כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.
מה מיוחד באלמנה וביתום שהקב”ה שומע צעקתו?
התשובה לכך יש להקדים את דברי הרמב”ם הלכות מתנות עניים (פ”ז הל’ ג) שכתב בדין מצוות הצדקה לעני שלפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו, אם אין לו כסות מכסים אותו, אם אין לו כלי בית קונין לו, אם אין לו אשה משיאין אותו, ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש, אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו, ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו.
מדברי הרמב”ם האלו נשמע עד כמה חייבים לדאוג לעני שיקבל את כל מחסורו ומאידך הרמב”ם כותב בהמשך (בהלכה ז), שעני המחזר על הפתחים אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נותנין לו מתנה מועטת, ואסור להחזיר את העני ששאל ריקם ואפילו אתה נותן לו גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם. ולכאורה כאן רואים שאין חיוב לדאוג לכל צורכי העני.
התשובה לכך מלמדנו הרמב”ם כי יש שתי דרכים במצוות חיוב צדקה, כאשר עני מחזר על הפתחים ופונה לעזרה אצל כל מי שנקרה בדרכו, כל אחד חייב ליתן לו מעט, כי פרוטה לפרוטה מצטרפת. אך אם לא יפנה לאף אדם, מלבד עשיר אחד שהוא אוהבו וקרובו, ועשיר זה יודע שידידו הנזקק פונה רק אליו מתוך קרבתו אליו, ואינו פונה לאחרים, מתוך בושה, כאן חייב ליתן לו מתנה גדולה כדרך שהיה רגיל בחייו, כי העשיר יודע שהעני שם את מבטחו רק בו.
יסוד גדול בעניין התפילה, למד מכאן רבי שמשון פינקוס זצ”ל בספרו שערים בתפילה. אינו דומה אדם המתפלל לה’ כאשר באה אליו צרה, וחוץ מתפילתו הוא גם פועל בשאר דרכי השתדלויות כדי למצוא מזור לצרתו, לאדם שאינו פונה למגן אחר מלבד בורא העולם והוא מתפלל אליו מעומק לבו ומשליך אליו את כל מאווייו. הוא אינו סומך על אף שליח אחר שיושיע אותו ממצוקתו .
והביאור בזה הוא, כי כאשר הוא פונה אל כמה מושיעים, ומנסה כמה מיני השתדלויות, ואחד מהם הוא גם פניה ותפילה לקב”ה – הקב”ה יעזור לו, אבל מעט, כחלק מעוזרים רבים. אך כאשר הוא פונה רק אליו, ואינו בוטח באף מושיע אחר- עזרתו של הקב”ה תהיה מלאה ומושלמת, כי הרי אין עוד מלבדו.
תפילה כזו – אומר הרב פינקוס זצ”ל – כאשר היא באה בהתבטלות גמורה, הרי היא כאילו אומר האדם להקב”ה: ‘כל ישועתי ממך, רק אתה יכול לעזור לי’, וחזקתה שהיא נענית יותר.
כזו היתה תפילתו של חוני המעגל, כאשר עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך’, במעשה זה, אמר לקב”ה, אין אני כמחזר על הפתחים שפונה לכמה מושיעים, ובכללם גם אליך, אני קובע בשבועה שפנייתי היא רק אליך, כי רק אתה מושיעני!
לכן, שומע הקב”ה לצעקתם של היתום והאלמנה, כי הם שמים את מבטחם רק בו, אין להם עוד מי שיכול לעזור להם, בודדים הם בעולם, אין להם לאן לפנות. לפי זה – מסיים הרב פינקוס – מדויק היטב לשון הפסוק: “כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו”, ‘צעק יצעק’ – פעמיים, דרכו של המתפלל הרגיל לצעוק פעם אחת, אם אין הקב”ה עוזרו -יפנה לעצות אחרות. אבל העני והאלמנה יצעקו עוד ועוד עד שיושיעם, כי מלבדו יתברך, אין להם מושיע.
