הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן (מגילת אסתר פ”ג פ”ז).
מבואר, כי ימי הפורים נקראו כך על שם הפור שהפיל המן הרשע. הקשה רבי יעקב גלינסקי זצ”ל: איך אפשר לקרוא ליום הנס, על שם הצרה? הלא הפור היה זה שהביא את הצרה על עם ישראל!
התשובה לכך: הנה גורל הוא או לטוב או למוטב. והמן חשב כאשר נפל לו הפור בחודש אדר שמזלו דגים, שיבלעם כדגים שאחד בולע חבירו.
אך האמת היא כי בדגים יש שנם שתי מציאויות שהם בולעים אך מאידך הם נבלעים, ואם כן פור לפי מחשבת המן הייתה שהוא יבלעם כדגים, אבל למעלה בשמים היו נתונים עם ישראל בגורל איך יפול, האם ח”ו יבלע המן את ישראל, או להיפך. אם לא יעשו תשובה היה הגורל על המן לבלוע, אבל אם ישובו בתשובה יהיה בהיפוך שיבולע המן צורר ישראל, כלומר שישראל היו נתונים אז בגורל אם לנצח או להנצח. ובזכות שעם ישראל חזר בתשובה הגורל לישראל נהיה לטובתם וזה שכתוב במגילה “הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן”, דהיינו שהצלחת עם ישראל בהפלת הפור הייתה לפני המן על מפלתו.
משל למה הדבר דומה? יהודי הולך בסמטאות העיר העתיקה, כשלפתע יוצא מאחד הבתים ערבי, ובידו סכין של שמונים סנטימטר ושואג לעומתו: “אללה הוא אכבר… אל יהוד!!!… היהודי פורץ במנוסה אדירה. הוא רץ ורץ בלי לחשוב בכלל, אך מרגיש שהמרחק ביניהם מצטמצם. הערבי כבר נושף לו בערפו. הוא נכנס לאחר הסמטאות. והנה קופץ על הערבי כלב רוטויילר ו’מכניס’ לו נשיכה הגונה… הערבי צועק “איייי…”. הסכין נופלת מידו לריצפה. הצלה ממות כפשוטו. איך יקרא אותו יהודי ליום הזה?
שואל הרב גלינסקי – ‘יום הנס’, ‘יום העיר העתיקה’, ‘יום הסמטה’ או ‘יום הכלב’… כל שם שתבחרו מתאים. רק שם אחד הוא בלתי אפשרי: יום הסכין. הסכין היא הצרה עצמה. לא יתכן לקרוא לו על שם הצרה!
אמנם, כל זה נכון כל עוד הסיפור נגמר בנשיכה של כלב. אבל מה היה קורה לו היה אותו ערבי נופל, והסכין שבאמצעותה התכון לרצוח את היהודי, היתה נכנסת לתוך הלב שלו? או אז היה מתאים מאוד לקרוא ליום יום הסכין’, שהרי היא עצמה סיבת הנס. הפור אמנם היה מצד אחד הצרה, אך מצד שני – הצלת ישראל נגרמה בגללו.
וכל כך למה? כותב רבי זלמן סורוצקין זצ”ל: תארו לעצמכם שאחשורוש היה נותן אישור להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, והם היו מחליטים לעשות זאת באותו רגע. המן לא היה מפיל שום גורל, מאחר שקיבל אישור לבצוע מידי של גזרת ההשמדה. היהודים לא היו מתכנסים ולא עושים עצרת תפילה ומידי למחרת בבוקר היו באים לבית הכנסת ושם נשחטים בזה אחר זה, בלי שיהיה להם זמן להתארגן בכלל…
הפור עצמו, שנפל בשנה הבאה, לאחר שנים עשר חדשים, הוא גופא הנס! היות והנס היה בדחית הצרה לשנה הבאה, לכן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. הפור שצמו הביא את הנס.
(ע”פ ספר מלא העומר למהרא”ל צינץ – והרב ברוך רוזנבלום)
