הקשבה כדרך ריפוי

“ההקשבה המרוכזת, הנדיבה והאמיתית מחוללת פלאים אם מצליחים לבודד רעשים פנימיים ורעשים חיצוניים ולהתמסר להקשבה. המשמעות העמוקה של התחושה שמקשיבים לי היא קבלה, קבלת הסיפור שלי משמעותה קבלת עולם הרגשות, המכאובים והשמחות אשר מקופלים בתוך הסיפור שהבאתי”

(מתוך יוצרים הקשבה)

מבוא

מאמר זה בוחן ומתאר את חשיבות ההקשבה, מתן תוקף ושיתוף חוויות אישיות של אירועים טראומטיים, תוך הצגה והרחבה של השפעת פרקטיקות אלו בתחום הריפוי של הטראומה ואת יישומן בסביבות טיפוליות. דרך מאמר זה תודגש חשיבותה של המעורבות האמפתית בתהליך ההחלמה מטראומה.

מהי הקשבה  ?

הקשבה היא תהליך תקשורתי של חיפוש אחר משמעות והבנה. זהו תהליך של מודעות ושל תשומת לב אל האחר, הדורש נוכחות במתרחש בכאן ועכשיו. אפשר לשבת מול אדם ולא להיות בתשומת לב מלאה אליו, להיות רחוקים, מוטרדים על ידי מחשבות שונות וממוקדים בעצמנו. הקשבה, לעומת זאת, דורשת להשקיט את הרעש בתודעתנו על מנת להיות בנוכחות ובמודעות מלאה עם המפגש. הקשבה מערבת את האוזן החיצונית וגם את “האוזן הפנימית” – את הלב.

הקשבה דורשת ריכוז ומודעות למילים שנאמרות אך בעיקר לרווחים שבין המילים, להפסקות, לטון הדיבור, לאינטונציות, שפת הגוף, מנח הישיבה, לתנועות הגוף ולמה שהאחר אומר כבדרך אגב, בשולי המשפט. באמצעות תשומת לב כזו, אנו יכולים לחוש את מצוקתו ועולמו הפנימי של האחר. ההקשבה מאפשרת לאחר לבוא לידי דיבור ולמצוא את קולו העצמי. הקשבה אמתית היא כזו שמאפשרת להיבט חבוי של עצמיותו של הדובר להתגלות (מרטין בובר, 1980).

מהי טראומה  ?

טראומה היא תגובה של הגוף המתרחשת לאחר אירוע אשר נתפס כמאיים, פיזית או פסיכולוגית, על האדם או על אחרים המשמעותיים לו, שהיה מלווה בחוויה של חוסר אונים. אירועים אלו יכולים לנוע מחוויות אישיות כמו התעללות ותאונות ועד להתרחשויות רחבות יותר, כגון אסונות טבע ומלחמה. בתוך ההגדרה הרחבה הזו, אירוע טראומטי יכול להיות אירוע טרור, חשיפה לאלימות, התעללות רגשית, מחלה או פציעה מסכנת חיים, אך גם אירועים אחרים מעוררי לחץ, כגון גירושין, התעמרות בעבודה, פיטורין או אירוע הכרוך בתחושת השפלה. ככל שהאירוע עורר יותר פחד וחרדה והיה בלתי נתפס, בלתי צפוי או פגש את האדם במקום שנתפס אצלו קודם לכן כמקום בטוח, כך עולים הסיכויים שהוא נרשם כטראומטי.

חשוב להבין כי טראומה יכולה להיווצר כתוצאה מאירוע חד פעמי, אך גם כתוצאה מאירוע מתמשך או בעקבות סדרה של אירועים. למשל, כאשר חייל נקלע לעימות מול מחבל, מדובר באירוע חד פעמי אשר עלול להוביל להתפתחות של פוסט טראומה. אך גם ילד אשר גדל בבית בו היה חשוף לאלימות מילולית, כלומר לאירוע מתמשך, שלא בהכרח כלל סכנה ישירה לחייו, עלול לפתח תגובה טראומטית, כמו פוסט טראומה מורכבת.

החלמה מטראומה אינה פשוטה ולעתים קרובות דורשת שילוב של מספר גישות טיפוליות. מבין הכלים השונים הזמינים, הקשבה, מתן תוקף ושיתוף חוויות הטראומה, ממלאים תפקיד מכריע בתהליך הריפוי. אלמנטים אלה מסייעים ביצירת סביבה בטוחה עבור הפרט לבטא את רגשותיו וחוויותיו, דבר שהוא חיוני להחלמה.

השפעת הטראומה בחיי המתמודד

טראומה יכולה להיות בעלת השפעות ארוכות טווח על בריאותו הנפשית והפיזית של האדם. ההשפעה של טראומה מגוונת ורחבה ולעתים קרובות מובילה לתסמינים כגון חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). הבנת הטראומה כרוכה בהכרה בכך שהשפעותיה אינן מיידיות בלבד, אלא יכולות להופיע לאחר זמן ממושך מהאירוע הטראומטי ואף להימשך שנים אחריו, ומשפיעות על יכולתו של האדם לתפקד בכל תחומי החיים (מערכות יחסים במשפחה, עבודה, חברה). במקרים רבים תגובת הגוף לטראומה מתבטאת גם ברמה הפיזית וכוללת תסמינים כגון כאב כרוני, עייפות, מערכת חיסונית מוחלשת ועוד. תגובות אלו מדגישות את הקשר ההדוק בין בריאות נפשית ופיזית. בנוסף, השפעת הטראומה עלולה להוביל ליצירת סטיגמה עצמית, דבר הפוגע בערך העצמי של האדם ומוביל לחוסר תקווה ולייאוש. טראומה עלולה לקטוע רצף של סיפור חיים ולצמצם את זהותו של האדם לזהות המשמיטה היבטים שהיו משמעותיים בהגדרת זהותו הקודמת.

חשיבות ההקשבה בתהליך הריפוי

מחקרים הראו כי הקשבה אמפתית מלאה יכולה להפחית משמעותית תחושות של בדידות וחוסר תקווה אצל מטופלי טראומה (Smith, 2019). יתר על כן, היא מסייעת בבניית אמון בין המטופל למטפל. ההקשבה מעצימה את המטופל ומפתחת את תחושת המסוגלות העצמית שלו. היא תומכת ומלווה אותו בתהליך בניית זהותו החדשה על ידי פיתוח מודעותו ויוצרת את המרחב הטיפולי הנדרש.

על פי מחקרים, ביטוי מילולי של הטראומה יכול לגרום להפחתה משמעותית במצוקה ולעלייה ברווחה הנפשית (Pennebaker & Smyth, 2016). כאשר ניתן למטופלי טראומה מרחב לשתף את חוויותיהם, הם מסוגלים לעבד את רגשותיהם ולהבין את הטראומה שלהם מתוך נקודת מבט רחבה יותר ופחות סובייקטיבית. באמצעות שיתוף החוויה, יכול המטופל לשוב ולהכניס לתוך הסיפור משמעויות חדשות, וכך עשוי הנרטיב של המטופל לכלול בתוכו היבטים רחבים יותר של זהות שאינה נשלטת כולה על ידי הטראומה. שיתוף החוויות מאפשר למטופלים לעבד את הרגשות והחוויות שלהם בצורה מובנית. בנייה נרטיבית זו מסייעת בהבנת מה שקרה ומקלה על ריפוי רגשי וסגירה.

מתן תוקף וחשיבותו בתהליך הריפוי

מתן תוקף, זה בעצם הכרה וקבלה של רגשות ומחשבות המטופל ללא שיפוט. זה יכול להיות פשוט כמו אישור הרגשות של המטופל, מה שעוזר בבניית אמון וקשר. למשל, מטפל עשוי לומר “זה הגיוני שאתה מרגיש כך לאור מה שעברת”. הצהרות כאלה יכולות להרגיע מטופלים שהחוויות שלהם לגיטימיות וראויות להכרה.

התיקוף כולל הכרה ואישור של רגשות, מחשבות וחוויות של הפרט ללא שיפוט. שיטה זו עוזרת ליצור סביבה בטוחה ותומכת, בה אנשים מרגישים מובנים ומקובלים. מחקרים מראים כי תיקוף יכול לטפח אמון ופתיחות בין המטופל למטפל (Linehan, 1993).

בריפוי טראומה, תיקוף משמש ככלי להתמודדות עם תחושות הבדידות והספק העצמי שחווים מטופלים לעתים קרובות. על ידי תיקוף חוויותיהם, מטפלים יכולים לעזור למטופלים לשנות את תפיסתם העצמית ולהפחית סטיגמה מופנמת (עצמית). גישה זו לא רק מקדמת ריפוי רגשי, אלא גם מעצימה מטופלים לשוב ולקבל תחושת שליטה וערך עצמי.

תיקוף חברתי במרחב קבוצתי

תהליך השיתוף בקבוצה יכול לעורר תמיכה חברתית שהיא חיונית לרווחה הנפשית של האדם. כאשר המתמודדים משתפים, הם לעיתים קרובות מקבלים אמפתיה והבנה מהמאזינים, דבר שיכול לספק תחושת חיבור ולהפחית תחושות בדידות. כאשר מתמודדים משתפים את סיפוריהם, הם לעתים קרובות מגלים שהם לא לבד בחוויות שלהם. ההיבט הקהילתי של שיתוף סיפורים עוזר לבנות רשת תמיכה ותיקוף חברתי, מחזק את תחושת הערך העצמי של המתמודד ומסייע בתהליך ההחלמה.

פעולת השיתוף, מעבר לריפוי אישי,  גם משחקת תפקיד משמעותי בעיצוב עמדות חברתיות כלפי טראומה והחלמה. על ידי הבאת סיפורים אלה לתחום הציבורי, המספרים יכולים לתרום למודעות הקולקטיבית שיכולה לאתגר תפיסות מוטעות ולטפח סביבה מבינה ותומכת יותר. הסיפורים המשותפים יכולים גם לעורר השראה באחרים שסבלו מטראומות דומות לצאת ולשתף את סיפוריהם ובכך ליצור אפקט גלים של העצמה וריפוי.

יישומים מעשיים בסביבות טיפוליות

יצירת מרחבים בטוחים בהם מטפלים יכולים להבין טוב יותר את החוויות של המטופל ולהגיב בהתאם היא קריטית בתהליך ההקשבה. יצירת סביבות טיפוליות להקשבה פעילה, כמו קבוצות תמיכה ופורומים ציבוריים מאפשרים למתמודדים לדבר ללא פחד משיפוט או תגמול. אלו יסייעו במסע הריפוי האישי של המתמודדים ויחזקו את המרקם החברתי על ידי קידום תרבות של פתיחות ותמיכה הדדית.

הנחיות להקשבה מיטיבה

• העניקו לדובר תשומת לב מלאה בעמדה פתוחה ושמירה על קשר עין.
• מדי פעם חזרו על מה שאתם שומעים בביטויים כמו “נשמע שאתה…” או “אני מבינה שאת…” גישה זו מחזקת את הדובר ומאשרת לו שהבנו אותו.
• אם אינכם בטוחים שהבנתם, אל תהססו לשאול שאלות או לבקש הבהרות, ביטויים כמו “האם אתה מתכוון ל….?” ו “האם תוכל לספר לי מעט יותר על…?” עשויים להיות מועילים.
• יש לשדר התעניינות ברגשות הדובר. ניתן להשתמש בביטויים כמו “איך הרגשת כשזה קרה?” או “לא פלא שאתה מרגיש…” כדאי להשתמש במילות רגש בהן השתמש הדובר.
• הקשיבו עם גופכם ורגשותיכם, כמו גם עם אוזנכם ועם מוחכם. היו מודעים לעובדה שישנם דברים שאינם מדוברים, אך ניתן לקלוט אותם באמצעות רגשותיכם.
• אין מה למהר בלתת עצות או להעלות פתרונות, לעיתים מוטב פשוט להיות עם הדובר ולהקשיב לו.
• בדרך כלל, כאשר אנשים מחפשים פתרונות או תשובות לבעיותיהם, הם ייטו למצוא את הפתרונות בעצמם תוך כדי דיבור – זאת, אם ניתנה להם אפשרות לדבר עם מישהו שמקשיב להם באמת.

לסיכום

על מנת להשתמש בעוצמה שבהקשבה בצורה שתהיה יעילה ועמוקה ביותר בתהליך הריפוי, חשוב לעשותה נכון, להיות בתשומת לב ובנוכחות מלאה במפגש עם האחר, להקשיב באמפתיה, בהכלה ובהבנה ללא שיפוט, כמו שאתה היית רוצה שיקשיבו לך.

“אני מקשיב לך, רואה אותך, ומוצא את עצמי בך”  (מרטין בובר (1980) – “אני ואתה“)

מקורות
1 אתר מרכז אריאל יוצרים מחשבה https://www.urielcenter.co.il
2 מרדכי מרטין בובר (1980) – אני ואתה “בסוד השיח – על האדם ועמידתו נוכח ההוויה”.

3 Linehan M.M (1993) Borderline-personality-disorder-Costs-course-and-
treatment-outcomes
4 Martin Smith-Rodden (2019) “The Case for Empathy“
5 Pennebaker & Smyth (2016) “Opening Up by Writing it Down” –
How Expressive Writing Improves Health and Eases Emotional Pain