כשיוסי ונחמה נכנסו לחדר, הם היו נראים נבוכים, כאילו שואלים את עצמם מה הם עושים כאן.
יוסי שביקש וקיבל את זכות הדיבור, הרבה להפליג בשבחה של נחמה; הוא פירט את כישוריה ומעלותיה, את העובדה שהיא טורחת בשמחה ומעניקה לו חיים נוחים, מנהלת את הבית בית רמה כשהרבה מעול היום יום נחסך ממנו ומאפשר לו להתמקד בעבודתו בחוץ.
נחמה, בתורה, מדברת על יוסי כבעל דואג, מסור ואכפתי שיודע להכיר ולהוקיר את העשייה והנתינה שלה בתוך המרחב הביתי שלהם.
יחד עם זאת, מצביע יוסי על מאפיין קבוע שהוא חש בבית; “אני לפעמים מרגיש שאין לי מקום בבית.
נחמה מביעה את דעתה בתקיפות, בנחרצות ואז אני בוחר לסגת לאחור עם תחושה לא נעימה”. כך סיים את דבריו, כשהם מתבוננים זה בעיני זו עם מבט תמה.
אמרו חז”ל בפרק שירה: “לילה אומר; לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת” (תהילים צב, ג)
בפשט כוונת הפסוק, משבח דוד המלך את הקב”ה שלא עזבו מעולם, הן בזמנים שנכרת השגחת הקב”ה בחן בחסד וברחמים, והן באותם עיתים בהן הקב”ה מסתיר כביכול פניו ממנו ומשאיר אותו לפגעי ההתנהלות הטבעית.
ולזה אמר דוד המלך ע”ה להגיד שבחו של הקב”ה גם בעת “הבוקר”, כלומר גם בזמנים שבהם הכל מאיר והאדם חווה הארת פנים מהקב”ה, אזי עליו לזכור שלא להיסחף אחר מחשבה או הרגשה שחלילה “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה” (דברים ח, יז), ועליו לזכור גם בעת ההצלחה והנוחות שהקב”ה הוא זה שהאיר בחסדו עליו, ועל זה אמר דוד המלך “לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ”.
עוד הוסיף דוד המלך לשבח את הקב”ה “וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת”, כשהוא מתייחס לאותם זמנים אפורים וחשוכים, שהאדם מרגיש שהוא תקוע ורצונותיו לא מתגשמים. גם אז על האדם לזכור להודות לקב”ה בזמן הסתר הפנים המשול ללילה ולהמשיך להחזיק באמונה בקב”ה שיערה עליו חסד, ולהתפלל שיקויים בו הפסוק “כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'” (ישעיה ס, ב). וכך כתב המלבי”ם “וכמו שהבקר יבא בהכרח אחר הלילה, כן תאיר אור ישועתך אחרי חשכת הצרה” (תהילים, ה ד).
אמרו חז”ל בפרק שירה שאת השבח הזה לקב”ה אומר הלילה. דווקא אותה בריאה חשוכה, לילה, היא זו שמשבחת את הקב”ה ומודה לו על זמן הסתר הפנים המשול לחושך – לילה – היעדר האור וההצלחה המתבטא באופן מוחשי יותר בזמן היום – האור – הגילוי פנים.
והסיבה לכך שדווקא הלילה הוא זה שמשבח את הקב”ה על אור טובו וחסדו המתבטאים באור – ביום, מסבירים חז”ל שכל לילה – היעדר אור, אינו היעדר אמיתי. מאחר והגם אמנם שכעת פורש הלילה את כנפיו ומתפשטת החשכה, זו עצמה היא הסיבה לכך שבמקום אחר על פני הגלובוס מפציע שם האור – הבוקר.
אין החשכה עומדת בפני עצמה. תמיד יהיה המצב שקול, מצד אחד המציאות היא של חושך והעדר אור, אבל זו עצמה היא הסיבה שבמקום אחר, מכיוון אחר זורח אור.
שני צדדים למטבע, אומר הפתגם. המציאות היא אחת. ובתוך אותה מציאות צד אחד אהוב, מאיר ומעניק, כשהצד השני של אותה מציאות מרגיש לנו פחות רצוי.
את ההבנה הזו לא ידעו יוסי ונחמה.
בקשתי מהם שיספרו לי על ההכרות הראשונה בינם, מה הם מצאו באחר שגרם להם לבחור זה בזו ולהינשא.
יוסי מתרווח לאחור כשחיוך נסוך על פניו. הוא התחיל לספר על הפגישות שנפגש עם נחמה ועל הבירור שעשה אצל המכרים השונים, שבהם התגבשה אצלו התמונה על נחמה כבחורה חרוצה, שכלתנית ויוזמתית. אהבתי את הכוחות שלה, הוא אומר.
את העובדה שהיא יודעת ויכולה לעמוד בזכות עצמה על רגליה, לנהל את חייה בצורה עצמאית, מבלי להיות נזקקת להישען ולהיתמך על כל צעד ושעל.
גם כיום, הוא מוסיף ואומר, אני מכיר תודה לה’ על כך שזכיתי להכיר אותה עם הכוחות והיכולות הגדולות שלה. לצורך עבודתי אני נאלץ להיות שעות רבות מחוץ לבית, ובסוף היום אני מגיע עייף וסחוט מצד אחד, אבל מאידך אני רגוע כי אני יודע שנחמה מצליחה לנהל ביד רמה את הבית ואת גידול הילדים שלנו.
מבלי משים יוסי מצביע על תופעה מצויה. פעמים רבות אנחנו מבקשים מעצמנו, מבן/בת הזוג או מאחרים בכלל התנהלות מסוימת. אנחנו אוהבים תכונה וגוון אישיות מסוים וחותרים להשיג אותו, להתחמם לאורו וליהנות מאותה תכונה.
יחד עם זה עלינו לזכור שבמקרים רבים דווקא אותה תכונה שגורמת לנו לקבל את מה שרצינו מכילה היבטים שונים שאותם אנחנו לא נאהב. האור והחושך משמשים בערבוביה. שני צדדים למטבע.
אותו מאפיין אישיותי של נחמה, העוצמה שלה, המבנה העצמאי, היכולות שלה לנהל ולהוביל מהלכים מבלי להיות נזקקת בכל פעם לקבל אישורים ותמיכה מיוסי, מעניקים ליוסי שלוות נפש כשהוא רואה, חווה ויודע שהוא יכול לצאת לסדר יומו מבלי לדאוג לענייני הבית השוטפים.
אך דווקא אותה תכונה שגרמה ליוסי ועדיין מביאה אותו לבחור בנחמה כבת זוג המתאימה עבורו, כשהוא נפגש “בצד השני של המטבע” שמתבטא לעיתים בנחרצות שבה נחמה מתבטאת, גורמת לו במקביל להרגיש “שאין לו מקום בבית” כלשונו.
כבמתכונת קלאסית, נוכל פעמים רבות למצוא את האור והחושך, את הצדדים השונים שיש בנו כשחלק מדרכי הביטוי שלהם גורמים לבן/בת הזוג הנאה וסיפוק, אבל במקביל ביטויים אחרים של אותה תכונה מעיבה על תחושת בן/בת הזוג.
במהלך הפגישות למדו יוסי ונחמה איך לנהל את הכוחות שלהם ולהביא אותם לידי ביטויי בצורה שתצמצם את דרכי הביטוי הפחות רצויים לזולת. אבל עצם הידיעה שלעיתים התנהגות שלא רצויה עבורנו היא בסך הכל הצד השני של המטבע, של ההתנהגות שאנחנו רוצים ואף מעודדים אצל בן/בת הזוג, ידיעה זו יש בכוחה לשמר לנו את הפרופורציות של הכאב והאכזבה, ולמנף אותנו לכיוון של עשיה והתנהלות חיובית יותר.
“וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת” אומר דוד המלך. לא רק שאחר הלילה יבא בהכרח האור, אלא עצם זה שכעת לילה זה גופא גורם לכך שבמקום אחר, מצד אחר, זורח האור. “וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר, כַּחֲשֵׁיכָה – כָּאוֹרָה” (תהילים קלט, יב).
