“לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו”

עזר כנגדו- עזר או נגדו?

מקובל לפרש את הניגודיות בין המילים “עזר כנגדו “בכך שהעזר של בני הזוג היא הניגודיות שלהם, כך שהניגודיות לא רק שאינה פוגעת בזוגיות אלא מהווה עבורה עזר. זאת משום שהיא גורמת לכל אחד מבני הזוג לתחושת חסר ולחיפוש אחד את השני. רק בהיותם יחד, משלימים בני הזוג הם אחד את השני, ממלאים את החסר ויוצרים יחד שלם והרמוני.

מדוע אם כן, מתקשים זוגות רבים להביא את השונות והניגודיות לקשר הזוגי?

על מנת לחיות חיי נישואין בריאים יציבים ואותנטיים נדרשים בני הזוג להיות מובחנים. להיות אדם מובחן פרושו להיות נאמן לערכים, לאמונות, לרצונות והצרכים בכל מצב ובכל זמן. או כפי שתיאר התאורטיקן ד”ר מאריי בואן (bowen,1978 ) “היכולת למעורבות רגשית מאוזנת בין בני אדם, שאין בה התמזגות עם אחר משמעותי תוך איבוד העצמיות- מעורבות יתר, ו/או התנתקות ממנו -מעורבות חסר”

מובחנות זהו תהליך הכולל בתוכו שפע רב של תמורות תוך נפשיות ובין אישיות בעלות כיוון משותף בהקשרי יחסים שונים. התנודות כרוכות בתזוזות דקות ומכריעות, שעל ידיהן אדם מגיע לראיית עצמו כמובדל ומוגדר בתוך מערכת יחסים משמעותית כנישואין. זוהי בעצם ההגדרה המתעצמת של “אני” בתוך ה”אנחנו” – רמת ה”אני” שכל אחד מבני הזוג השאיר בתוך ה”אנחנו” של משפחת המקור, והיא שתקבע באיזו מידה יצליח הזוג לכונן נישואים גמישים, נוחים ומשביעי רצון.

מעניין לציין כי התאורטיקן ד”ר מאריי בואן טוען  כי “אנשים בוררים להם בני זוג שהם באותה רמת מובחנות” (bowen, 1978 ) כך שזוג שנישא מתחיל בדרך כלל את הקשר בנקודת פתיחה זהה.

קיימת גישה רווחת הטוענת שעל מנת לחיות טוב “בשלום בית”, יש לוותר, להבליג, לסלוח, להיות אשם באשמה לא לך, לדחוק רגשות קשים וכואבים עמוק פנימה, לעשות אחרת ממה שחשבת/רצית העיקר שהשקט ישרור והבית יתנהל על מי מנוחות. גישה זו למעשה מנתקת את האדם ומרחיקה אותו מהאני האמיתי שלו. ייתכן וגישה זו אכן שומרת על שקט כלפי חוץ, אך מתחת לפני השטח עלול להיווצר כאב, תסכול ומרמור שיובילו לריחוק פיזי ונפשי. זאת ועוד, לעיתים הוויתור נעשה מבלי שבן הזוג שעבורו נעשה הויתור ידע מכך. בן הזוג המותר, פשוט ויתר מראש, ונכנע לרצון בן הזוג מבלי להעלות התנגדות או להביע את רצונו האחר.  במצב כזה, בן הזוג שעבורו נעשה הויתור לא ידע מכך ולא יבין מדוע הוא חווה ריחוק ועצב מהצד השני.

אותנטיות

אדם שחי חיי משמעות הוא אדם שמחובר לעצמו ולרצונותיו. ניתן ללמוד זאת מהכתוב בברכת המזון – “משביע לכל חי רצון”- החיות שלנו זה הרצונות שלנו. וכאשר רצונות אלו מועלים על מזבח “שלום הבית” הם מדכאים את האדם המקריב. הקב”ה ברא כל אחד יצירה שלימה ומיוחדת עם כל מקבץ כוחות הנפש, תכונות רצונות וכישורים מיוחדים לו ואין שום ברייה הדומה לחברתה. מטרת הקשר הזוגי היא להוציא את כל הכישורים האלה מהכוח אל הפועל ויחד לבנות את הבית ההרמוני המיוחד כאשר כל אחד מבני הזוג נותן את מי שהוא כולל הניגודיות שבו לתוך הקשר.

כישורים לרמת מובחנות גבוהה

על מנת לפתח יכולת מובחנות נדרשים:

1. תחושת ערך עצמי יציבה ונאמנות עצמית שאינה תלויה בסביבה וגם לא בבן/בת הזוג.
2. יכולת וויסות עצמי, והתמודדות יעילה ובריאה עם רגשות וניתובם באופן נכון. זוהי היכולת להיות מסוגלים להתחבר רגשית לבן/בת הזוג גם כאשר זה כרוך באי נוחות או אי נעימות.
3. יכולת התמודדות עם אי נוחות לצורך גדילה וצמיחה אישית, כולל יכולת להתמודד עם קונפליקטים, חרדות, מחשבות ותחושות פחות נעימות.
4. יכולת להציב גבול לסביבה כולל לבן/בת הזוג.

רמה גבוהה של מובחנות אין משמעותה להיות לא רגיש, אדיש או מחוספס, נמנע מביקורת או חסר גמישות. יתרה מזו, רמה גבוהה של מובחנות מאפשרת לאדם להבחין ביתר חדות ולחוות בעוצמה את רגשותיו. ע”י העלאת רמת המובחנות האדם מפתח דרכים יותר אפקטיביות של תגובות בהתאם לכל העומק והטווח של רגשותיו ומחשבותיו. האדם לומד להסתגל טוב יותר למתחים הטבעיים והבלתי נמנעים הקיימים במערכות יחסים – ונישואין ובחיים בכלל.

לאדם המובן יש יכולת לבחון את המציאות באופן אינטלקטואלי ולבחור בחירה מושכלת ולא מתוך היסחפות רגשית. (מגד, 2015)

מובחנות כתהליך מתמשך והתפתחותי

מובחנות היא תהליך מתמשך המתפתח לאורך כל החיים, והמושפע במידה רבה ממידת הקשר שהייתה לאדם עם הדמויות המשמעותיות והקרובות שבחייו, לרוב יהיו אלה הוריו. על מנת לשפר את רמת המובחנות, על האדם לקחת אחריות על התנהגותו מתוך התבוננות עצמית כנה המהווה בסיס לתקשורת פתוחה, אינטימית ועמוקה. גישה זו דורשת אומץ שכן כשאדם מביא את עצמו לתוך קשר של שתי ישויות נפרדות בהכרח יהיו קונפליקטים. אך אדם מובחן מכיר בשוני, מעריך ומכבד אותו.

זו גישה המזמינה את האדם לעבוד על מיקוד שליטה פנימי במקום לנסות לנהל, לשלוט או לשנות את האחר. גם אם רק אחד מבני הזוג יהיה מוכן לקחת אחריות על התנהגותו ולעשות דברים באופן שונה, זה ישפיע על המערכת הזוגית. בקשר נישואין מתבטא ביותר יכולת המובחנות של האדם, משום שזוהי מערכת קשר הכי קרובה ואינטנסיבית. ככל שכל אחד מבני הזוג יהיה נפרד יותר, יכולת החיבור שלו תהיה טובה יותר. מסופר על רב אריה לוין שהלך לרופא יחד עם רעייתו הרבנית ואמר לרופא: “הרגל של אשתי כואבת לנו“- “הרגל של אשתי”- היא מציאות נפרדת, והיא שמאפשרת את החיבור שגורם לכאב להיות כאב משותף. משום כך עזר כנגדו מבטא את הניגודיות של בני הזוג שהיא העזר שלהם, ובתנאי שיש לה ביטוי במרחב הקשר הזוגי.

————————————

ביבליוגרפיה

מגד, א. (2015) טיפול זוגי מבוסס מובחנות תאוריה ופרקטיקה: מכון נורד

מגד, א. (2019). להיות ראוי. תל אביב: מרקם.

סקארף, מ. (1990). שותפים אינטימיים. חמש צורות תקשורת בין זוגות. זמורה-ביתן. פרק 19

טל מאיר, כ. (2016 ) סוד האהבה: אסטרולוג ומשכל.

Family therapy in clinical practice Bowen (1978)

Snarch, D. (2018). Brain Talk: How Mind Mapping Brain Science Can Change Your