אני נשוי קרוב לעשר שנים שהן למעשה השנים הקשות והמורכבות ביותר שחוויתי בחיי. דומני שאני עומד כעת בפרשת דרכים בה אני צריך לקחת אחריות על איכות חיי ועל זכותי לאושר, כשהמשמעות הלא פשוטה של תובנה זו היא שעלי להתנער מעפר ייסוריי, ולהיפרד באומץ ממערכת הנישואין הכושלת והמכאיבה שלי. אני מודע היטב לעובדה שישנם אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בזוגות, ושלא נכון מצדי ליזום צעד דרסטי ומשמעותי כל כך עבורי ועבור ילדי בלי לנסות לתקן את הזוגיות הקלוקלת שלי. אכן מפעפע פי כארס הפחד שמא אתחרט ביום מן הימים על כך שלא נתתי לילדי ואולי גם לעצמי את ההזדמנות לחיות ללא הסערות והטלטלות הנגזרות מפירוק התא המשפחתי. אך במחשבה מפוקחת יותר, ומתוך קריאה של לא מעט חומרים מקצועיים בנושא, עושה לי הרושם שטיפול זוגי יכול לתת כלים לפתרון של אי הסכמות, שיפור יכולות של תקשורת, ועוד מונחים בסגנון הזה שמן הסתם יכולים להועיל ולשפר את שביעות הרצון מחיי הנישואין, אבל במקרה שלי מדובר באשה שהיא במילים קצרות, חדות וברורות בעלת “מידות רעות”, במובן הפשוט והמצומצם של המושג. גסות הרוח וחוסר הכבוד שלה לבני אדם ולרגשותיהם חוצה את גבולות הנישואין והמשפחה שלנו, מה שמלמד אותי שהאתגר אתו אני מתמודד (או אולי לא מתמודד) לא קשור לתחום הטיפול של האינטראקציה בין בני זוג. האם גם במצב כזה שייך ללכת לייעוץ נישואין? האם ייעוץ זוגי יכול לתקן מידות רעות? והאם בכלל אפשר לשנות בני אדם? האמונה הפנימית שלי אומרת שלא.
במקרים רבים, לצד הרצון העז לקיום חיי נישואין תקינים, קיים תסכול גדול מהמערכת הנוכחית עד כדי המחשבה לפירוק חיי הנישואין. זאת למרות ההבנה כי זוהי החלטה כבדת משקל ומשמעות. בקרב אחוז גדול מהזוגות המתגרשים, המניע הבולט הוא התפיסה של בני הזוג אחד את השני כבעלי תכונות שליליות – “מידות רעות” לצד האמונה כי אין יכולת טיפולית לשנות בני אדם.
אך התפיסה היהודית מורה לנו כי הרציונל העומד מאחורי “ברית הנישואין”, הוא התובנה העמוקה שנוסחה על ידי בורא העולם לאמור, “לא טוב היות האדם לבדו” ומתוך כך באה ההחלטה “אעשה לו עזר כנגדו”. האדם נברא כיצור בודד, ורק לאחר מכן ברא האלוקים את הזוגיות מתוך ההבנה שהלבדיות היא מצב “לא טוב” ברמה הרגשית, הנפשית והפסיכולוגית. אנו למדים מכך שתפקידו של הקשר הזוגי הוא לשפר ולשכלל את איכות חייו של האדם. מכאן שדווקא כאשר הקשר הזוגי הוא זה שאחראי על נסיגתו וקמילתו של האושר ושמחת החיים הטבעית שלנו כבני אדם, יצא שכרו בהפסדו, וזכות הקיום של בריאת הנישואין מוטלת בספק. לכן יש מקום להעריך ולייקר את מי שמתעקש שלא להשלים עם העדר שמחת חיים ואושר אנושי, ומוכן בעבור זאת גם לשלם מחיר כזה או אחר.
עבודתם של יועצי נישואין רבים הנעשית מתוך בחירה במקצוע תובעני, שוחק ומתיש, איננה מגיעה מתוך תחושת שליחות “מסיונרית” לשמור על שלמותו הפורמלית של “הבית היהודי” בכל מחיר “עד שהמוות יפריד בינינו”. אלא מהמקום בו אנו רואים עצמנו כשגרירים וכשליחים לערך עליון לפיו בני זוג יכולים למקסם את היכולת הפוטנציאלית שלהם ולחיות חיים מאושרים, מלאים ואיכותיים. חיים כאלו אפשריים דווקא על ידי זוגיות טובה אשר אנשי מקצוע רבים רואים עצמם שותפים לחזון האלוקי לייצר “טוב” רגשי ופסיכולוגי בדרך של “עזר כנגדו”.
התפיסה הרואה את בן / בת הזוג כבעלי “מידות רעות” ראויה להיבחן בעיניים מקצועיות על מנת להבין מהיכן צמחה הפרשנות השיפוטית הזו ששמה את בן/בת הזוג במקום כל כך נוקשה. אך גם אם הערכה זו תואמת את המציאות, עדיין אפשר וניתן לנסות לעבוד ולשפר את שביעות הרצון מהקשר. אמנם חשוב להדגיש שלמרות שהאתגר הגדול של הנישואין אינו לשנות אחד את השני, ולו רק מהסיבה שהדבר פשוט כמעט אינו אפשרי, אך יחד עם זאת שינויים בהחלט עשויים להתחולל לשביעות רצון בני הזוג, וננסה ליישב בין הסתירה:
משפט המפתח הוא שהרגשות שלנו הן פונקציה של התנהגויות. כלומר, הקושי שלנו עם “מידות רעות” למשל, אינו בגלל המידות בעצמן, אלא הקושי נוצר כתוצאה מההתנהגויות שנעשות בשל המידות הרעות. במידה ונצליח לעשות שינוי בהתנהגויות, שזו בהחלט משימה אפשרית מאחר והאדם הוא יצור בחירי, אזי אמנם יישארו המידות כפי שהן אך המצוקה הזוגית תיפתר.
דוגמא פשוטה לכך היא, אדם שחווה מצוקה מזה שבן זוגו “קמצן”. הנחת היסוד שלנו תהיה שלא הקמצנות שלו כ”מידה” או כמאפיין יוצרת את המצוקה, אלא ההתנהגויות הקמצניות שלו. לכן אם בן הזוג ילמד לזהות את המצבים בהם ההתנהגויות שלו יוצרות קושי במערכת הזוגית, וכתוצאה מכך יעשה שינוי בהתנהגויות שלו במצבים ובזמנים הספציפיים בלבד, המועקה תפחת במידה ניכרת, למרות שהוא עצמו נשאר קמצן כשהיה. ואדרבא ככל שהוא יקבל יותר לגיטימציה להיות מי שהוא, ולא תהיה ממנו ציפייה לשנות את עצמו ולהיות “פזרן”, גם בחייו האישיים ובקשריו החברתיים הנוספים, כך יוקל עליו לשנות את ההתנהגויות שקשות לבן זוגו במקום שהן נוגעות אליו וקשות לו. האם עסקנו בלשנות את תכונותיו של מאן דהוא? התשובה היא לא! האם יצרנו שינוי במרחב הזוגי? התשובה היא כן!
אין ספק שהתהליך בשלמותו מורכב הרבה יותר, שהרי גם בן הזוג האחר יצטרך לעשות עבודה להכיל את בן זוגו למרות היותו “קמצן” או “כעסן” וכדו’ ולכבד אותו כאדם על המכלול שלו לטוב ולמוטב, ועוד כהנה וכהנה מרכיבים שיצטרכו להיות מטופלים, בייחוד לאחר עשר שנות כאב ומצוקה.
בברכות ואיחולים למציאת הדרך הטובה והנכונה ביותר לאיכות חיים ולאושר אישי יחד עם האישה הבאה אל ביתך, ותהא ברכת החתנים לאהבה ואחווה לשלום ולרעות חלק טבעי ויציב מנוף חייך וחיי משפחתך, ואתה שלום, וביתך שלום, וכל אשר לך שלום.
