וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה’ שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי (פ”ח פ”טז)
אמנם לעתים מתייאש האדם מלהתפלל כי כבר התפלל הרבה פעמים וראה כי שתם אלוקים את תפלתו ולא זכה ליענות, ובסכלותו חושב שכבר נגזרה הגזירה מפי עליון שלא למלאות בקשתו זו וממילא לא יועיל עוד כלום בתפילתו ואם כן מה לו להוסיף ולבקש ברחמים ותחנונים לפני המקום.
אך האמת שאין הדבר כן ועל כל דבר ודבר יש מכסה וקצבה של תפילות שצריך להתפלל עד שימלא השי״ת הבקשה, ואין שום תפילה שנאבדת ח״ו, וכדחזינן בתפילותיו של משה רבינו ע״ה שעמד וביקש תקט״ו תפילות ואז אמר לו הקב״ה [דברים ג כו] רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ואמרו חז״ל [דב״ר פרשה יא י] שאלמלי היה מתפלל עוד תפילה אחת היתה תפלתו מתקבלת, וממה שאמר לו הקב״ה אל תוסף אחר שכבר התפלל תקט״ו תפילות, מוכח שהקב״ה סופר ומונה תפילותיהם של ישראל אע״פ שתפילתו לא היתה נענית ללמדנו שהקב״ה שומע תפלת כל פה.
וכביכול מתחנן לפני האדם באהבה וחיבה, תתפלל עוד תפלה אחת, עוד תפלה אחת, ואין לתאר את גודל התענוג שהקב״ה מתענג מכל בקשה ובקשה של כל יהודי ויהודי,
חיזוק נפלא אנחנו יכולים לקבל לתפילות שלנו מפרשת השבוע … לא פחות ולא יותר, פרעה, כן, אותו צורר, ששחט תינוקות לרחוץ בדמם, שהעביד את עם ישראל בפרך, ממנו נלמד ונתחזק בתפלה.
אומר המדרש (שמות רבה וארא יא): השכם בבקר והתייצב לפני פרעה (שמות ח׳). למה בהשכמה?
… ר׳ פינחס בן חמא אמר: כתיב: (איוב לו יג) וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם …
ומהו: לא ישועו כי אסרם?
שהם באים לעסוק בתפלה, למה? כי אסרם, שנעל בפניהם.
כך פרעה הרשע היה רוצה לעמוד בתפלה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: עד שלא יצא לך והתייצב לפניו.
הדברים מסמרים שערות הראש, רשע גמור, אפיקורס כפרעה שהיה מכשף ועשה את עצמו לאלוה, שעבד את בני ישראל בפרך ובאכזריות במשך רד״ו שנה, ואעפ״כ היה משה צריך לעשות תחבולות שלא יתפלל אל ה׳, כי זה היה מונע ממנו את המכות!
וזהו החיזוק, כי ברור שאף הפחות שבפחותים מישראל חשוב יותר עשרות מונים מפרעה הרשע ואם תפילותיו היו עושות פירות ק״ו בן בנו של ק״ו אלף אלפים פעמים שתפילת ישראל יעשו פירות ופירי פירות.
הרב גרינוואלד שליט״א שהה בארה״ב במסגרת מסע החיזוק שערך. באחד מבתי הכנסת ניגש אליו יהודי יקר ושאל, “האם הרב זוכר אותי”? אמר לו הרב גרינוואלד, “לצערי, איני זוכר כי אני פוגש הרבה מאד אנשים. תזכיר לי, בבקשה”?
סיפר לו אותו אדם, הרב היה בדרשה בקנדה לפני ארבע שנים, ובאתי אליכם עם חבר, כדי לחזקו ולעודדו. אותו חבר ציפה וייחל לילדים במשך שנים ארוכות, ולבסוף ב״ה נולד לו ילד, אלא שהילד נולד עם קנה וושט מחוברים, באופן שלא היה אפשר להפרידם. הילד היה בסכנה נוראה, ושרד רק מחמת המכשירים הרבים שאליהם חובר. הרופאים אמרו לאבא שאינם יודעים שום עצה, והילד לא יוכל לחיות.
באנו אליכם, אני ואביו של התינוק. האבא בכה בכי נורא, אבל חיזקתם אותו באמונה בהשי״ת, שהוא כל יכול. גם דיברת איתו על כח התפילה וחשיבותה, ועל מעלת הקדיש ועל כוחו של הקדיש לבטל כל גזרות רעות. הצעת לו, שייקח על עצמו חיזוק בשלושה עניינים:
האחד, שיקפידו הוא ואשתו לברך ברכת אשר יצר בכוונה, מן הכתב, כל ימי חייהם. ובעת שיגידו “רופא כל בשר”, יתחננו על חייו של הילד.
העניין השני, לקבל בקבלה חזקה שלא לדבר בתפילה.
והקבלה השלישית, לענות כל אמן בקדיש בכוונה, במשך כל החיים, כי כאן צריך לשנות סדרי בראשית, ואת זה אפשר לפעול רק בתפילה חזקה וע״י אמן יהא שמיה רבה.
חברי, אביו של התינוק, קיבל על עצמו בקבלה חזקה את כל הקבלות האלו, ולאחר ארבעים יום מעת שקיבל זאת על עצמו, פנו אליו בדחיפות מבית החולים, והודיעו לו שמצאו איזשהו רופא מומחה במדינה אחרת בארה״ב, שאולי יוכל לעזור לו. שלחו את התיק הרפואי לאותו רופא, והשיב להם שיוכל לבצע את הניתוח הנדרש. מיהרו והטיסוהו במסוק מיוחד, ועבר את הניתוח, וב״ה הוא ניצל. היום הוא כבר בן ארבע שנים, בריא ושלם ע”י הקבלות שקיבל האב נישתנו סדרי בראשית! (מקובץ ודרשת וחקרת)
