נדמה כי מצבי קושי ומשבר הם חלק בלתי נמנע ממהלך החיים הטבעי של כל אדם באשר הוא. יחד עם זאת, יכולת ההתמודדות עם אתגרים אלו משתנה בין בני האדם. ישנם אנשים שמצליחים לשמר גמישות רגשית, לפנות לעזרה ולמנף את המשאבים שעומדים לרשותם כדי לצאת ממצבי משבר מחוזקים יותר. לעומתם יש אנשים שכל קושי מאיים על האיזון הנפשי שלהם ומקשה עליהם לשמור על רצף תפקודי סביר. האם היכולת להתמודד במצבים קשים היא נטייה מולדת או תכונה שלהורים יש אפשרות להשפיע על התפתחותה? המאמר הנוכחי יבחן את תפקיד ההורות בעיצוב חוסנו הנפשי של הילד ואת יכולתו להתמודד עם אתגרים וקשיים לאורך חייו, גם בבגרותו.
תיאורית ההתקשרות – התקשרות בטוחה
גו’ן בולבי, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בריטי שחי ופעל במאה העשרים, פיתח את “תיאורית ההתקשרות” שהתרחבה לאורך השנים והפכה לאחת התיאוריות המרכזיות בפסיכולוגיה ההתפתחותית. לפי בולבי, כל תינוק נולד עם מערכת התקשרות פנימית שמניעה אותו לפנות לדמויות מטפלות כאשר הוא חווה מצוקה או צורך. הצורה בה אותן דמויות יתייחסו או לא יתייחסו למצוקה ולצורך של הילד, תשפיע על האופן שהילד תופס וחווה את העולם סביבו. ההתרחשות ההדדית בין התינוק לבין ההורה המטפל שבמהלכה הילד מבטא מצוקה או מביע צורך וההורה נענה לקריאתו, נקראת “התקשרות”.
בולבי והחוקרים שהמשיכו דרכו תיארו דפוסי התקשרות שונים המבטאים את מידת הביטחון שהילד מפתח בהוריו כתוצאה ממידת הזמינות וההיענות של ההורים לאיתותי המצוקה שלו. דפוס ההתקשרות האידאלי מתאר מצב שבו ההורה זמין באופן עקבי עבור הילד ומבין בזמן נתון למה הילד זקוק וממלא את צרכיו. כשההורה זמין עבור הילד וממלא את צרכיו, נוצרת אצל הילד חוויה פנימית שההורים הם “בסיס בטוח” שאליו הוא יכול תמיד לפנות ולקבל מענה לצרכיו (בולבי, 2016). דפוס התקשרות כזה נקרא “התקשרות בטוחה”. במחקרים שנעשו לאורך השנים התגלה שככל שההתקשרות שהילד חווה בטוחה יותר, כך יפתח אישיות בריאה יותר בהמשך החיים שתתבטא הן בתפקוד במערכות יחסים בין אישיות והן ביכולת של הילד להתנהל רגשית בצורה מועילה (פרדס, ל”ת).
מערכת ההתקשרות מתחילה לפעול ולהשפיע על הילד כבר בשלבים הראשונים בחייו. כשהתינוק בוכה מרעב ויש הורה שרגיש לבכיו, מזהה את הצורך שלו ומזין אותו, נוצרת אצלו חוויה משמעותית של ביטחון. התינוק מפנים שיש מי שער לצרכיו ונותן להם מענה, כך שניתן לסמוך עליו ולהיות בטוח שגם בפעם הבאה שיהיה רעב, יהיה מי שידאג לו. ככל שחוויות אלו חוזרות על עצמן בעקביות ולאורך זמן, הילד מפנים שיש אנשים שניתן לסמוך עליהם ולתת בהם אמון, יש מי שרואה את הצרכים ואת המצוקות שלו ועוזר לו לפתור אותם.
התקשרות בטוחה והתפתחות רגשית בריאה
המסרים המשמעותיים שהילד מפנים כשהוא חווה התקשרות בטוחה ילוו אותו במהלך החיים. ראשית, הוא לומד לסמוך על אחרים כי הוא גדל בסביבה שיש בה אנשים שרואים את הצרכים שלו ועוזרים לו. שנית, הוא מפתח תפיסה שהעולם הוא מקום בטוח ובו אנשים טובים וזמינים בעת צורך. בנוסף, הילד מפתח הערכה עצמית כי הוא לומד שהוא ראוי לקבל מענה ושהוא מסוגל להשיג את צרכיו. לבסוף, כאשר ההורה מגיב באופן מותאם לצרכים הפיזיים והרגשיים של הילד, הילד מפנים ומפתח בהדרגה את היכולת להרגיע ולווסת את עצמו, מה שמוגדר כ”ויסות רגשי” (מיקולינסר וברנט, 2005; פרדס, ל”ת).
ילד שגדל עם התקשרות בטוחה, הוריו ערים ונענים לצרכיו הפיזיים והרגשיים, גדל להיות אדם בריא יותר מבחינה רגשית. הוא מפתח ציפייה פנימית שהעולם יכיר בצרכיו ויעמוד לצדו בעת הצורך. תפיסת עולם זו מאפשרת לאדם הבוגר להצליח יותר במערכות יחסים בינאישיות, שכן הוא ניגש אליהן בנינוחות ובאמון רב יותר.
בנוסף, אדם שכילד קיבל מענה לחוויותיו ולצרכיו, לומד לסמוך גם על עצמו ועל תחושותיו הפנימיות. כתוצאה מכך, הוא מפתח מיומנויות של דאגה עצמית והתנהלות רגשית יעילה. יכולות אלו תסייענה לו להתמודד טוב יותר עם אתגרים וקונפליקטים לאורך החיים, הן במישור האישי והן במישור הבינאישי. אדם בעל מיומנויות של ויסות רגשי צובר פחות מצוקות רגשיות לא מטופלות ולכן מצליח להתנהל בצורה בריאה ומאוזנת יותר (מיקולינסר וברנט, 2005; פרדס, ל”ת).
התקשרות בטוחה כ”בולם זעזועים”
מחקרים מצביעים על כך שמבוגרים שחוו התקשרות בטוחה בילדותם חסינים יותר מפני השפעות של אירועים טראומטיים. ההתקשרות הבטוחה משמשת כעין “בולם זעזועים” פנימי המגן עליהם מפני התפתחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). חסינות זו נובעת מכמה גורמים מרכזיים. ראשית, אנשים אלו מסוגלים להפעיל משאבים נפשיים שהפנימו בילדותם להפחתת המצוקה. כמו כן, הם נוטים יותר לפנות ולבקש עזרה ממקורות חיצוניים כאשר זקוקים לה והם גם מפיקים תועלת רבה יותר מתמיכה זו, היות שמעריכים באופן חיובי יותר את זמינותם של מקורות התמיכה בעתות מצוקה (פרדס, ל”ת).
יישום: התנסות בהתקשרות בטוחה – לנצל הזדמנויות
כפי שראינו, התקשרות בטוחה היא אבן יסוד בחוסנו הנפשי של הילד וביכולתו להתמודד עם אתגרי החיים. עם זאת, שגרת היומיום העמוסה והתובענית מקשה על הורים רבים לשמור על זמינות רגשית עקבית ולזהות את איתותי הילד באופן מדויק.
הורים המבקשים לשפר את מיומנותם ההורית וליצור אצל ילדיהם חוויות של התקשרות בטוחה אינם צריכים בהכרח לפעול לשינויים מרחיקי לכת. אלא ניתן להתנסות ולתרגל דפוסי פעולה חדשים באופן פשוט כדי להטמיע דפוסי הורות רגישה כהרגל. על מנת לאפשר יישום אפקטיבי של עקרונות אלו, הורים יכולים לייצר מרחב התנסות מודע בזמנים בהם קצב החיים יורד וכתוצאה מכך הם יותר זמינים ופנויים רגשית. ימי שבת, חגים וחופשות מהווים הזדמנות יקרה עבור ההורים לתרגל הקשבה, זיהוי צרכי הילד ומתן תגובה מותאמת. כשפנויים מלחץ קל יותר להאט את הקצב הרגשי, להסתקרן ולהתבונן בהתנהגות של הילדים ולזהות את הצורך האמיתי שמאחורי ההתנהגות או המצוקה.
ההתנסות יכולה לבוא לידי ביטוי במצבים פשוטים ושכיחים שיכולים להוות הזדמנות להורה להגיב ברגישות לאיתותי הילד. לדוגמה, מתן תשומת לב מלאה לילדים הממתינים לשעת הארוחה כדי לשתף בחוויות מהגן או מבית הספר או זיהוי ילד שמצפה להקשבה ועניין בסיפוריו מצד בני המשפחה ומתן לגיטימציה להפגין את יכולותיו. דוגמה נוספת, הורה המזהה אכזבה של הילד מכישלון במשימה שנתנו לו לבצע במהלך ארוחת השבת ומתייחס בכבוד לרגשותיו ועוזר לו מעשית ורגשית. כך, כל אינטראקציה פשוטה בזמנים המאפשרים יותר, הופכת ל’שעת אימון’ של ההורה בהטמעת דפוסי תגובה רגישים שיבואו לידי ביטוי באופן ספונטני גם תחת עומס השגרה.
לסיכום
כשההורים יזהו את ההזדמנויות וינצלו אותן לטובת לימוד ותרגול דפוסי הורות חדשים, יוכלו לסגל לעצמם התנהלות של התקשרות בטוחה שתבוא לידי ביטוי באופן טבעי גם בזמני השגרה העמוסים. חשוב להדגיש כי מטרת ניצול הזמנים המיוחדים לתרגול אינה רק לטובת הילד ברגע נתון, אלא בעיקר לצורך שינוי דפוס ההורות הפנימי של ההורה. ככל שההורה יחזור על חוויית ההקשבה, הזיהוי והמענה המדויק, כך תתחזק המיומנות הרגשית שלו עצמו. בדרך זו, ההורה מפנים בהדרגה את היכולת להיות זמין רגשית גם כאשר השגרה חוזרת והלחץ גובר. באמצעות התנסות יזומה ומכוונת זו, הזמינות הרגשית תהפוך ממאמץ מודע לתגובה אוטומטית וטבעית המלווה את ההורה אל תוך ימי החול העמוסים. בכך נבנה בסיס איתן לחוסן הרגשי שיחזיק מעמד לאורך שנים.
——————————————————
ביבליוגרפיה:
בולבי, ג’. (2016). בסיס בטוח: התקשרות הורה-ילד והתפתחות אנושית בריאה (ל. נתן, מתרגם; ע. ברמן, עורך). עם עובד. (המקור פורסם ב-1988)
מיקולינסר, מ’, וברנט, א’. (2005). תאוריית ההתקשרות. אוחזר מ-https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=565
פרדס, א’. (ללא תאריך). התקשרות, ויסות רגשי והתמודדות במצבי דחק. אוחזר מ-
https://www.pardess.info/התקשרות-ויסות-רגשי-והתמודדות-במצבי-דח/
