כן, הסכם ממון לקראת נישואין מומלץ במקרים רבים, וההלכה היהודית אף מתייחסת בחיוב לחשיבה מקדימה ‘על כל צרה שלא תבוא’. רבים חושבים שעצם המחשבה או דיבור על אירוע שלילי מביאים מזל רע, אך דווקא בחיי הנישואין חייבו חז”ל התייחסות מקדימה למקרים שאף אחד לא חושב עליהם כאשר הוא עומד תחת החופה. התייחסות זו באה לידי ביטוי בכתובה הבנויה מרשימת התחייבויות של החתן לכלתו הן במצב שהנישואין ימשכו, וישרור שלום, והן למצבים פחות משמחים כגון גירושין, פטירת החתן, ואפילו נפילה בשבי ח”ו. במהלך הדורות וההתפתחויות הכלכליות, פעמים רבות נוספו הסכמים ממוניים גם בכתבי ה’תנאים’ אותם ערכו המחותנים ובני הזוג בשעת ההתקשרות הראשונית [קשרי השידוכין]. למרות שבדרך כלל עסקו התנאים בהתחייבויות לקראת החתונה, במקרים רבים הם כללו התייחסות לחלוקת הנכסים והרכוש בין הצדדים, ולעיתים הייתה בהם גם התייחסות למקרה של פירוק וגירושין. המצב החוקי וההלכתי כיום גם בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון בחלוקת הרכוש, רק בכפוף לחוק יחסי ממון בין בני זוג (תשל”ג-1973). על פי החוק, חלה על הרב רושם הנישואין לידע את בני הזוג בשעת הרישום, שאם לא יערכו הסכם ממון בעל תוקף חוקי, יחולו עליהם ממילא החוק והוראותיו. במצב כזה גם על פי ההלכה נהגו לחייב מכוח ההסכם, על הנישאים מאז שנת תשל”ד, שהיא שנת תחולת החוק למעשה. על פי החוק הנ”ל, כל רכושם של בני הזוג יחולק [או ליתר דיוק בלשון החוק- יאוזן], עם פקיעת נישואיהם (כלומר: גירושין, או פטירת אחד מהם ח”ו) או בתנאים מסוימים אפילו אם נפתחו הליכים משפטיים בין בני הזוג, או התגלע קרע ביניהם. אמנם, אין החוק מתייחס לממון שרכש כל אחד מבני הזוג קודם לנישואין, או שניתן לו במתנה או בירושה אחרי הנישואין, אך ברור שנטל ההוכחה על כך יהיה מוטל על הצד שמבקש לשמור על זכויותיו מפני חלוקה. יש לציין כי על פי החוק לא די לרשום נכס כל שהוא על שם אחד מבני הזוג כדי להבטיח שבמצב של חלוקת הרכוש נכס זה לא יחולק, כמו כן עומדת לבית המשפט זכות ‘בנסיבות מיוחדות’, אם עדין לא הוכרע אחרת, להוסיף נכסים מסוימים שהיו בעבר ביד בני הזוג, או לקבוע חלוקה לא שוויונית של הנכסים [מתוך ראיה לעתיד כמו כושר השתכרות וכד’]. אמנם לגבי הכתובה נאמר מפורשות כי אינה נכללת בהסדר החלוקה. לכן יכולה האשה לדרוש את הכתובה לאחר שהוסדרה חלוקת הרכוש. אך אם הדבר תלוי רק בבית הדין, בדרך כלל נפסק כי חלוקת הרכוש כוללת כבר גם את חיובי הבעל על פי הכתובה. בנוסף, גם אם בדעתם של בני הזוג לדון רק על פי דיני התורה, יצטרכו להעלות זאת כהסכם כתוב. [או במקרה והגיעו לדון בפני בית הדין הרבני להצהיר על כך בפני הדינים].
