צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ
כאשר אדם משיג את ממונו בדרך ישרה וכשרה – אמר המגיד מדובנא – אז נשאר הממון ומתקיים בידו. לא כן אם ממונו של האדם בא אליו בגזל, אין הוא נשאר בידו, וכמו שנאמר בפסוק [ירמיהו י״ז – י״א] “קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל”.
מבאר המגיד מדובנא, “קורא דגר” פירושו – “קורא” הוא שמו של העוף, “דגר” – דוגר ומגדל המגדל אפרוחים שאינם שלו.
התרנגולת כשהיא מגדלת את אפרוחיה, אין לה כל צורך לשרוק ולצפצף להם כדי לאוספם אליו, ואילו ה”קורא” תמיד צריך לשרוק ולצפצף לאפרוחים, כי תמיד הם בורחים ומתרחקים ממנו, כי לא הוא ילד אותן ולכן הוא נחשב להם זר.
כך גם הוא הכסף שבא לאדם ביושר, אינו צריך תמיד לדאוג כדי שישתמר אצלו, אבל כסף המגיע לאדם שלא ביושר, תמיד צריך לעשות פעולות שהכסף ישאר אצלו, כי הכסף מבקש לברוח ממנו ולחזור לבעליו. זה מה שכתוב בפסוק “קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו”. ועל פי זה מובן גם הפסוק כאן, “צדק צדק תרדוף”, כי אם תעשה כן, תזכה “למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה׳ אלקיך נתן לך”.
סיפור אותו היו רגילים לספר בנובהרדוק, עשיר קמצן חלה בטיפוס הבהרות, הייתה זו מחלה קטלנית, ממנה איש לא קם. בצר לו, הבטיח שאם יתרפא ייתן חצי מליון זלוטי לצדקה, הון עתק, אבל הבטיח בלב קל, שהרי איש לא הבריא ממחלה זו, אז למה לא להבטיח?
כדי שיהיה מה לומר עליו בהספדו … לא עזר לו, ונרפא לאסונו. מיד התייצבו העניים בתור ארוך, לקבל חלקם בחצי המיליון. חשכו עיניו, מה יעשה?
לאשרו, היה יודע ספר, זכר את הגמ׳ בסוכה (מט:) שבשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, א. צדקה – בממונו, גמילות חסדים – בין בגופו בין בממונו. ב. צדקה – לעניים, גמילות חסדים – בין לעניים בין לעשירים. ג. צדקה – לחיים, גמילות חסדים – בין לחיים בין למתים.
כיון שגדולה גמילת חסדים יותר מן הצדקה, הודיע שחצי מליון עובר שדרוג, לא לצדקה, אלא לקרן גמ״ח. חשב שהועיל. איפה! התור התארך כפליים, כי גם העשירים עמדו בתור לקבל הלוואה, וכמו שהגמ׳ אומרת שם, “גמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים”.
מה עושים? נזכר שהגמרא אומרת טעם נוסף, “צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו”, הודיע לכולם שהחליט לשנות את היעוד, במקום להקצות כסף לצדקה, ומהו כסף, בסך הכל ממון,
מוכן הוא לעשות הרבה יותר, לטרוח בגופו. לא שיער את התוצאה, אנשים התדפקו על דלתו בלי סוף, אולי מוכן הוא לסעוד את בנם החולה, אולי יאות ללוות את אביהם הקשיש, אולי מוכן הוא לעזור בנשיאת משאות.
חשב העשיר, וכי בשביל זה הבראתי, כדי לבלות ימי בעזרה לזולת? חייב להיות לכך פתרון! עיין ומצא, ודאי, לפיכך נכתב הטעם השלישי, “צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים”, התנדב אפוא לחברא קדישא, ונשם לרווחה: אף אחד לא עמד בתור כדי להיקבר, אשריו! גם קיים נדרו וגם נשאר עם רכושו. (המגיד רבי יעקב גלינסקי זצ״ל (מופיע בהגש״פ “והגדת” היה רגיל לספר בדרשותיו)
