“שלום אמא!” משה חוזר הביתה אחרי יום לימודים, רוצה לראות את אמא ובמיוחד מה היא בישלה לארוחת ערב. “אמא? אמא? את בבית?” אמא יושבת בכורסא בסלון, עיניה אדומות, שותקת. מהר מאוד משה מבין את המצב שהפך להיות שגרה בתקופה האחרונה, שוב זה הוא, ההורים והמריבות ביניהם. הוא כמעט מתפלא על עצמו שעדיין התגובה האינסטנקטיבית שלו היא לברוח, אבל השכל משתלט והוא מתקרב לאמא ושואל: “דיברת עם אבא?” הוא לא באמת צריך לשאול אבל זה עוזר לו להחזיר את השליטה לעצמו. “כן”, עונה אמא, “אבל הכל בסדר. סתם קצת רבנו”. “קצת רבנו”, המילים מתגלגלות בראשו של משה והציניות משתלטת עליו “קצת רבנו, בטח קצת, טוב, לא משנה, אני עולה לחדר. תקראי לי בבקשה לארוחת ערב”.
משה בסך הכל בן 13 ויש לו עבר עשיר בסכסוכים זוגיים. הוא אפילו ניסה את מזלו כמטפל זוגי והבין שלא יהיה לו בכך עתיד. פעם הוא שאל את עצמו את השאלה: למה הם לא יכולים פשוט להסתדר כמו הורים נורמלים? אבל מזמן הוא הבין שהיא לא רלוונטית… ההורים שלו לא נורמלים, הם אחרים. וכנראה גם הוא ילד אחר, אולי כל הסיפור הזה בכלל באשמתו.
התיאור על משה אינו מורכב מסיפור אמיתי מקורי אחד אולם כל חלק שבו לקוח מהמציאות והוא שייך לסוג מסויים של גירושין המוגדר כ”גירושין סוערים”. תהליך גירושין זה מתחיל במריבות סמויות וגלויות שהתחילו זמן רב לפני שעלתה הצעת הגירושין. בחלק מהמקרים הוא כולל גם תהליך של היפרדות בין בני הזוג המערבים בתי דין ובתי משפט, ועורכי דין הופכים להיות מרשימת המתקשרים הקבועים הביתה.
נתבונן בתיאור על משה, מה באמת עובר עליו?
עוד בגיל קטן כשהוא נעשה מודע למריבות בין הוריו, הוא הרגיש צער. צער כתוצאה מתחושה של חוסר, של ארעיות. העולם נהפך לפחות בטוח בשבילו. סדק נפער בליבו. הלב השלם שחש מוגן בנוכחות של שני הורים – נסדק. המקום האישי הבטוח כבר לא כל כך בטוח. אם בין שני השותפים ליצירתו יש חומה שגדלה עם הזמן, גם בתוכו הוא מרגיש שנחלק לשני חלקים או יותר ומשהו מפחיד באופן קיומי מאיים לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו. במקרם רבים המשבר בין שני השותפים ליצירתו של הילד יגרום בעתיד לקשיים רוחניים עם השותף השלישי – הקב”ה. משה נעשה רגיש לקולות של ויכוח ומחפש שקט לעצמו. התוצאה יכולה להיות שתיקה, הימנעות מפעילות חברתית והסתגרות בתוך עצמו שגם באה לידי ביטוי במוסד הלימודים שלו. יש גם את התוצאה ההפוכה של הפרעות לא שגרתיות שגם נראות מחוץ לבית, העיקר לא לשמוע את קולות הוויכוח שכבר נמצאים באוזניו גם כשהוא מחוץ לבית.
ומצד שני, ישנם ההורים, שרואים בפירוק הנישואין קץ למסע התלאות שהיה אמור להיות זוגיות טובה והפך לסבל מתמשך לשני הצדדים. הרוב המוחלט של מקרי הגירושין במגזר הדתי והחרדי הוא בעקבות מצב של חוסר ברירה, ובכל זאת, כל כך הרבה סבל יש בתהליך, ניפוץ חלום ותחושה של אבדן העצמי.
חשוב מאוד לזכור שהילדים נשארים הילדים של שני הוריהם גם במהלך הגירושין וגם אחריהם, ולהפנים שבתוך התהליך יש ילד שזקוק לתמיכה הרגשית של הוריו. זוהי חובתה של האם שבדרך כלל מודעת לחובה זו באופן טבעי בדיוק כמו שזוהי חובתו של האב שלפעמים שוכח כמה הילד או הילדה קשורים אליו. כמובן שיש גם מקרים הפוכים.
תמיכה רגשית היא התעניינות אמיתית בילד ובנעשה בעולמו, עם החברים שלו, אסיפות הורים, מסיבות סיום וכדומה. התמיכה הכי משמעותית הנצרכת ביותר והקשה ביותר עד בלתי אפשרית היא להתייחס להורה השני כאדם ולכבד אותו בפניו ושלא בפניו. לא כי אולי מגיע לו, אלא כי היחס בין ההורים הוא העמוד שדרה של הילד והנער המתפתח והיינו רוצים שהוא יגדל בריא ולא עקום לגמרי.
בנוסף, כדאי לאפשר תמיכה של איש מקצוע, מישהו שיהיה פנוי לילד לחלוטין, סבלני לקצב שלו ומאפשר. גם אם הקשר בהתחלה מלא בחשד מצד הילד כלפי המטפל ונטול שפה רגשית, עם הרבה אמפטיה וסבלנות יש אפשרות ליצור קשר טוב שיאפשר לילד ללמוד לבטא רגשות ומצוקות פנימיות ובהמשך הסתכלות חיובית ואופטימית יותר על המציאות. השותפות של ההורים בקשר הטיפולי והעידוד שלהם נותנים לילד את התחושה שלמרות שהוריו גרושים, הוא עדיין חשוב להם באותה מידה כבעבר.
אברהם מתכונן לטיול שנתי. “אמא, את יודעת איפה הפנס ראש שלי?” קול גברי עונה לו מהמטבח. “תבדוק במגירה”. “אבא… איך התבלבלתי ביניכם. היום אני אצלך. חיפשתי במגירה. תוכל בבקשה להתקשר אל אמא ולשאול אם הפנס אצלה?” “בשמחה”, עונה אבא. “גם ככה רציתי לשאול אותה איך אני מכבס את החולצות הלבנות שלכם”, ובשקט אומר לעצמו: “היה יותר קל כשהיא היתה”.
בין אבא ואמא של אברהם שוררים יחסי כבוד. בכל הנוגע לילדים הם מסתדרים מצוין. אם ישאלו את אברהם למה ההורים שלו התגרשו הוא לא יגיד, כי הוא לא ממש יודע. יש להם סיבה שהוא לא בטוח שהוא מצליח להבין. לא הכי נעים לו שהוריו גרושים אבל יותר מטריד אותו שהוא חי בשני בתים נפרדים. התופעה הזאת של גירושין בהסכמה מלאה, תופסת יותר ויותר מקום בציבור התורני. התחושה של ההורים היא לא פשוטה. מצד אחד הם החליטו להתגרש אחרי מציאות קשה וכואבת, ומצד שני הם החליטו שימשיכו להיות הורים קשובים וקשורים לילדיהם ובכלל זה יחס מכבד מאוד ביניהם. מצד שלישי הילדים לא מבינים ממש למה הוריהם התגרשו וההורים שמודעים לבלבול, עדים לנזק שהגירושין גרמו לביטחון העצמי של ילדיהם ולעיתים קרובות לתפקוד הלימודי והחברתי של ילדיהם.
כאן המקום לומר שבכל מקרה יש להשקיע כמיטב היכולת בחיזוק וחידוש הזוגיות בטרם ההחלטה להתגרש. זוהי פעולה שעל כל הורים לעשות למען ילדיהם. גירושין גורמים נזק במאת האחוזים לילדים. אם המשך הנישואין גורם את אותו נזק זו תהיה סיבה לפניה להליך גירושין, אך אם יש סיכוי להציל את הנישואין – שווה לעשות כל מאמץ.
הסימפטומים של ילד שמגיע מרקע של גירושין בהסכמה שונה מילד שהגיע מרקע של גירושין סוערים. דווקא הסערה והקולניות שמאפיינים תהליך של גירושין סוערים מורידים את הילד לאט לאט לקרקע ההבנה שאין שום אפשרות להמשך הקשר בין אבא לאמא. ההבנה הזאת לא מפריעה לפנטזיה שיום אחד אבא ואמא יחזרו והכל יהיה בסדר, אך זה מתרחש בדמיון ולא בשכל. במקרה בו הילד לא מבין למה ההורים התגרשו, יש לו תעלומה בראש וגם בלב. תעלומה שבאופן אבסורדי יכולה להיות יותר קשה ומערערת יציבות בשבילו. בחוסר ההבנה של “למה ההורים שלי התגרשו” יש קרקע פורה להאשמה עצמית: “כנראה שבגללי/נו ההורים התגרשו” כי המוח האנושי, גם הצעיר ביותר, מחפש סיבה למציאות ומתקשה להשלים איתה בלי סיבה מובנת. כאשר אין לילד סיבה ואת מי להאשים, הוא יוציא, בדרך כלל, את רגשות הפחד שלו מאיבוד המקום שפתאום נפער בחייו וימיר אותם ברגשות זעם או כלפי החברה, מוסד הלימודים ואולי אפילו הוריו.
הורים שנאלצים להתגרש צריכים לכנס את ילדיהם לפני הדיון הרשמי על הגירושין, להודיע להם על התהליך שהולך להיות ולאפשר להם לשאול שאלות עד שהם יבינו. הכינוס הזה עם הילדים מחייב את הזוג לברר לעצמו בדיוק נמרץ מה סיבת היפרדותם. לאחר מכן, צריך לצפות לתהליך של התרחקות. חלק מהילדים יתרחקו מההורה שהם ירגישו שהוא “אשם” בגירושין ועל ההורה להכיל את ההתרחקות הזאת ולא להשיב בהתרחקות נגד. דוגמא למשפט מכיל הוא: “אני רואה שאתה כועס עלי, אתה יכול גם להגיד את זה בצורה מכבדת ו/או לשאול שאלות ובכל מקרה תדע שאני ואמא/אבא אוהבים אותך ונאהב אותך תמיד”.
במשפט כזה יש שלוש אמירות ברורות:
- יש לנו כהורים יכולת להחליט על הקשר בינינו. תסמכו עלינו.
- ההחלטה על הגירושין לא קשורה אליכם, ובודאי לא באשמתכם.
- הגירושין לא פוגעים או יפגעו באהבה שלנו אתכם.
לסיכום, תהליך גירושין הוא תמיד תהליך לא קל. במאמר זה מיקדנו את תשומת הלב לילדים בניסיון לשפוך מעט אור למה שמתחולל בנפשם בחלק מהמקרים. חשוב ללמוד ולהשקיע את האנרגיות הדרושות כדי להימנע מבעיות בעתיד, וברוב המקרים כדאי לשלב ייעוץ עם איש מקצוע.
