התורה הקדושה ותיאורי הנהגות האבות והאמהות מנחים ומלמדים אותנו מהי דרכה של תורה וכיצד עלינו לנהוג. ננסה להבין, ולו במעט, את קשר הנישואין של יצחק ורבקה, ולדמות ממנהגי יסודות האומה ללימוד מעשי עבורנו. במבט ראשון, כשמתבוננים על הקשר של יצחק ורבקה הוא נראה תמוה. שניהם נשאו על ידי שידוך שעשה אליעזר, ללא היכרות קודמת וקשר שעלה והתפתח עד לכדי נישואין. יתירה מכך, כשרבקה רואה לראשונה את מי שעתיד להיות בעלה היא נופלת מהגמל מרוב יראה.
לאורך כל פרשת חיי שרה אין עדות לתקשורת בין בני הזוג. כל אחד מהם אוהב בן אחר ורבקה דואגת במרמה שיעקב יקבל את ברכות אביו במקום עשיו. היינו מצפים לראות כיצד רבקה מנסה לשכנע את יצחק מדוע יעקב הוא המתאים ביותר ואולי דרך השיחה שלהם יבין האחד יותר את בן זוגו. אך כל זה לא קיים, ורבקה פועלת באופן חד צדדי.
זאת ועוד, כשרבקה מבינה שיעקב מצוי בסכנת חיים עקב גניבת הברכות היא אומרת לו “הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה” (בראשית כז מג). אך כשמציגה רבקה את יציאת יעקב לחרן בפני בעלה יצחק היא נוקטת בסיבה אחרת ללגמרי: “קצתי בחיי מפני בנות חת” (כז מו), ולא מציינת את הסיבה האמיתית.
באופן כללי ניתן לראות שלאורך כל הדרך רבקה היא הפעלתנית, האקטיבית, היוזמת, ויצחק, שלא כאביו אברהם, הוא הנפעל והפאסיבי.
אך כל זה במבט שטחי. אם נתבונן לעומק נגלה קשר מיוחד, שלם והרמוני. קשר אותו מתמצתת התורה בחצי פסוק: “ויקח [יצחק] את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה” (שם, כד, סז). במקום התהליך המקובל כיום בו הנישואין הם תוצאה של קרבה רגשית, התורה מתארת תהליך הפוך. קודם נישואין ורק אחר כך אהבה. כפי שכותב הרש”ר הירש “ככל שהוסיפה [רבקה] להיות אשתו [של יצחק] כך גדלה אהבתו…בישראל החתונה איננה שיא הפריחה אלא השורש לאהבה” מקור?
גם רבקה, כמו שאר האמהות, הייתה עקרה, אך באופן שונה, רבקה לא מוסרת את שפחתה ליצחק שיבנה ממנה. “ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו. (שם כה, כא). “מלמד שהיה יצחק שטוח (משתטח בתפילה) מכאן ורבקה שטוחה מכאן. ואומר [יצחק] ריבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי לא יהיו אלא מן הצדקת הזו. אף היא אמרה כל בנים שאתה עתיד ליתן לי לא יהיו אלא מן הצדיק הזה” (מדרש רבה). עיקר הבקשה של כל אחד מהם אינה על הבנים לבדה אלא שייוולדו הבנים דווקא מתוך הזוגיות הזו. אמנם כל אחד מהם משתטח בקרן זווית אחרת (רש”י), אך המגמה והמבט שלהם הוא פנימה, ומתוך האחדות המיוחדת של שניהם הם רוצים לבנות את ביתם. עניין זה מובלט בהמשך מדרש רבה שם: “משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא (מידת משקל) של זהב והיה זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ” כלומר כמו אותו אב ובנו שכרו זהב כל אחד מהצד שלו, לכאורה הם נמצאים בשני צידי המתרס ולא שייכים לאותה מגמה, שכן אינם חופרים לאותו כיוון, זה לצפון וזה לדרום, ואולי אף אינם יודעים האחד על מאמצי השני, אך כל זה רק למתבונן מן החוץ. אך במבט פנימי שניהם חופרים לאותו כיוון – האחד כלפי השני, כשהתכלית היא אותה תכלית. דווקא החפירה ההפוכה שלהם, השונות וההבדל ביניהם, מבטאים יותר מכל את האהבה הגדולה ביניהם, שלמות אמיתית של זהב.
לעיתים נדמה לזוג שהם אינם מדברים באותה שפה, לא משדרים על אותו גל, שונים מכדי להיות יחד. יצחק ורבקה מלמדים אותנו לא להיבהל מהשוני. לעיתים השונות היא המיוחד שבזוגיות. היא המשלימה, המפרה, המפתחת ואינה מניחה לזוג לשקוט על שמריו אלא להתגדל ולצמוח.
