזל טוב!
במשך שנים הלקיתי אותו
את הרגע הזה יפעת לא יכלה לשכוח, את עיני העגל של יהונתן, ואת האדישות שנוצרה בו לפתע. לא התרגשות, לא הבעת תודה על כל מה שעשתה בשבילו. לא “וואו” ולא שום דבר, רק מין שקט כזה שנתן תחושה של “באמת שלא היית צריכה”… הערב עבר איכשהו, אבל התחושה בליבה של יפעת לגמרי לא. “לאיזה מין אדם חסר רגישות נישאתי?” היא חשבה לא פעם. במשך חודשים ושנים אחר כך, יונתן זכה לתזכורת על חוסר ההערכה שלו אליה ועל המאמצים שהיא עשתה עבורו.
אני מכירה אותו כמו את כף היד שלי
לפני מספר חודשים, יפעת נחשפה לסדנא שנקראת “הקץ לאכזבות”, שאם לא היתה ניתנת בחינם, לא היתה עושה מאמץ להירשם אליה. שם היא למדה על “מפת האהבה” שיש בין בני הזוג ועל כך שבכל שלב בנישואין, יש אפשרות להעמיק את ההיכרות עם בן הזוג ולגלות עוד דברים שלא היו ידועים קודם. “נו באמת, אני מכירה אותו כמו את כף היד שלי.” היא חשבה לעצמה, וויתרה על המשימה של השיעור הראשון. שבוע לאחר מכן, בשיעור השני חיכתה לה הפתעה.
מתנה שבטוח תתקבל בברכה
בשיעור השני,יפעת למדה על תופעת ה“מתנה”: אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא, שרובנו קונים מתנה לאחר לפי מה שאנחנו היינו רוצים לקבל או לפי מה שאנחנו מבינים שטוב לו. לא הרבה מאיתנו חושבים על מה הוא באמת הוא היה הכי רוצה לקבל. את כל החסכים שלנו אנחנו קונים לאחרים. יותר מזה, גם כשאנחנו יודעים בדיוק מה השני רוצה, לפעמים קשה לנו מאוד לקנות משהו שאנחנו לא אוהבים.
סבא שאוהב כל כך את נכדו המתוק, וכשזה הקטן מסרב לבוא ולקבל נשיקה, תופס אותו הסבא בעל כורחו ומגניב לו נשיקה או שתיים לפני שיברח. לסבא ברור שהוא עושה את זה “למען הילד”. הגיעה יום ההולדת של הבעל. האשה, שכבר הרבה זמן רואה את בעלה עם הסוודר המוכתם, הולכת ובוחרת בשבילו (?) סוף סוף סוודר נורמלי…
אם חשוב לנו לעשות לשני טוב ולהעניק לו את מה שהוא צריך, אנחנו צריכים להתנער מהתופעה הזו.
כדי להסב נחת לבן הזוג, יש לפעול לפי פירמידת ה’מתנה’: מי, תענוג, נעים, הוגן. כל שלב הוא פועל יוצא של הקודם לו בפירמידה:
מי – עלינו להכיר מיהו האדם שעומד מולנו, רצונותיו, צרכיו וכדו’. ניתן לערוך רשימה של אפשרויות שעולות בדעתנו. לאחר שרשמנו לעצמנו מגוון של אפשרויות, נעבור לשלב הבא:
תענוג – נסמן בעיגול מה מתוך האפשרויות שכתבנו יגרום לו תענוג – מה הוא אוהב ומה מסב לו נחת. יכול להיות שהוא צריך גרביים אבל זה לא אומר שיהיה שמח במיוחד לקבל אותם כמתנה…
נעים – מבין כל מה שסימנו בסעיף הקודם, נסמן איקס על הדברים שאולי לא יהיה לו נעים לקבל וכך נישאר רק עם מה שיהיה לו נעים וירגיש בנח לקבל מאיתנו.
הוגן – מתוך הרשימה שנותרה, של מה שיגרום לו לתענוג ולשמחה, ושיהיה נעים לקבל, על מנת שגם אנחנו נרגיש טוב עם מה שנתנו, נבחר מה הכי כיף לנו לתת.
מה ההבדל בין תענוג לנעים?
ישנן מתנות שכיף לקבל אבל לא נעים לקבל מהאדם הספציפי הזה, או בדרך הספציפית הזאת. יתכן שבעלך מאוד זקוק לשעון, וגם מאוד אוהב חברה מסוימת של שעונים, אך גם יכול להיות שדווקא ממך,
שמעירה לו כל הזמן על כך שהוא מאחר ומתעכב, יהיה לו מאוד לא נעים לקבל את השעון. יתכן שבעלך רוצה שתצייני את המאורע החגיגי של קבלת התעודה שלו, אבל הדרך שברור לך שתעשה לו טוב – מסיבת הפתעה עם כל המשפחה, היא הדבר האחרון שהוא ישמח בו. מתנות אלה יירדו מהפרק בשלב השלישי.
אפילו לא טרח לבקש סליחה
לאחר שיפעת הפנימה את המסר, גל של אשמה הציף אותה. “אני לא מאמינה. במשך שנים ארוכות הסתובבתי עם הרגשה שהוא לא בסדר, ובכל הזדמנות הזכרתי לו את זה ופשוט הלקיתי אותו. בעיקר על זה שהוא אפילו לא טרח לבקש סליחה. לרגע לא חשבתי שאני היא זו שאמורה לבקש סליחה ממנו”.
שלב חדש
מאז, יפעת ויהונתן נמצאים במקום אחר לגמרי. יפעת מרגישה משוחררת ויהונתן עוד יותר. היא הביעה סליחה עמוקה על הצער שגרמה לו, והוא נפתח בפניה וסיפר מה עבר עליו באותה יומולדת הפתעה, שגרמה לו למבוכה כל כך גדולה, וכן סיפר על חוסר הנעימות בכל פעם שיפעת הזכירה לו את ה’חטא’ שלו שוב ושוב במשך השנים. יפעת למדה לייקר את גדלות הנפש שלו, על שלא החזיר לה, על אף שהיא גרמה לו צער כל כך עמוק. היום, כשהיא נפגעת, הם מעלים את הנושא לדיון ללא האשמות וחלק ניכר מהפגיעות נשכחות ומביאות אותם לתובנות לגבי מה התנהגות מסוימת שלהם גורמת לשני להרגיש. יפעת ויהונתן בהחלט עלו שלב בחייהם.
לתקן הריסות של שנים
במשך כל כך הרבה פעמים בחיים אנחנו סוחבים איתנו פגיעה עמוקה שנשארה לא פתורה, בלי לברר באמת מה עמד מאחוריה. אנחנו מסתובבים עם תחושה איומה של חוסר רגישות מצד בן הזוג, מרגישים שאין מי שמבין וחושבים “לו רק היה מכיר בכך ומבקש סליחה”.
פעמים רבות כל כך מתגלה לאחר זמן, שלפגיעה שגרמה להריסות רבות בחיים שלנו, לא היה שום בסיס ולפעמים אפילו גרוע יותר, מתגלה שאנחנו היינו אלו שפגענו או גרמנו לכך בכך שלא הותרנו לשני ברירה. לא קל לתקן הריסות של שנים. כשיש פגיעה, כדאי לעשות את הצעד, לדבר עם הצד השני ולברר מה בעצם קרה שם.
ישנם מעברים ושלבים בנישואין שהחיים מכתיבים. בין אם אלו שלבים שעוברים על כל זוג נשוי ובין שלבים שקשורים לכל זוג עם האתגרים שלו. לעומת זאת, ישנם שלבים ומעברים בנישואין, שיכולים להיות יזומים. שלב בו אחד מבני הזוג מחליט לעשות שינוי, ללמוד, לקבל טיפול או לעבור סדנה ובעקבות כך חשיבתו משתנה. אלו מעברים משמעותיים במיוחד שלרוב מרוממים גם את בן הזוג ואת הזוגיות המשותפת לגבהים חדשים.
