שאלה: אנו עומדים להינשא בעז”ה בקרוב. רציתי לשאול לגבי חשבון הבנק העתידי שלנו. שמעתי כל מיני דעות בנושא ורציתי לדעת – האם עדיף לפתוח חשבון בנק שמשותף לשנינו או שעדיף להשאיר את המצב הקיים מהרווקות ולהמשיך כל אחד בחשבון הבנק שלו, עד שיתבסס הקשר שלנו, נניח בעוד שנה. חשוב לי להדגיש שאני בת 30 ורגילה לחיות בצורה עצמאית מאוד. אני מבינה שקשר של נישואין יגביל את החופש הזה ומוכנה להיכנס אליו בשמחה שכן ציפיתי לקשר זה שנים רבות. אך עם כל זה, אני עדיין מתלבטת ורוצה שה”צניחה” מהרווקות לחיי הנישואין תהיה עד כמה שיותר רכה ושתהיה לי יד חופשית בניהול הפיננסי שלי. אני חוששת שאולי יהיו מצבים שארצה לרכוש מוצרים שבעלי יחשוב שהם מותרות ולא יאפשר לי את הרכישה, ואז האווירה בבית תהיה עכורה. יש לי חברות שטוענות שזכותי לקנות מה שאני רוצה בכסף שאני מרוויחה וממליצות לי לשמור על חשבונות בנק נפרדים ולא לאחד אותם אחרי החתונה. מצד שני, כאשר אנו נישאים אנו הופכים לאחד בכל המובנים, גם במובן הפיננסי. אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה נכון לי.
תשובה:
שאלתך מציגה התחבטות בין הרצון לשיתוף וחיבור טוטאלי לבן הזוג מצד אחד, לרצון לשמור על ה”עצמי” שלך מצד שני. ההתלבטות לגבי איחוד חשבון הבנק שלך נובע מחששות מובנים, ובמידה מסוימת אף מוצדקים – כי מי יודע מה יהיה – האם הנישואין יעלו יפה? אולי בן הזוג יגביל אותי? יצמצם את החופש שלי, שאני כל-כך רגילה אליו?. קשה לומר שבמערכת זוגית יש חופש מוחלט בתהליך קבלת ההחלטות. כאשר בני הזוג מתחתנים וקושרים את עתידם יחד ישנה משמעות כפולה לחלק גדול מההחלטות מאחר והן משפיעות לא רק עלינו אלא גם על בן הזוג. באופן כללי, במערכת זוגית ישנן מחויבויות שונות שאינן קיימות במערכות אחרות, וביניהן, המחויבות הכלכלית. למשל, כאשר אחד מבני הזוג נמצא במצוקה כלכלית עם עסקיו, הצפייה הטבעית היא שבן הזוג השני לא ייתן לו ליפול, יושיט יד ומשענת וייקח על עצמו עבודות נוספות על מנת להגדיל את הכנסות המשפחה. השותפות הכלכלית נגזרת מהמחויבות לברית הנישואין המאחדת את בני הזוג מתוך כוונה להישאר יחד ולקשור את עתידם לנצח. מחויבות זו בונה ומחזקת את הקשר הנפשי בין בני הזוג וככל שנוצר קשר של קיימא חזק ויציב יותר במהלך חיי הנישואין, כן תגדל תחושת המחויבות ההדדית לברית הנישואין. מחויבות זו נגזרת מהאמון שרוכשים בני הזוג זה לזה ומהאמונה בזוגיות שלהם ובעתידה.
מעניין שבאופן עובדתי ככל שעולה גיל הנישואין יש לבני הזוג נטייה לנהל חשבונות נפרדים. לפי סקר של בנק לאומי מ-2008 (פורסם במאמר של נעמי דרום ב TheMarker), 65% מהזוגות הנשואים מנהלים חשבון משותף. בקרב אנשים שהתחתנו בגילאים 25-34, מחזיקים 76% בחשבון משותף, ובקרב מי שהתחתנו בגילאים 35-44 יורד שיעורם ל-58%. יתכן שמגמה זו נובעת מספקנות לגבי הצלחת הנישואין, ואולי מפני שבני הזוג המבוגרים יותר התרגלו להתנהל בנפרד במהלך השנים. את ההרגל, כמו כל הרגל, ניתן לשנות בעבודה נכונה. כלומר, יש להתייעץ עם בן הזוג על החלטות פיננסיות חשובות ולאמץ התנהלות פיננסית שמקובלת על שני הצדדים: על מה מוציאים כסף ועל מה לא, עד איזה סכום זו הוצאה סבירה שאפשר להחליט עליה לבד, ובאופן כללי לקבוע יחד את המדיניות של הבית – עד כמה מתנהלים בחסכנות, בפזרנות ובתווך שביניהם.
כאשר מטילים ספק בהצלחת הנישואין, יש פגיעה באמון שבני הזוג רוכשים זה לזה, ולצערנו, לא אחת זוהי נבואה המגשימה את עצמה. הביטחון שהאדם שלצידי טוב לי הכרחי לבניין הזוגיות ולתחושת האמון שבני הזוג משדרים אחד לשני. בנוסף ישנה האמונה בקב”ה שלא סתם זימן את היכרותכם. כאשר באים עם אמונה שכזו, ניתן גם לבנות אמון שבן הזוג הוא טוב, רצוי, מקובל ומוערך על ידִי.
בקשר נישואין מוצלח שני בני הזוג מרגישים בטוח ומקובלים זה על ידי זה. יש ביניהם אמון ובטחון שאפשר להביע צרכים, רגשות ואפילו חולשות, מבלי לקבל תגובה צוננת. כאשר בן הזוג מרגיש אדם מוערך שלא מנסים לעצב אותו מחדש, הוא מעז לחשוף את עצמו ורגשותיו, מה שמסייע בבניית קשר עמוק ומשמעותי המיוחד רק להם בלבד.
בנוסף לכך, חשבון בנק משותף דורש שותפות בקבלת החלטות, הן החלטות פיננסיות של היכן להשקיע את הכסף והיכן לא, והן החלטות שנובעות מסולם ערכים כגון כמה להשקיע בכל תחום. מטבע הדברים, “כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות”, וקיים שוני בין בני הזוג בסולמות הערכים של שניהם. השאלה היא מה עושים עם השוני הזה וכיצד מתמודדים עם פער או קונפליקט שנוצר. שאלת ההתמודדות עם קונפליקטים מלווה כל זוג בתחילת דרכו וכל זוג מעצב לעצמו דפוס התנהגות מסויים. לפעמים דפוס ההתנהגות חיובי ותורם לאיכות הזוגיות. במצב כזה, שניהם מרגישים בטוחים להביע בחופשיות את דעתם, להאזין ולהקשיב לבן הזוג ולהגיע להכרעה המוסכמת על שניהם, לא מתוך תחושה של “ויתור” ו”קורבן” אלא מתוך הסכמה והשלמה פנימית. לעומת זאת, ישנם זוגות שלא מצליחים לתקשר בצורה אפקטיבית. יתכן שלא הייתה להם דוגמא אישית בבית הוריהם ואולי מסיבות אחרות. ישנם זוגות שבמהלך הדיון אחד מבני הזוג פורש לחדרו, יוצא מהבית או מתנתק בצורה אחרת מהמשך השיח. תופעה זו נקראת: stone walling (חומת אבנים) והיא אחד מגורמי הסיכוי הגבוהים ביותר לזוגיות. ההתנתקות יוצרת ריחוק בין בני הזוג ומובילה, במקרים רבים, לתחושות תסכול שנגררת בקלות לכעס ולניכור שהופכים להיות הדדיים.
תקשורת נכונה היא תקשורת שבה מאזינים זה לזה ולא רק משמיעים. מתנהגים בסובלנות וממשיכים את הדיון גם אם הוא לא לרוחו של אחד מהצדדים, או שקשה לו איתו מבחינה נפשית. אם הנושא קשה מדי, ניתן לדחות את השיחה לזמן אחר, נינוח יותר, אך לא בצורה של התנתקות חד-צדדית, אלא מתוך הסכמה והבנה של שני בני הזוג. התנהלות זו, לא רק שתפתור את הקונפליקט הכספי, אלא תרומם את הקשר הזוגי ותעצים את איכותו בכל תחומי החיים. יחד עם זאת, ישנם זוגות שיש ביניהם כל-כך הרבה קונפליקטים שיתכן שהפתרון הנכון עבורם הוא לצמצם את כמות הקונפליקטים שסובבים סביב העניין הכספי ולתקופה מסויימת להתנהל עם חשבונות בנק נפרדים.
לסיכום:
חשבון בנק זוגי מעיד על הכוונה והרצינות להשקיע ולהתחייב זה לזה בברית הנישואין. התחייבות זו מהווה קרקע פורייה לצמיחה של אמון הדדי, חשיפה עצמית ובניה של קרבה זוגית החשובים כל כך להצלחת הנישואין. בנוסף, חשבון בנק נפרד הוא מעין התחמקות ובריחה מהתמודדות עם קונפליקטים בחיי הנישואין. התמודדות שכזו – בוא תבוא ויש ללמוד איך לקבל החלטות בצורה טובה, נעימה ורגועה מתוך הכלה וקבלה של הצרכים השונים של בן הזוג.
בהצלחה!
