תקשורת בין אישית מהווה חלק משמעותי בחיי היומיום שלנו, כל חיינו מתנהלים דרך התקשורת שלנו עם הסביבה. באמצעות המילים הנאמרות ואף אלו שאינן נאמרות, אנו מגבירים את היכולת שלנו לבטא את עצמנו ולהיות מובנים לעצמנו ולאחרים. הסיבה שבני זוג רבים מרגישים שאינם נפגשים, אינה בהכרח בגלל שאינם מדברים ביניהם, הם פשוט משתמשים בתקשורת כאמצעי למגוון נושאים חוץ מלחזק את הקשר ביניהם. על הסיבות המונעות שימוש בתקשורת כאמצעי לחיזוק הקשר, והדרכים לעקוף אותן, במאמר הבא.
אחת התופעות המעניינות בנישואין, היא העובדה שזוגות רבים חיים יחד במשך כמה עשורים, אך נפגשים ביניהם פעמים בודדות. הם אמנם רואים האחד את השני, שולחים את ילדיהם ללימודים, עושים קניות ואולי גם משקים יחד את הגינה, אך עדיין, הם אינם נפגשים באמת. גם פגישות בין בני זוג שנועדו לתכנון המטלות היומיות, ולהתייעצויות באשר לילד שקיבל מכתב נזיפה מהמורה, וכיצד להתנהל מול מנהל הבנק והבוס בעבודה, הם סוג של מפגשים המתקיימים בין אנשים שונים ואינם מעידים כלל על הקשר הרגשי ביניהם.
מפגש מקשר בין בני זוג, הוא מפגש שאנו מכנים “במת שיח”. זוהי במה המאפשרת שיחה יומית, המוקדשת לבחינת רגשותיהם ההדדיים, תוך כדי ביצוע של תהליך משוב הדדי, שבו בני הזוג מדברים על אותם דברים שגרמו להם נחת על ידי התנהגותו של בן הזוג, או שערערו את שלוותם. במהלך המפגש, מעמיקים השניים את היכרותם, ומתכננים את היום הבא באופן שיהיה טוב יותר מהאתמול, על ידי שימור וחיזוק ההתנהגויות החיוביות, והפחתת ההתנהלות הפוגעת בנישואיהם.
ניתן לזהות שלושה מכשולים עיקריים המונעים כינונה של במת שיח קבועה המוקדשת לתהליך המשוב.
המכשול הראשון: אין על מה לדבר!
זוהי טענה הנשמעת לא פעם בשלבים הראשונים של תהליך זוגי. בתים רבים מתנהלים כשהשיח נסוב סביב נושאים ניהוליים של המשפחה. בני הזוג מדברים ביניהם וקובעים מי ייקח את הילדים בבוקר לגן ומי ישמור עליהם אחר הצהריים, מתי נלך להורים שלך ומתי להורים שלי, כיצד נסתדר החודש עם מנהל הבנק ומהיכן נשלם את המשכנתא, האם קנית את כל המצרכים שברשימה, ומתי תלכי לשלם את חשבון החשמל בדואר. החלק האדמיניסטרטיבי בבית משמעותי דיו כדי למלא את השעות המעטות שבני הזוג נפגשים בביתם לאחר שחוזרים מעבודתם או לימודם לעת ערב. דווקא לקשר הרגשי המחבר ביניהם ויוצק תוכן לזוגיותם נותר מעט מאוד זמן, אם בכלל. לא פלא שהתקשורת הרגשית אינה מפותחת מספיק אצל רבים, ולעתים אף מעוררת מצוקה וחוסר אונים. כאשר נזקקים לה בכינון במת שיח, התחושה היא שכשמגיעים לתקשורת רגשית המהווה אמצעי לקשר רגשי, “אין על מה לדבר”.
במת שיח מוקדשת לחקר הרגשות, לזיהוי דפוסי התנהגות הדדיים ולבחינתם בעיקר מנקודת מבט רגשית. ככל למידה, תחילתו של התהליך עלול להיתקל בקשיים בביצוע, אך כאשר המחויבות לנישואין ולבן הזוג גבוהה, וכשבני הזוג מודעים לצרכים הרגשיים שלהם, הם אט אט לומדים להתבונן לתוך עצמם ולתרגל את תרגום רגשותיהם במילים, כשהאחד מגויס לעזרת השני על מנת לצלוח את האתגר המשותף של למידה והתפתחות אישית וזוגית. מה שבתחילה נרכש בעמל, מתקבע בסופו של דבר כחלק בלתי נפרד מהשיח של בני הזוג, חלק שאחראי על התחזקות הקשר וההנאה מהנישואין.
המכשול השני: אין זמן!
אכן, זמן הוא המצרך החשוב ביותר בחיינו, כולנו רוצים עוד זמן לעשות כמה שיותר דברים שמבחינתנו חשובים בחיים. אחד רוצה עוד זמן ללמוד, השני צריך זמן נוסף לפרנסה, יש מי שזקוק לזמן נוסף בחברת ילדיו, והמשותף לרוב האנושות הוא הרצון לעוד זמן לחיות. הזמן חולף מבלי להיות תלוי בשום גורם אחר, למרוצת השניות אין חופש ולשינוי העתים אין מעצור. כל אחד מנצל את מכסת זמנו על פי סדר העדיפויות שקבע לעצמו או שהתקבעו אצלו מבלי שחשב על כך.
במת שיח חשובה להתפתחותם של הנישואין, וככל שהמחויבות לנישואין גדולה יותר כך עולה המערכת ותופסת מקום בראש סולם העדיפויות של בני הזוג. כשישנה הבנה והפנמה של ערך המשוב לנישואין, סביר להניח שבני הזוג יצליחו בדרך כלל להקדיש חלק קטן יחסית ממכסת זמנם עבור התהליך.
לעתים קרובות, טענת חוסר הזמן מוצגת כביטוי לדאגתם ולמסירותם של בני הזוג לתפקידם הנוסף והחשוב בבית: הורות. “הילדים צריכים אותנו כשאנו באים מהעבודה. אנחנו כל הזמן סביבם – שואלים, מתעניינים, מאכילים ועוטפים אותם עם המון אהבה, הם כל כך זקוקים לזה” – אומרים בני הזוג בצורה כזו או אחרת.
אין ספק שילדים זקוקים לחום ואהבה, להורים מבינים, שומעים ומתעניינים. ילדים שאינם זוכים לאהבת הורים מתמודדים עם חסכים הרי-משמעות לחייהם. יחד עם זאת, כהורים, עלינו לבחון עד כמה אנו ממלאים על ידי תפקידנו ההורי את צרכינו האישיים על חשבונם של ילדינו, עד כמה אנו קנאים בהענקת זמן לילדנו גם כאשר הם אינם מעוניינים בכך, רק משום שאנו חשים אשמה כלפיהם או ממלאים חסרים שלנו כילדים, עד שאיננו מוצאים זמן למלא את צרכינו הזוגיים. באופן פרדוקסאלי, מתוך הרצון להיות הורים טובים יותר, אנו מפסידים זוגיות טובה יותר שתביא בסופו של דבר לפגיעה בהורות שלנו. זאת מאחר שילד הגדל עם הורים שאינם נותנים לגיטימציה לצרכיהם כהורים וכבני זוג חווה ילדות חסרת הורים, הוריו מתמזגים עם צרכיו והופכים להיות “הוא” .
דווקא היכולת של ההורים להקדיש זמן סביר לעצמם, יש בה כדי לתרום לילדים תרומה משולשת:
גבולות וביטחון
מתיחת גבול בין ההורים לילדים מהווה כעין הצהרה חשובה מאין כמותה לביטחונו של הילד: “אתה הילד, אנחנו ההורים, אנו המדריך “החיצוני” שלך, יש לך הורים שעליהם אתה יכול לסמוך”.
דוגמה אישית
המפגש הראשון של הילדים עם זוגיות, הוא המפגש עם זוגיותם של הוריהם. כאשר ההורים יודעים להקדיש לעצמם זמן המיועד אך ורק להם, יש כאן מסר ודוגמא אישית חיובית לזוגיותם של הילדים, וזוהי תרומה חינוכית נוספת שכדאי להביאה בחשבון.
בריאות נפשית
התרומה השלישית היא תרומתה הישירה של במת השיח לבני הזוג. לרוב, דווקא הימצאותם של ילדים תחת חסותם של הוריהם הניצים, מהווה גורם הרסני ורב משמעות עבורם לאורך כל חייהם, במידה גבוהה יותר מילדים להורים גרושים המנהלים חיים נפרדים אך יציבים. ילדים הגדלים בחממה משפחתית, שבה ישנן התמודדויות במגוון נושאים ותחומים, המנוהלות בתבונה זוגית על ידי הורים שהם בני זוג יציבים ושבעי רצון ממערכת הנישואין, גדלים להיות ילדים בריאים יותר פיסית ופסיכולוגית, ונמצאים בעמדת חיים נוחה יותר.
המכשול השלישי: הכל כבר טוב!
טענה זו עולה בדרך כלל מבני זוג כאשר חוו לפני כניסתם לתהליך זוגי מערכת זוגיות מעיקה, ועם הזמן והתמסרותם לתהליך עלו על דרך המלך והתחילו לחוש את חדוות הנישואין. בנקודה זו היחסים כבר תקינים יותר, מהנים ואף מרגשים, ונראה שהדחיפות בהשקעת זמן לבמת שיח לצורך משוב – קטנה. בני הזוג מצוידים בכלים זוגיים לפתרון קונפליקטים ואי הסכמות, ולכן התחושה היא שאפשר להוריד את במת השיח מראש סדר העדיפויות לטובת דברים חשובים ונחוצים יותר.
מערכת יחסים היא מערכת דינאמית בה מתרחשים דברים כל הזמן, גלויים יותר או פחות. ניתן לדמות מערכת יחסים המעניקה תחושה טובה אך חסרת בקרה ופיקוח, לתופעת יתר לחץ דם:
לחץ דם הוא הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם על ידי הדם הזורם בתוכם, לחץ זה מבוטא בשני ערכים: לחץ סיסטולי, המבטא את הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם בזמן התכווצות שריר הלב ו”זריקת” הדם לתוך כלי הדם הגדולים. ולחץ דיאסטולי, המבטא את הלחץ המופעל על כלי הדם בעת הרפיית שריר הלב.
יתר לחץ דם היא מחלה נפוצה. מכיוון שהמחלה אינה מכאיבה, רוב הסובלים ממנה אינה מודעים לה, ובכך מסכנים את חייהם. לא בכדי היא מכונה “המוות השקט” .
גם בתוך מערכת יחסים בין בני זוג, ישנם שני כוחות מרכזיים בעלי פוטנציאל של לחץ העלול לערער את המערכת למרות שכמעט ואינו מורגש בזמן התהוותו.
הכוח הראשון מתבטא באנרגיה שאנו משקיעים כאשר אנו מעניקים ומזינים את המערכת. כל הענקה היא סוג של התכווצות, של פינוי מקום אישי למען “זריקת” ההזנה מפנים לחוץ.
באותה מידה כל הזנה טומנת בחובה ציפייה לקבלה מבן הזוג, וטעינת כוחות חדשים שיאפשרו לנו את המשך התהליך של התכווצות והרפיה או הענקה וקבלה.
המתח בין שני הכוחות הללו – מצד אחד הצורך לתת ומצד שני הצורך לקבל, הוא טבעי ואף גורם להתפתחות נכונה של חיי הנישואין. אך כשם שהגורמים ליתר לחץ דם יכולים להיות מגוונים ותלויים במשתנים רבים שאינם בהכרח ידועים אילולי נעשית בדיקה עקבית ומקיפה, כך הגורמים למתח מוגבר בין הצורך לתת לצורך לקבל תלויים במשתנים פסיכולוגיים רבים שאינם בהכרח גלויים ומודעים.
כך קורה, שתחושת אי נעימות העלולה להיתפס כמצב רוח זמני וחולף, תנבע מקושי פנימי וחוסר איזון בין הענקה לקבלה. בשלבים הראשונים בני הזוג יכולים לחוש תחושת נעימות כללית, אווירה של כימיה והוגנות במילוי תפקידם, ואותן תחושות לא נעימות ייוחסו לגורמים חיצוניים. ככל שעובר הזמן ומקורות המתח לא מזוהים, מתחיל אחד מבני הזוג או שניהם לחוש תסכול וכעס, ועד שמקורות המתח צפים ונעשים מודעים, מתברר שעל ידי זיהוי מוקדם יכלו למנוע התרחקות המצריכה עבודה מאסיבית יותר.
הפתרון לזה, היא כינונה של במת שיח והתמדה עקבית בניצולה, המאפשר דיווח רגשי מידי יום והענקת משוב הדדי, המתייחס לאותם מקורות מתח גובר כבר בראשיתם, ומאפשר את איזונה של מערכת הנישואין. יחסים בינאישיים טעונים מעקב מתמיד, מערכת נישואין היא מערכת לומדת, ותפקידו של המשוב הוא לפקח ולאזן את זרימת הדם המחייה אותה.
לסיכום פרק זה נאמר, שהקרקע המאפשרת בנייה נכונה ואיכותית של חיי נישואין, היא תפיסת המערכת כמרכז למידה, המאפשר לבני הזוג לטעות ולעמוד על טעויותיהם. בני זוג המעוניינים להעמיק את הקשר וההיכרות ביניהם, צריכים להעלות לראש סדר העדיפויות את כינונה של במת שיח, שהיא מסגרת זמן יומית המוקדשת לשיחה על רגשותיהם, ושבאמצעותה הם מגלים מה הסב קורת רוח לשניהם על מנת לשמרו ולחזקו, ואילו התנהגויות מצריכות שינוי המקובל על דעת שניהם. יישום התנהגות זו כשגרה וכדרך חיים תביא להעלאת איכות החיים הזוגית והמשפחתית כאחד.
