במדרש על הפסוק במשלי תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד נאמר:
תן לחכם זה בצלאל, אתה מוצא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מהו המשכן הזה אמר לו שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה, אמר לו בצלאל והיכן התורה נתונה אמר לו משה משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון, אמר לו בצלאל רבינו משה?
אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח”כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון.
ויש להבין מדוע המדרש מצטט את הפסוק “תן לחכם ויחכם עוד”? האם בצלאל נהג לא כשורה כשלא שמע לדברי משה רבינו? מדוע בצלאל ייחס יותר חשיבות למקום הנחת התורה, מאשר למקום השראת שכינה? ואם כן מדוע חשב משה אחרת?
כאשר ה’ צוה לעשות את הארון והמשכן, לא נאמר סדר מסוים לעשיה זו. משה הבין שקודם יש לבנות את המשכן, הדומה לבית, כדי שהשכינה תוכל לשרות בו, ואז להכין גם את כלי המשכן.
לדעת משה רבינו אם קודם היו עושים את הארון, לא היה מקום מוכן להניחו, כמו במציאות – של בני אדם בראשית קונים בית ואח”כ רהיטים. משה חשש מביזיון הארון אם לא יהיה מקום להניחו.
מאידך בצלאל סבר שמשכן התורה שונה שעיקר רצון ה’ היה מתן התורה לישראל.
התורה מתווה דרך לחיים והיא מורה כיצד לעבוד את ה’. אין דבר יותר חשוב בעיני ה’ מחיים אמיתיים ושלמים, אשר מתאפשרים רק בדרך התורה.
בצלאל חשב שמאחר והארון היה אמור להכיל את התורה הקדושה, הוא שונה משאר כלי המשכן. את התורה לא ניתן להשוות לשום דבר שבעולם הגשמי אבל היא הסיבה לקיומו כמו שכתוב בפסוק: “אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי”.
לכן בצלאל סבר שאין בזיון בכך שהארון יעמוד בלי המשכן, כי בזה שקודם יוצרים מקום לתורה מראים כמה התורה יקרה בעינינו, וקודמת לכל.
למרות שהמשכן מיצג את עבודת ה’ של עם ישראל, מקום הקרבת הקורבנות, הקטורת ושאר עבודות ה’, אין דבר שמהוה ריכוז של ידיעת ולמוד רצון ה’ זולת התורה.
בצלאל הרגיש שהסדר הנכון היה קודם לעשות ארון שיכיל את התורה הקדושה ורק אחרי כן להקים את המשכן. למרות שהארון יעמוד פרק זמן תחת כיפת השמים בלי מקום להניחו, אין בכך בזיון בגלל הסיבה נעלה לכך. הכוונה היתה ללמד לעם ישראל את גודל החשיבות לאין שיעור של התורה בחיי כל יהודי.
“תן לחכם ויחכם עוד’. שבח זה מכוון לבצלאל, כי הוא הבין את רצונו האמיתי של ה’ בהקמת המשכן ועשיית הארון, בלי שקבל הוראות מפורשות.
מכאן נלמד לחיי הנישואין כשם שה’ לא פרש את רצונו בנוגע לסדר הקמת המשכן והארון, גם בחיי הנישואין בן זוגנו אינו תמיד מבטא בדיוק את רצונו, ועלינו לנהוג כמו בצלאל ולנצל את חכמתינו ותבונתינו כדי להבין אותו.
אם הבעל חוזר הביתה ורואה ששולט אי-סדר בבית, עליו להסיק שאשתו היתה עסוקה במיוחד באותו יום, והיא זקוקה לעזרתו. ומאידך גם אשה צריכה להבין את מצבו הנפשי של בעלה מתוך מעשיו.
אם הוא מאחר, עליה להבין שהוא היה צריך לעבוד שעות נוספות ולא תעמיס עליו עוד. אם הוא מחייך ונפשו עליזה, עליה לנסות להתאים את מצב רוחה כדי שלא תפר את שמחתו.
עליה להיות עירנית תמיד לרוח בעלה, כדי שתוכל להתאים את עצמה ולפעול כיאות. (מעובד ע”פ ספר אהבה ורעות)
