בתקופה זו, אנו מוצאים את עצמנו לא פעם נשאלים על ידי הילדים לפשר המציאות הקשה בה אנו חיים והשמועות שמגיעות אליהם. אנו נעים בין הרצון להגן על הילדים ולא לחשוף אותם לבין ההתמודדות למה שהם יודעים ונחשפים בדרכים שונות שאין בידנו למנוע. הורים רבים שואלים את עצמם איך לתווך לילדים את המציאות? האם למנוע את הידע מהילדים? האם מניעת הידע עוזרת? איך להגיב לחדשות המגיעות אליהם? כיצד להתמודד עם שאלות? וכיצד אפשר ליצור תחושה בטוחה ורגועה למרות הכל?
גם אם נרצה להגן על ילדנו ולהסתיר מהם את המציאות, הרי שהיא חודרת מכיוונים שונים. מה גם שלמרות כל ניסיונות ההורים להסתיר את רגשותיהם ותחושותיהם, ילדים אינם צריכים מילים כדי לחוש אותם. לפעמים הרגשה של לחץ וחרדה ללא הסבר ושיח כנה, עלולה לפתח חרדה רבה יותר, חוסר וודאות וחששות פנימיים בלתי מדוברים. זה לא אומר שנרצה לשתף את הילדים בכל ידיעה, אך לא ניתן להתעלם מהידיעות המגיעות אליהם במילא ותחושת המתח המרחפת האוויר. בכדי שנוכל לתת תחושת בטחון לילדנו אנו נצרכים להתבונן פנימה לתוך עצמנו ולהבין כיצד אנחנו מתמודדים עם תחושת הדחק האופפת אותנו ולבחון איך אנחנו כמבוגרים מצליחים להתמודד איתה ועד כמה אנו מרגישים ביטחון בעצמנו.
תחושת דחק
ישנם לא מעט אירועי חיים שגרתיים לכאורה שמעוררים תחושות דחק כמו מבחן, עבודה חדשה, ואפילו אירועים משמחים כמו שמחה משפחתית וכדומה. חלק מהאירועים עלולים לעורר תחושת חוסר אונים, כגון פיטורין מהעבודה, הפסד כספי גדול, חוסר הצלחה במבחן, גירושין וכדומה. בשעת לחץ ובאירועי דחק מתעוררות תגובות שונות והגוף מגיב באופנים שמשתנים בין אדם לאדם. תגובות גופניות: לחץ דם, הלימות לב, נשימה מואצת, התחממות הגוף, הסמקה, חיוורון, התכווצות הקיבה, התייבשות הרוק, הזעה מוגברת. תגובות רגשיות: פחד, חרדה, כעס, אשמה וכדו’. תגובות התנהגותיות: מתח שרירים, רעדה, תוקפנות, בריחה, גמגום. שינויים בחשיבה: בלבול, עיוותים בתפיסה, שיפוט לקוי, קושי לקבל החלטות, קושי בפתרון בעיות, אבדן הזיכרון. אלו גם משפיעים על מצב הרוח ועלולים לגרום תחושות של חרדה, דיכאון וחוסר אונים.
תחושות של לחץ יכולות להיות נקודתיות כתגובה לאירוע מסוים, ועלולות להיות מתמשכות כחלק מתקופה. למרות התגובות המיידיות של הגוף, ההשפעה של האירוע על הנפש ועל האופן בו נחווה את האירוע אינו תלוי רק באירוע עצמו. הוא תלוי בעיקר באופן שבו נפרש לעצמנו את האירוע והדרך בה נבחר כדי להתמודד עם המצב. תגובות של חוסר אונים יפתחו את תחושת חוסר אונים הכללית ועלולים להשפיע לרעה לאורך זמן על הדימוי העצמי והיכולת העתידית להתמודד על לחצים ודחק. התמודדות נכונה ומיטיבה עם המצב יכולה להרגיע ואף לפתח תחושת מסוגלות ויכולת. לחיזוק הביטחון העצמי תהיה השפעה חיובית על התמודדות עם מצבי לחץ ואתגרים עתידיים.
אדישות והדחקה יאפשרו לגוף שלא לחוות כלל את תחושות הדחק, אך הם עלולים ליצור תגובה שאינה מותאמת למציאות. התעלמות מהמצב אינה מייצרת בהכרח תחושת ביטחון. בדרך כלל היא מונעת ממנגנוני הגנה, אך היא איננה עמידה לאורך זמן והיא עלולה לגרום לעומס יתר וחוסר רגיעה כללי. לעומתה התמודדות נכונה עם הלחץ יוצרת עמידות לאורך זמן, מפתחת את היכולת העצמית להתמודדות עם משברים, מחזקת תחושת שליטה וביטחון עצמי ומשרה רוגע על הסביבה.
דולאנד וויניקוט, רופא ילדים שערך מחקר בתקופת מלחמת העולם השנייה, גילה שסביבת המבוגרים איתם שהו הילדים בעת המלחמה, היוותה גורם מכריע ליכולתם של הילדים להתמודד עם תחושות הדחק שגרמה המלחמה. ככל שההורים הצליחו לשדר תחושת ביטחון, גברו סיכוייהם של הילדים להתמודד עם מאורעות התקופה ואף לפתח יכולת התמודדות עם לחצים בבגרותם. ככל שהילדים חוו את המבוגרים בסביבתם לחוצים, הם חוו חוסר אונים ולא פיתחו מנגנונים לעמידה בלחץ ביחס לחבריהם.
כיצד נתמודד עם תחושות דחק ונפתח יכולת עמידה בלחצים?
יכולת עמידה בלחצים מושפעת בין היתר, ממבנה האישיות שלנו, מהבשלות הרגשית, ביטחון אישי, דימוי עצמי חיובי, גמישות, מודעות עצמית ולסביבה, יצירתיות ואופטימיות. כמו כן, תגובת הסביבה ותמיכה חברתית. חווית הלחץ מורכבת מהאירוע עצמו וגם מהפרשנות שאנו נותנים לאירוע שכן כל אדם מעצב את חווית הלחץ בהתאם לאישיות שלו ובהתאם לסביבה ולמסרים המשפחתיים והתרבותיים שבו הוא גדל.
לחץ – חשיבה – אתגר
כדי להפוך לחץ לאתגר אנו צריכים להיעזר בשני גורמים עיקריים :שליטה במצב – להפוך מצב של חוסר אונים לאונים (יכולת). יכולת לצפות עתיד טוב יותר – ככל שנצליח לראות את העתיד טוב יותר, המצב עכשיו ישתפר. בנוסף, אם נצליח לשלוט על העתיד ולהפוך אותו בעצמנו לטוב יותר, הלחץ יפחת עוד יותר. ככל שיתאפשר מרחב של התבוננות, עיבוד החוויה והפיכתו של המצב לאתגר המניע לפעולה, כך תתאפשר תגובה רגועה ומתאימה למציאות.
חוסן נפשי הוא אחד הפרמטרים המובהקים שמפתחים יכולת ותחושת מסוגלות. החוסן בנוי מהרבה מאוד פרמטרים אישיים כגון גנטיקה, קוגניציה, רגישות אישית, תחושת מסוגלות, פרמטרים סביבתיים כגון – תמיכה חברתית, הכרה והערכה של הסביבה, השתייכות קבוצתית ועוד. החוסן מתחזק בהתאם לעמדות האישיות ביחס לסבל, תקווה, אמונה, משמעות לאתגר (לסבל) מאפשרים התמודדות טובה יותר עם אירועי הדחק השונים. חוסן נפשי (resiliency) הוא יכולתו של האדם להתמודד עם קשיים ומתח בחייו, ולצאת מהם מחוזק ובעל תובנות חדשות. כמו כן, חוסן הוא יכולתו של אדם לחזור למצבו הקודם, לאחר מצב לחץ מתמשך, ויכולתו להתאושש ולהסתגל לשינוי.
ברגעים של לחץ ננקוט בפעולות הרגעה שונות: חשיבה חיובית, העלאת זיכרונות נעימים, תקשורת בין אישית, אמונה, תקווה וחיפוש משמעות. כמו כן ננקוט בפעילות ויוזמה: לקחת אחריות עלי ועל הסביבה, לארגן, לדאוג, לרשום, לתעד או כל יוזמה ופעילות אחרת. אפילו אם פעילות זו נדמת לנו כשולית ולא נצרכת, עצם היותנו בפעילות, נוציא את עצמנו מחוסר האונים, נפחית משמעותית את תחושות החרדה ובכך נגביר את תחושת השליטה.
מערכת תמיכה חברתית: תמיכה סביבתית או משפחתית, השתייכות לקבוצה שמתמודדת עם קושי זה או דומה תאפשר לנו להרגיש את תחושת השייכות וקבלת תמיכה מהסביבה. אלו פעולות שיגבירו את החוסן הנפשי שלנו, יאפשרו לנו להתמודד עם המציאות ולהגיב אליה מתוך תחושת חוסן ומסוגלות.
הדרך בה ילדים לומדים ומפתחים את מערכת החוסן שלהם היא בהישענות על הקשר עם ההורים כעוגן של ביטחון והתבוננות בהם ובתגובותיהם למצבי לחץ, בדרך זו ילדים רוכשים לעצמם חוסן ובטחון שישמשו אותם כצידה לדרך להתמודדות עם חייהם שלהם. יחסי הורה-ילד הם הגורם המשפיע והמכריע ביותר על אופן התפתחותו של הילד הצעיר. התקשרות בטוחה בראשית החיים ובמהלכן קשורה באופן הדוק לחוסן נפשי ולהסתגלות חיובית לאורך החיים ומהווה גורם מגן וגורם להצלחה. ככל שילדים ירגישו בטוחים בקשר עם ההורים, באהבה של ההורים אליהם וירגישו שהם יכולים לסמוך על ההורים, הם יצליחו לפתח חוסן נפשי ותחושת מסוגלות ויכולת הסתגלות חיובית.
המפתח לביטחון של הילדים טמון ביכולת של ההורים להתנהל נכון אל מול חווית דחק שלהם עצמם ולחזק את הביטחון והאהבה שלהם לילדים, כך הילדים לומדים במודע ושלא במודע להתמודד עם תחושות הדחק של עצמם ולפתח יכולת עמידה. במקום לנסות להסתיר מהילדים את הלחץ שאנו חווים, במיוחד בתקופה זו, ניתן לשתף אותם בחוויית הלחץ הכללית ובעיקר בדרכים להתמודדות שאנו עושים בכדי להירגע ובכך לחזק את החוסן האישי שלנו ושל הילדים ולהוות עבורם מודל להתמודדות עם לחצים.
—————————————-
מקורות
אילון, ע, ולהד, מ. ( 2000 ). חיים על הגבול: חיסון והתמודדות במצבי לחץ של אלימות וסיכונים
ביטחוניים. קרית טבעון: נורד. פרק ראשון: לחיות עם הלחץ, ע"מ (19-28).
ויניקוט, ד. ו. (2009). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. עורך: עמנואל ברמן. תל אביב: הוצאת עם עובד.
להד, מ' (2003 ). איתור משאבי התמודדות: מודל החוסן הרב ממדי ושימושיו ברמת הפרט,
הקבוצה והארגון. בתוך חן גל, שי (עורך). התמודדות בית ספרית עם אירועי טרור ומתח בטחוני –
מתמשכים. (עמ' 95-114 ), תל אביב: מאה.
