הזוג נתן וטלי נישאו מתוך שמחה ושאיפה לחיי זוגיות שיתופיים עם תקשורת טובה ונתינה הדדית. הם התחילו את החיים החדשים עם המון אמפתיה וכל משימה עשו בשיתוף פעולה. את החודשים הראשונים הם חוו כחוויה. הם היו עורכים קניות יחד, משווים מחירים ומחליטים סופית מה כדאי לקנות, מסדרים את הבית ואפילו ממלאים את מכונת הכביסה ותולים יחד את הבגדים, תוך כדי פטפוט. טלי מכינה את ארוחת הערב ונתן עורך את השולחן. במשך הזמן, אורכו של זמן האיכות שלהם התקצר. הם נפגשים לזמן קצר בצהריים, בקושי מספיקים לאכול יחד וכבר נתן צריך לצאת בחזרה. טלי עובדת אחר הצהריים ומגיעה בערב עייפה. נתן חוזר הביתה שעתיים אחריה. לבני הזוג ממתינות בסופו של יום מטלות הרבות שהצטברו, משימות קטנות וגדולות. שניהם עייפים ולשניהם מחכה יום חדש ומלא משימות חדשות למחרת. מה שבתחילת הדרך נעשה בשמחה, בשוויוניות ובהנאה, הופך להיות עול ומושא לוויכוחים. הם מגיעים לחדר הייעוץ כשהם מצד אחד מאוכזבים מהנסיקה של חיי הנישואין לעבר המציאות ומצד שני רוצים לדעת כיצד נכון לנהוג.
תחושת ההוגנות
בעבר חלוקת התפקידים היתה ברורה ומוגדרת יותר. הגבר היה המפרנס העיקרי והאישה עקרת הבית או מסייעת בפרנסה. במערכת כזו, גם הציפיות האחד מהשניה היו ידועות ומוגדרות מראש. (2001 ,Aronson and Buchholz). היום, עפ”י חוקרים רבים, ישנה מגמה של מעבר המשפחה מן הדגם המסורתי לדגם השיתופי. הסיבה היא, שנשים רבות יוצאות לעבוד, וכתוצאה מכך הן דורשות יחס שוויוני יותר. היחסים והציפיות בין בני הזוג השתנו וישנו ניסיון מתמשך להגדיר מחדש את תפקידי הגבר והאישה, את האינטראקציה ביניהם ואת המשא ומתן סביב התפקידים בבית.
מחקר על תיאוריית ההוגנות והשפעתה על איכות חיי הנישואין (בן אהרון, 2002), מצא שמשתנה ההוגנות הוא המשפיע ביותר על שביעות רצון מנישואין. כלומר, ככל שתחושות ההוגנות גבוהות אצל נשים ואצל גברים, כך שביעות הרצון מהנישואים גבוהה יותר. ככל שמסתמן רצון גדול יותר לשינוי התפקידים בבית, כך יורדת שביעות הרצון מן הנישואין וככל שרמת שביעות הרצון מחלוקת התפקידים בין בני הזוג עולה, כך עולה שביעות הרצון מן הנישואין. לפי המחקר, הנתון העיקרי שקובע את שביעות הרצון מהנישואין הוא תחושת השיוויון.
כניסת הפמיניזם להשקפתם של נשים ואנשים רבים בעולם, הביאה לתחושת חוסר שוויון ובהתאם לכך, חוסר שביעות רצון בנישואיהם של אנשים רבים. הרגשה זו נובעת מהתפיסה הלא נכונה שאין כל הבדל בין המינים ובהתאם לכך לא צריך להיות הבדל בין התפקידים. כיום, גם התפיסות המודרניות מבינות את מה שהתורה הקדושה הנחתה אותנו תמיד, שישנם הבדלים ברורים, לגיטימיים ומשמעותיים בין גבר לאישה. לא זו בלבד, אלא שהבדלים אלו הם מושא לכבוד והערכה גם בעיני הגברים וגם בעיני הנשים. על פי תפיסת היהדות ההבדל בין המינים הוא חלק מיצירה טבעית ובהתאם לכך מותאמים התפקידים למבנה של בן או בת הזוג ולשליחות שכל אחד מהם ממלא בניהול הבית והמשפחה.
מחקרה של טל (2009), ומחקרים ישראליים נוספים דווחו שזוגות התופסים את חלוקת התפקידים כשוויוניים מרוצים יותר מהמערכת הזוגית, כאשר מה שגרם לתפיסת השוויוניות היא התמיכה הרגשית והרגשת האחריות המשותפת לשני בני הזוג, ללא קשר לאופן בו מתחלקים התפקידים. זוגות שחוו תחושת שוויון דיווחו על פחות מתח, הרגשת יציבות בבית וחוסן רגשי. גם בקרב נשים שאינן עובדות, החוות תמיכה זוגית – רגשית, דווח על סיפוק רב יותר מהנישואין ופחות קונפליקטים. זאת למרות שעזרת הבעל בפועל היא מועטה ולא מעידה על שוויוניות בתפקידים. התפיסה שבן הזוג שותף ומסייע במה שהוא יכול מספקת את התחושה של הקלה בעומס וזה מה שגרם לנשים אלו להעיד על שביעות רצון מהנישואין.
מחקרים אלו מעידים שלא חלוקה שרירותית של תפקידים באופן שווה יוצרת תחושת הוגנות, אלא התמיכה הרגשית, הערכת הבעל והאשה, התקשורת ביניהם והאינטראקציה החיוביים הנובעים מתפיסה ערכית משותפת, הם אלו הקובעים את איכות הזוגיות.
בספר ‘איש וביתו’ כתב בעל ספר התודעה, הרב אליהו כי טוב:
“כלל אמרו חכמים אין האושר תלוי בשוויון התכונות שבין האיש והאישה אלא בשוני שבתכונותיהם הוא תלוי… אין טוב לשניהם אלא שיכבדו זה את זה דווקא מפני השוני שבכל אחד ואחד… שני רעים אהובים, האיש והאישה, בדין הוא שיהו יודעים זה את זה ומשלימים זה עם זה בכל תכונות נפשותיהם ומלמדים זכות זה על זה בכל דבר של הרגל או נטייה בנפש שאינם יפים ולא היו באים לידי מחלוקת”. כשהבעל והאשה מביאים למודעות הזוגית שלהם את ההבנה שהמבנה הנפשי של כל אחד הוא שונה, מעצם היותם בני אדם שונים ומעצם השוני שבין בעל לאשה, הם ייטיבו לכבד זה את זו ולהבין שכל אחד מעדיף לסייע במטלות ספציפיות שהוא יכול לעמוד בהן. כשיש ערנות לשונות והשלמה אתה, יש מקום ללימוד זכות על הזולת והימנעות מניתוח התנהגותו וביקורת כלפיו. לפיכך, חשוב לשוחח על חלוקת המטלות מתוך כבוד והערכה, כשכל אחד אומר מה הוא מסוגל לעשות, וכך לבצע את החלוקה תוך כדי התחשבות פיזית ונפשית. למשל, האשה פנויה יותר לערוך את הקניות אך הם מסכמים שהבעל עוזר לה לשאת את השקיות הכבדות הביתה. או, האשה יוצאת מוקדם יותר לעבודה, אז היא ממיינת את הכביסות ומכניסה למכונה והבעל תולה. כמובן, שאלו הן רק דוגמאות ויש שינהגו הפוך או שיעשו חלוקה במשימות אחרות. יש גם אנשים שלא מתאים להם לחלוק משימות אלא מעדיפים שכל אחד יעשה משימה אחרת בשלמותה, למשל, הבעל לוקח את הילדים למוסדות הלימוד והאשה דואגת לתשלומים לרשויות, או הפוך. גם במקרים של משימות שאף אחד אינו אוהב לעשותן, או שלאף אחד מבני הזוג אין את הזמן והיכולת לבצען, כדאי לחשוב בצורה יצירתית ולהמציא דרכים וטכניקות להתמודדות הספציפית על מנת לפתור את הבעיה, למשל, לעשות תורנות במשימה, להתחלק בה או להיעזר בעזרה מבחוץ.
העיקרון הוא לשים את הדגש על תחושת השוויוניות בהתאם לאופי, לסגנון וליכולת של כל אחד מבני הזוג. כל עוד יש הבנה של אחד את צרכי השני, הנכונות לסייע תחזק את תחושת השוויון ותעלה את שביעות הרצון מחיי הנישואין.
————————————————–
מקורות
בן אהרון, ר’ (2002). השפעת משתני קריירה, חלוקת תפקידים והוגנות נתפסת על שביעות הרצון מנישואין (עבודת גמר לקבלת תואר “מוסמך לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה). אוניברסיטת חיפה.
טל, מ’ (2009). השפעתם של עומס תפקידי האשה, היקף עבודת האב ותמיכה הדדית על איכות הנישואים (עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך האוניברסיטה, החוג לחינוך). אוניברסיטת חיפה.
כי טוב, א’ (1972) איש וביתו, חמד., ירושלים
Aronson, K.M. and buchholz, E.S. (2001). The post-feminist Era: stil striving for equality in relationships. The American Journal of Family Therapy, 29 (2), 109-124.
