סוכת שלום. סמל פשטות וצניעות. ביטוי לאמונה ובטחון בבורא עולם. זכר להוציאו את עמו הנבחר מבית עבדים בהשגחה פרטית, לנשיאתו אותם על כנפי נשרים כנשוא האומן את היונק, לכלכלתם במדבר וסיפוק כל צרכיהם והגנתו עליהם בענני כבודו.
בדברי הנביא ירמיהו (ב’, ב’) “זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה” בא העניין לביטוי כמשל לקשר זוגי כביכול בין הקב”ה לכנסת ישראל כרעיה ההולכת אחרי דודה למרות קשיים אוביקטיביים עצומים, מאמינה בו, סומכת ובוטחת בהנהגתו וחוסה בצילו. הדוד מנגד מחזר אחריה בהשפעת טובו, מכיר וזוכר לה חסד על אמונה בו ובכך מתחזק ומתהדק הקשר ההדדי.
מצאנו בפוסקים בדיני סוכה עניינים השייכים לבנין הבית היהודי והעמקת יסודותיו והרי הם לפניכם כלימוד עיון והעמקה בעניני זוגיות וחברות וחשיבותם מבלי לגעת הלכה למעשה בהלכות סוכה.
הרוצה להסיק מסקנה מעשית יוועץ ברב מורה הוראה ופוסק הלכה לפי ענינו הפרטי. כיצד לנהוג הלכה למעשה.
מצווים אנו לישב בסוכה שבעת ימים (ויקרא כ”ג). אין הכוונה לפעולת ישיבה בסוכה כפעולת ישיבה על ספסל או כיסא, וכפעולות שכיבה עמידה או הליכה אלא למציאות של ישיבה. מציאות של התישבות בסוכה כמצוות ישוב ארץ ישראל.
מצות הישיבה בסוכה מתקימת על ידי ההויה והשהות בסוכה. על ידי עשית כל פעולות האדם אותן רגיל הוא לעשות בביתו. אכילה, שתיה, לימוד, שיחה, שינה וכדומה- דוקא בסוכה. חז”ל דורשים זאת מן הפסוק “בסוכות תשבו שבעת ימים” (ויקרא כ”ג) “תשבו”- כעיין תדורו. כלומר ישיבתכם בסוכה צריכה להיות כפי שרגילים אתם לדור במדורכם- לגור בביתכם.
בסימן תרל”ט ס”ע כ’ בהלכות סוכה מציין הרמ”א שכבר התפשט מנהג להקל בשינה בסוכה, עד שרק המדקדקין במצוות ישנים בסוכה. הוא מביא את דברי המרדכי- אחד הראשונים- המסביר זאת מכיוון שבלילה קר לישון בסוכה והמצטער מן הסוכה פטור מן הסוכה. הרמ”א עצמו מסביר קולא זו מן הדין שהוסבר לעיל כלומר כיון שחז”ל דורשים “תשבו” כעיין תדורו וישיבת הסוכה צריכה להיות כדירת האדם בביתו כך היא מצותה.
בביתו אדם דר עם אשתו, אוכל, שותה, לומד, משוחח וכו’ כך גם בסוכה. אומנם הסוכה היא מקום שאינו עשוי לצניעות. סוכה כשרה בשתי דפנות ושלישית אפילו טפח . גם אותן דפנות יכולות להיות עשויות כהלכות מחיצות על ידי גוד או לבוד ואינן ראויות לצניעות לכן אין אישה יכולה לישון בסוכה, אם כן גם בעלה אינו יכול לישון בסוכה מחמת שלא מתקיים בשנתו בסוכה דין תשבו כעיין תדורו. מוסיף הרמ”א וממליץ שראוי שתהיה לאדם סוכה מיוחדת כלומר שיכול להתיחד בה עם אשתו באופן צנוע ואז ישן עם אשתו לכתחילה. (עיין בביאור הלכה תרל”ט א’ ד”ה “ואל יעשה…”)
משמע מדבריו עד כמה חשובה ההנהגה הזוגית הטבעית, השהות המשותפת, הקרבה, הביחד. זהו בנין קבוע, יש להעתיק בנין זה לסוכה בחג הסוכות. מניעה מהעתקת בנין חיים זה על הרגליו הטבעיים, מונעת מלקיים מצות סוכה כהלכתה.
המגן אברהם מביא את השל”ה הקדוש המוסיף עומק לדברים. הוא מבאר שאדם הרגיל לשהות עם אשתו ולישון עמה בביתם ונאלץ לוותר על חברתה ועל השתתפותה עימו לשם קיום מצות סוכה נחשב מצטער. מצטער הוא על הפרוד והניתוק מאשתו בגלל מצות סוכה כיון שכך פטור הוא מן השינה בסוכה כדין כל מצטער מן הסוכה. (אמנם הסוכה נחשבת דירה כי יש לו יכולת טכנית לישון שם לבדו אך הפרוד מאשתו נחשב צער הפוטר אותו מן השינה בסוכה).
ראה עד כמה ירדו השל”ה הקדוש והמגן אברהם לסוף דעתו של האדם והבינו שחיי הזוגיות, חיי חברות, הרמוניה משפחתית ושיתוף מוחלט הם כל כך חשובים עד שהעדרם גורם צער הפוטר מן הסוכה. מי שאינו חש צער בפרוד כזה שאינו אלא זמני אך מצער כנראה לא בנה את בניין חייו כבנין קבע ומה שהיה פשוט לשל”ה הקדוש ולמגן אברהם לא קיים אצלו. חשוב שיקח זאת לתשומת ליבו לתקן את דרכיו ולשפר את מערכת הזוגיות במשך כל השנה. לחפש דרכים לחזק את הקשר ולבסס את התא המשפחתי, עד ששינת שבעה לילות בנפרד יהיו צער עבורו.
הט”ז מוסיף מימד אחר לענין, לדעתו טעם קולת השינה בסוכה הוא מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה. נפסק להלכה בהלכות יום טוב סימן תקכ”ט שחייב אדם לשמח את אשתו ברגל ולכן כיון שעסוק הוא במצוה של שמחת אשתו, ושמחה רבה היא לה כשבעלה ישן עמה בחדר, פטור הוא ממצות השינה בסוכה, הוא מביא ראיה מרבה בר רב הונא ורב חסדא שהלכו להקביל פני רבם- רבן גמליאל (שהיה נשיא הדור) בחול המועד סוכות, כמצות חז”ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, וישנו בדרכם חוץ לסוכה מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה. העוסק בכבוד רבו פטור ממצות סוכה. כך הדין לעוסק במצות שמחת אשתו ברגל שפטור הוא ממצות סוכה.
הט”ז מדגיש שאפילו כשאישתו איננה טהורה מכל מקום שייך שמחה ותענוג בזמן שבעלה שוהה עימה ונמצא בחברתה . עצם היותו כשותף, כחבר, ביחד, עצם חלוקת זמנו בחברתה זה עיקר שמחתה ולכן העוסק בכך פטור ממצות שינה בסוכה. (כן דעתו של התוספות ביבמות ס”ב: ד”ה חייב אדם).
בעלי התוספות והט”ז ירדו לעומק דעתה של האשה, הבינו את צרכיה, אמדו את יסודות בנין הבית היהודי ויסודות הזוגיות, והסביר הט”ז בכך את קולת השינה בסוכה לפי עיקר חיובו של המחפש לעבוד את ה’ ולעשות רצונו בסיפוק צרכי אשתו בהנעמת חייה כחלק מעבודתו את ה’ אפילו על חשבון קיום מצות שינה בסוכה. והדברים מדברים בעד עצמם!!
