לכל זמן ועת

זמן הוא מושג מופשט, אך במידה ונתעמק, נגלה את נוכחותו הבולטת ומהותו הרחבה בתהליכי טיפול זוגי. הזמן המושקע ע”י בני הזוג בתהליך, ממחיש מחויבות לברית הנישואין כמו גם לטיפול. מחויבות כפולה זו תרתום את בני הזוג לכינונה של ברית שיתופית עם המטפל להשגת שינויים חיוביים בחיי הנישואין. בני זוג המוכנים להקדיש זמן לנישואין ולהתגייס במלוא המוטיבציה לתהליך טיפולי, מעידים על רצונם לבחון מחדש את מערכת היחסים ביניהם וזאת מתוך נכונות גבוהה לשפרם. לאלמנט הזמן השפעות נוספות על התהליך, כפי שיפורט במאמר הבא.

בספר קהלת נכתב: “לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים…” (פ”ג פ”א). רש”י מפרש במקום כי “לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה”. גם לכל תהליך קוגניטיבי או רגשי יש את הזמן המתאים (הטיימינג) להתהוותו, כמו גם  המוכנות והבשלות בהן תתאפשר התערבות טיפולית אפקטיבית שתניב תוצאות חיוביות עבור בני הזוג. פינוי והקדשת הזמן, והתזמון הנכון הינם תנאים בסיסיים לכניסתם של בני הזוג לתהליך מתוך מחויבות ומוטיבציה.

חשיבות ההאטה בקצב התהליך הטיפולי

הצורך להאט את קצב תהליך הטיפול הזוגי, במיוחד בשלבים הראשונים בהם נעשה ברור מעמיק של רגשותיהם של בני הזוג באשר למצבם, הינו קריטי להבנת צורכיהם ורגשותיהם של בני הזוג (Johnson, 2004) ההאטה חשובה להצלחת התהליך שבמהלכו מופנמות תובנות חדשות ומתגבשת תפיסה מיטיבה יותר של מערכת הנישואים. האטת התהליך מאפשרת לזוג להבין כי האינטראקציה ביניהם היא זו הזקוקה לטיפול ולא אחד מהם או שניהם גם יחד, ולהבין איזה שינוי נדרש על מנת שדפוס האינטראקציה שלהם ישתנה. בנוסף לכך, הזמן מאפשר לעבור ממצב של שינוי תודעתי לפעולות מעשיות על מנת להטמיע את השינוי במהלך חיי היומיום. עיבוד קוגניטיבי ורגשי הנעשה באיטיות, כאריח על גבי לבנה, מאפשר למטופל לנכס לעצמו את התובנות ולהופכן לחלק בלתי נפרד מאישיותו. עם הזמן, שינוי שנעשה במרחב הטיפולי יבוא לידי ביטוי גם במרחב הביתי.

זמן פסיבי – זמן אקטיבי

יש אמרה שקובעת כי : “הזמן עושה את שלו”. המפרשים לחיוב יאמרו ש”הזמן משבח”. הזמן במהות זו הוא כעין תבלין המשבח את הזוגיות, והופך את קשר הנישואין למוצלח ומשביע רצון. ממחקרים שבחנו מהם מרכיבי נישואי שי”ח – שביעות רצון, יציבות וחוסן נמצא כי הזמן מהווה מרכיב מעשיר המייצר את איכויות הקשר Karney&Bradbury,1995)):

• נמצא כי בבסיס ברית הנישואין של זוגות שבעי רצון קיימת תשתית איתנה של חברות. חברות מתפתחת ונרכשת, בבחינת “קנה לך חבר”, כאשר בני הזוג משקיעים זמן כדי “לדעת” האחד את השני וכדי להבין עמוק יותר את צרכיו ורגשותיו של בן/בת הזוג. כיין המשתבח עם הזמן, כך קשר הנישואין שיש בו השקעה של זמן איכות הולך ומשתבח, ונבנה על בסיס של חברות עמוקה ואיתנה Rokach&Sha’ked,2013)).

• בקשר נישואין מיטיבי בני הזוג מעורבים האחד בחייו של השני, מרבים בפעילויות מרגשות וחדשות ומרבים בשיחות כנות מלב-אל-לב. גם כאן מרכיב הזמן הנצרך לשיחה ובילוי, מאפשר לכונן ולפתח נישואין מוצלחים. זמן ה”ביחד” יכול להיות גם כשהשניים עסוקים כל אחד בעינינו ולאו דווקא בפעילות משותפת, ובלבד שיוכלו לפנות זה אל זה ולשתף, ולשגר חיוך או מבט לעבר בן/ בת הזוג החולקים איתם מקום וזמן (Gootman,1999).

• בני זוג בנישואים מוצלחים מנהלים שיחות יומיומיות המחזקות את הקרבה הרגשית ותחושת המחויבות לקשר. הקדשת זמן לשיחות מעידות על העובדה כי בן הזוג מהווה שותף וחלק מחייו של השני ותורמת לאיכות הקשר. כמו כן זמן המוקדש לבילוי משותף ללא הפרעות, יוצר אף הוא קרבה רגשית המרוממת את הקשר ומעצימה אותו.

• לבסוף, בזוגיות מוצלחת ומשביעת רצון, “הטמעת” האחר תוך הכללת תכונותיו החיוביות, היא דינמית ודו כיוונית. עיסוק משותף בפעילויות חדשות ומאתגרות, ובחוויות מרגשות מחזק את תחושת ה”ביחד” משפר את איכויות הקשר, ומאפשר “הרחבה עצמית” של כל אחד מבני הזוג (Aron&Normen .2001). תהליך זה של התקרבות רגשית והרחבה עצמית זקוקים לזמן התפתחות. אחת הסיבות להפחתה בשביעות הרצון מקשר הנישואין קשורה בתחושת שעמום, וחוסר אנרגיות רגשיות הנובעים מהעדר זמן איכות של בני הזוג המיועד לפעילות מרגשת ומרחיבת דעת.(Reissman, Aron& Bergen,1993)

שמירת זמנים

בכדי לסייע לבני הזוג להקדיש זמן לקשר ולהתמיד בכך, מומלץ לטפל תחילה במרכיב נוסף של הזמן: שמירת זמנים. לשמירת זמנים בתהליכי הטיפול יש משמעות חשובה בהצבת גבולות ויצירת תחושת רצינות ויציבות. מטפלים רבים מתחבטים בשאלות סביב שמירת הזמנים, לדוגמה: איך על המטפל לפעול  כאשר הזוג מאחר באופן משמעותי לפגישה? האם להוסיף זמן מעבר לנקבע? והאם ראוי לבטל פגישה בקלות וללא סיבה מוצדקת?

איחור באופן שיטתי לפגישות מעיד, ברוב המקרים, על חוסר גבולות, בעיה שתבוא לידי ביטוי במהלך הטיפול גם בתחומים נוספים. לשמירה קפדנית על לוחות זמנים יש חשיבות טיפולית שתסייע להצבת גבולות גם בשאר תחומי החיים של הזוג. לעיתים בדקות האחרונות של הפגישה אחד מבני הזוג מעלה נושא חשוב הדורש דיון ממושך שלא יתאפשר מפאת קוצר הזמן. במקרה כזה, המטפל יבקש להעלות את הנושא בפגישה הבאה. בכך יועבר לבני הזוג מסר חשוב על ההכרחיות לשמירה על זמנים ובני הזוג יבינו שיש לנצל את שעת הטיפול באופן יעיל. נושאים חשובים ומרכזיים יקבלו את מלוא תשומת הלב הטיפולית כשיעלו באופן שיאפשר זמן לדיון מעמיק.

ביטול פגישה מצדו של המטפל, ללא הצדקה בולטת, עלול לעורר בקרב מטופלים רגשות חבויים של דחייה ונטישה או לפעור פצעי עבר אצל אלו שעברו חווית התקשרות לא בטוחה כמו דחייה מצד ההורים. תחושות אלה עלולות לפגום ביכולת המטפל ליצור אווירת בטחון ויציבות שתאפשר להביע רגשות ולדבר בחופשיות על בעיות. שמירת זמנים חשובה, אם כך, לא רק בכדי לעורר תחושת רצינות ואחריות לתהליך, אלא גם לצורך כינון אוירה טיפולית ותחושת ביטחון רגשי שיפיחו תקווה לעתיד טוב יותר בחיי הזוג.

מהמרחב הטיפולי למרחב הביתי

טיפול זוגי כולל שני מימדי זמן: זמן המפגש במרחב הטיפולי והזמן החיצוני בו בני הזוג מנהלים את חייהם בבית ובשאר תחומי חיי היומיום. טיפול אפקטיבי יגרום להישגים שמתרחשים בחדר הטיפולים להתקיים גם מחוץ לחדר הטיפול ולאורך זמן. זוהי טרנספורמציה (העברה) מ”זמן טיפול” ל”זמן בית”. ניצני השינוי שהתקבלו בזמן הפגישה הטיפולית יעברו להכות שורים ולהתקבע במרחב האישי של בני הזוג. במידה ובני הזוג ישכילו לטפחם במסירות, הם יצמיחו אביב חדש בשמי הנישואין.

————————————————–

מקורות

Aron, A., Aron, E. N., & Norman, C. (2001).Self-expansion model of motivation and cognition in close relationships and beyond.In G. J. O. Fletcher & M. S. Clark        (Eds.), Blackwell handbook of social psychology: Vol. 2. Interpersonal processes (pp. 478-501). Malden, MA: Blackwell.

Byrd, S.E. (2009).  The social construction of marital commitment.Journal of

 Marriage and Family, 71(2), 318-336

Gottman, J. M. (1999). The marriage clinic: A scientifically based marital therapy. New York: W. W. Norton & Company.

Hazan, C. & Shaver, P.R. (1987). Romantic love conceptualized as an attachment process. Journal of Personality and Social Psychology, 52, 511-534.

Johnson,S.M.(2004).the practice of emotionally focused couple therapy.New-York:Routledge.

Karney, B.R., & Bradbury, T.N. (1995). The longitudinal course of marital quality and stability: A review theory, methods, and research. Psychological Bulletin, 118, 3-34.

Reissman, C., Aron, A., & Bergen, M. R. (1993).Shared activities and marital satisfaction: Causal direction and self-expression verses boredom.Journal of Social and Personal Relationships, 10, 243-254.

Rokach, A., &Sha’ked, A. (2013).Together and lonely: Loneliness in intimate relationships, causes and coping. New York, NY: Nova.