בני זוג בשנות הארבעים יושבים מולי. הם הורים לשלושה ילדים שנולדו תוך חמש שנים. כעת הם ממתינים כבר שנתיים לפרי בטן ללא תוצאות. ‘למה הוא מתמהמה?’, הם שואלים.
אני שולפת תרשימים ומנסה להסביר להם כמה מורכבת המערכת הפיזיולוגית וכמה ניסים נסתרים וגלויים טמונים בטבע שבבריאה בתהליך הפריון, ואז האיש שואל בחיוך נבוך: “איך זה התרחש כל כך בטבעיות עד עכשיו?”
“כי עצור עצר ה’ בעד כל רחם לבית אבימלך” (בראשית כ יב). מהו פירושו המעשי של הביטוי ‘עצירת רחם’? ניתן, אולי, לומר כי הקב”ה גרם לנשות בית אבימלך עיכוב בהליך הלידה.
כלומר, הן עברו את תאריך הלידה המשוער ונכנסו תחת ההגדרה של ‘הריון עודף’, שהוא אכן קללה משום שהוא מסכן את העובר. במצב זה עלולה להתפתח אי ספיקה שלייתית בעקבות הזדקנות השלייה, המתבטאת במיעוט מי שפיר, בעצירה בגדילה תוך רחמית, ובסיכון יתר למצוקה עוברית.
ניתן גם לתת לפסוק משמעות נוספת – יתכן שב’עצירת רחם’ מדובר על מניעת האפשרות להרות אצל נשים שהצליחו להרות בעבר, כלומר אי-פריון שיניוני או עקרות משנית.
כיום, אחד מהגורמים המשמעותיים לאי פריון שניוני הוא גיל האשה, מגיל 35 ומעלה, קיים קושי בתהליך טבעי ונשים רבות מתקשות להיקלט. למרבה הצער, למרות ההתפתחות העצומה בטיפולי פריון לא חל שינוי בעובדה הבסיסית שהשעון הביולוגי של האשה ממשיך לתקתק, ותקופת הפוריות של האשה מוגבלת. השיא במספר הביציות הוא בשבוע ה 20 לחיים העובריים;
לאחר מכן התינוקת נולדת עם מליון ביציות, אולם עד גיל הפריון נותרות כ-300,000 ביציות, שישרתו אותה במשך ארבעים שנה, עד להפסקה הסופית של תקופת הפריון.
שרה אמנו מתבשרת כשהיא בת תשעים שנה ‘בלבד’. איזו שמחה! ואמנו הצדיקה צוחקת בליבה: ‘אחרי בלותי היתה לי עדנה” (בראשית יחי ב) וממשיך הפסוק ואומרת שרה – “ואדוני זקן” (שם). האם אברהם יוכל להוליד?
מהם הנתונים לגבי פוריות הגבר, והאם אף הוא דועך עם השנים?
אין הוכחות חד משמעותיות לגבי דעיכה מוחלטת בגיל מסוים, אך האמת היא שקשה לבדוק פריון בגיל זה בשל העובדה הפשוטה שמעט מאוד גברים קשישים נשואים לנשים צעירות.
ידוע, למשל, שהנצי”ב מוולוז’ין זצ”ל נישא סביב גיל שישים בזיווג שני לאחייניתו שהיתה צעירה ממנו בשלושים שנה, וממנה נולדו לו עוד שבעה ילדים. גם לחפץ חיים זצ”ל נולד ילד כשהוא היה מעל גיל שבעים.
אולם מצד שני בספרות הרפואית יש נטייה לומר שקיימת דעיכה משמעותית באיכות הפריון של גבר מעל גיל 53, ובמקביל קיימות יותר הפרעות כרומוזומליות ותסמונות שונות אצל תינוקות שנולדו לאבות מעל גיל זה.
לגבי האשה, טוב תעשה אם תכלכל את צעדיה בחוכמה בצעירותה, כשהטוב מכל מבחינת פוריות (ומבחינות נוספות) הוא להינשא בגיל צעיר. אם ח”ו לא זוכים להינשא בגילאי השלושים המוקדמים, כדאי לשקול הקפאת ביציות מיידית כמעין ‘תוכנית חיסכון’, על מנת לתת תקווה לאמהות ביולוגית עתידית בגיל מבוגר יותר.
למרות זאת, יש לזכור שקיים חשש לא מבוטל שביציות מופשרות לא תמיד מצליחות לגרום להיריון. פרט עצוב נוסף הוא שגם אם האשה תזכה להריון ‘אחרי בלותה’, אי אפשר להתעלם מהסיכונים של הריון בגיל מבוגר המלווים בסיבוכי הריון לא פשוטים: סכרת הריונית, יתר לחץ דם, מחלות לב, יותר ניתוחים קיסריים ועוד.
לכן חשוב לתת את הדעת ולהרים את המודעות לתחום הפריון על מנת לעודד נישואין בגילאים מוקדמים יותר. לדאבוננו, איננו בדרגתם של האבות שנעשים להם ניסים, ושיילדו את אבותינו בגיל מבוגר.
אנו חייבים מצידנו לעשות כל השתדלות שהיא, הן רוחנית והן מעשית, כדי לא ליפול בסטטיסטיקה של בעיות הפריון, שהיו יכולות להימנע אם גיל הנישואין היה מוקדם יותר.
שרה אמנו היא האם האולטימטיבית למרות גילה המופלג. האם אכן אמהות בגיל סבתאות היא רצויה? הנסיון הקליני מעיד שהריונות ולידות בגיל מבוגר הן קשות ומורכבות יותר מאשר בגילאים צעירים, אך חשוב מזה – יש לאשה המבוגרת פחות כוחות פיסיים על מנת לצלוח את הצרכים שדורשת אמהות טובה.
אכן, להורות בגיל מבוגר יש גם יתרונות – הורים חכמים יותר ובעלי ניסיון חיים עשיר, יותר הבנה לגבי חשיבות התפקיד החינוכי של ההורות, בדרך כלל יותר משאבים חומריים, ויותר כלים לבניית זוגיות יציבה כתשתית לבית חם לילדים. ובכל זאת זכות קדימה יש לדרכו של עולם – בניית משפחה וגידול ילדים בגיל צעיר יחסית.
