אלימות מוגדרת כהפעלת כוח ושליטה של אדם אחד באדם אחר. יש לה פנים שונות והיא נעה על טווח של עוצמות שונות. יועצים ומטפלים זוגיים פוגשים אותה בקליניקה – באופן של אלימות רגשית, רוחנית, חברתית, כלכלית, שימוש בילדים, ניצול המעמד הגברי, ואלימות פיזית. אלימות במשפחה היא תופעה חוצת מגזרים, על פי הערכות של שרותי הרווחה במדינת ישראל של שנת 2014 חיות כיום כ- 200,000 נשים מוכות וכ- 600 אלף ילדים עדים לאלימות. כלומר, במדינת ישראל כלואים במעגל האלימות כמיליון נשים, גברים וילדים.
התופעה של אלימות במשפחה נכנסה למודעות בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 של המאה ה- 20. אולם בעצם עד היום לנושא יש אופי של סוד החבוי בתוך הבית. ההבנה של הגורמים המשפיעים על האדם להתנהג בכוחניות כלפי האנשים הקרובים לו נחקרה בתיאוריות דינאמיות, התנהגותיות וחברתיות.
לאה, היא אישה נשואה בתחילת שנות השלושים לחייה, עובדת כחשבת שכר , נאה ומטופחת, אם לארבעה ילדים. כשהגיעה לטיפול עיניה הביעו חשש. “קשה לי להסביר למה באתי, ברוך השם אני בריאה, הילדים שלי בריאים, בעלי- תלמיד חכם, לומד בכולל..” שתיקה. ולאחר זמן:”קשה, לא פשוט השלום בית”. לאה מגיעה כמו נשים רבות אחרות- חסרת מילים. קשה לה לשים אצבע על החוט השזור בקירות ביתה, שבעלה, אליהו, קובע מה היא תלבש, מתנגד להשתתפות שלה בתהילים השכונתי, ומעורר מהומה כל פעם שהיא רוצה ללכת למכולת כי יש שם מוכר גבר, וזה אסור. קולה הבטוח של לאה נסדק כשהיא מדברת, ניתן לראות את החלק שבו היא חסרת בטחון, שבו היא הלכה לאיבוד, שכחה מי היא.
במהלך הטיפול לאה יוצאת למסע. במסע הזה מותר לה לדבר בחופשיות, לתת שמות- למה שהיא הייתה פעם, למה שהיא חלמה, לבית היהודי ולחינוך שחלמה עליו עבור ילדיה, ולמי שהיא היום. למרות שהיא שומעת כל הזמן כמה היא לא מבינה, לא יודעת ולא בסדר, היא מגלה שהיא כן יודעת מה היא מצפה מהילדים שלה, וחוזרת לעמוד מולם כאמא אוהבת והחלטית. היא לומדת לזהות ולהכיר את עמדת הקורבן בה היא נמצאת, ומהיכן היא מגיעה ביחס למשפחת המוצא שלה. היא מבינה את השידוך שלה עם אליהו מחדש ומקבלת את האומץ להתבטא מולו. הוא מופתע מהשינויים אצל אישתו, המוכרת לו כל כך. לאור הדרישה של לאה, אליהו מתחיל בטיפול מקביל, הדינאמיקה בבית משתנה.
הסבל הרב שלאה הגיעה איתו לטיפול הוא סבל של קורבן לאלימות שאיננה פיזית. אלימות רגשית, על פניה השונים, משתקת ומשפיעה על כל תחומי החיים. העמידה של לאה בעמדת הקורבן מושפעת מהמודל ההורי, בעצם היותה ילדה עדה לאלימות, שגרם להעברה בין דורית של הדפוסים.
נשים רבות פונות בבקשת עזרה- לרב, ואפילו למטפל, מבלי להיות מודעות לכך שהן סובלות מאלימות, ויוצאות במפח נפש מסיבות שונות, לעיתים בגלל המזעור המאפיין נשים קורבנות, לעיתים בגלל הבושה לשתף בנושאים אישיים, ולעיתים בגלל חוסר הכרות של היועץ, הרב או המטפל עם העולם הטיפולי של האלימות במשפחה.
כאשר זוג מגיע לייעוץ, ויש פחד בתוך החדר, או שאחד מבני הזוג מושתק וחושש להתבטא, לא ניתן לקדם תהליך טיפולי. הזוג חושב שהוא מטופל, התוקפן מקבל אישור חיצוני לעבודה שבעצם איננה מתרחשת, והקורבן ממשיך להירמס. בסיפור של לאה ואליהו אין אלימות פיסית בכלל, אך הסבל מהמשטר שאליהו החיל על לאה היה ניכר בבירור. רק כאשר אין פחד להתבטא, ישנה אפשרות לעבודה משותפת.
ראוי לציין שאלימות גם קיימת במקרים בהם האלימות היא של האישה כלפי הגבר, ולעיתים האלימות הדדית. הנושא דורש מהמטפל למידה והדרכה ספציפיים לתחום. כאשר במדובר באלימות קיצונית- כגון אלימות פיסית, מומלץ לפנות לטיפול באחד מהמרכזים לטיפול באלימות הפזורים ברחבי הארץ.
ההמלצה למטופלים הסובלים ממערכת יחסים אלימה או לכאלה שחוששים משחזור של מערכות יחסים קודמות בהן היו דפוסי אלימות היא לוודא שהמטפל שלהם הוא מקצועי ומכיר היטב את התחום של אלימות במשפחה.
