בפרשה הקב”ה מצוה את משה רבנו לבנות שלוש ערי מקלט בעבר הירדן ושלש ערי מקלט בארץ ישראל, “וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה”.
הגמרא בפרק קמא דמכות (ט:) שואלת, בעבר הירדן היו שניים וחצי שבטים, ובארץ ישראל היו תשעה וחצי שבטים. ואילו ערי מקלט, בעבר הירדן היו שלוש ערי מקלט ובארץ ישראל היו שלוש ערי מקלט, לכאורה זה לא יחס, פה שניים וחצי שבטים, פה שבע וחצי שבטים והערי מקלט שווים פה ופה?
אומרת הגמרא, בערב הירדן שכיחי רוצחים שנאמר (הושע ו ח) “גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם”, אומר רש”י מליאה אורבי רציחה!
והשאלה המתבקשת, הרי הפסוק “גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם” מדבר על רוצחים במזיד, ואילו ערי מקלט זה לרוצחים בשוגג. מה הקשר בין זה לזה? הראשונים כבר עמדו בשאלה זו?
התשובה לכך ע”פ הגמרא חגיגה (טו.), שם נאמר זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהינום.
שואל בעל ספר בית הלוי מה היושר בזה? מה פתאום שהצדיק יקבל את הזכויות של אחרים? והרשע, מסכן לא מספיק הגיהינום שיש לו מהפך, החבילות, של העבירות שלו, עוד מטילים עליו עבירות של חברו?
מסביר בית הלוי בפרשת נח (בראשית ו יב) על הפסוק “כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ”, שרש”י מפרש שאפילו בהמה, חיה ועוף השחיתו דרכם, שנזקקו לשאינם מינם, ולכאורה מה הקשר, למה בדור המבול גם הבהמות, החיות והעופות חטאו?
אומר הבית הלוי, בגלל החטאים של בני האדם היה כל כך רוח טומאה של עריות, של השחתה, עד שזה השפיע אפילו על הבעלי חיים שאין להם את היצר הרע הזה, עד שגם הבעלי חיים פתאום “השחית כל בשר את דרכו על הארץ”.
ואפי’ אם חוטא בצינעא בינו לבין עצמו מ”מ ע”י המשכו אחר איזו תאוה הוא מגביר כחה של התאוה הלזו עד שמשריש זה בטבע של כל הברואים ובהעולם להיות טבעם נמשך לזה יותר ממה שהיה מקודם, כי כן יסד מלכו של עולם בהטביעו טבע לכל בריותיו להיות טבעם נשתנה ונמשך אחר מעשה האדם והרגלו, וכפי רוב עשיית האדם כן ישתנה טבע של כולם אם מעט ואם הרבה. ולא לבד בבריות החיים אלא גם בדוממים נעשה טבע חדשה הגורמים להשוכן בתוכם להיות להם נטיה לזה
המהר”ל אומר שבענייני רוחניות יש השפעה סביבתית, גם טבעית וגם סגולית. זאת אומרת במקום שיש ריבוי של רוצחים במזיד זה משפיע שגם האנשים הצדיקים והכשרים יותר מזלזלים בחיי אדם, ופחות נשמרים, וממילא יש יותר כשרים שרוצחים בשוגג. כשיש רוצחים במזיד, אז יש יותר אנשים שמזלזלים בחוקי התנועה ורוצחים בשוגג. אם זה בחוקי התנועה. ויש בזה גם ענין טבעי וגם ענין סגולי, ענין טבעי שהיות והכשרים רואים זלזול בחיי אדם על ידי הרוצחים במזיד זה מקהה אצלם את הרגישות, את הפחד, משפיכות דמים, וממילא הם יותר מזלזלים בעניין של שמירת הגוף והנפש, ועל ידי זה יש יותר רוצחים בשוגג.
וזה הביאור בדברי הגמ’ בחגיגה צדיק ורשע יש להם מניות במעשה של חבריהם, יש להם אחוזים. הצדיק יש לו אחוזים, יש לו חלק גדול בזכויות של חברו, והרשע יש לו חלק גדול בחטאים של חברו. מי שיושב ועוסק בתורה ומצוות הוא לא רק משפיע על עצמו אלא על כל הסובבים אותו, ומי שנוהג להיפך ח”ו משפיע גם להיפך. (מעובד ע”פ שיעורי הרב אליהו דיסקין)
