שי ורחלי (השמות בדויים), בני זוג, והורים לשלושה ילדים בני 14, 12, ו- 8, התיישבו על הספה בקליניקה בפגישה ראשונה.
רחלי פתחה: “קיבלנו המלצה לפנות אליך, כי אמרו לנו, שאולי תוכל לעזור לנו. האמת, אני לא כל כך בטוחה איך. אני מבינה שאתה מטפל משפחתי, ולא מטפל בילדים. הבעיה שלנו היא עם מאיה, הבת שלנו בת ה- 12. אבל אנחנו מוכנים לנסות כל מה שיעזור לה.”
“מה האתגר עם מאיה?”, שאלתי. “היא לא כל כך יוצאת מהבית, חוץ מאשר לבית הספר. לא בקשר עם חברות כמעט בכלל. כבר שנה וחצי”. “אילו טיפולים נעשו עד כה?”, שאלתי. “מה לא… פסיכולוגית ילדים, אח”כ עו”סית שמתמחה בילדים, ובמקביל גם טיפול באמצעות רכיבה על סוסים. לא חסכנו כלום. תאמין לי!”, היא נאנחה.
רחלי המשיכה: “הילדה שלי מתדרדרת; וגם כל בני המשפחה סובלים, ומרגישים שמשהו לא בסדר, ונמצאים בלחץ”, היא הוסיפה כמעט בלי קול. פניו של שי היו מודאגות ועצובות, ועיניו בהו בחלל החדר.
“במשך כמה זמן המשפחה שלכם חווה לחץ?”, שאלתי. “אמרתי לך. שנה וחצי בערך”, ענתה רחלי.
“לא בדיוק…” אמר שי. “האמת, אנחנו כבר לא מעט זמן במצב סטרס במשפחה. אבל לא תמיד זה בגלל מאיה. יש לנו לא מעט בעיות עם הילדים במשך השנים”.
“אלו בעיות ואלו ילדים?”, שאלתי.
“זה סיפור ארוך. הרבה אינפורמציה. באנו לפה כדי לפתור כרגע את הבעיה של מאיה. זה מה שחשוב ודחוף לנו כרגע”.
“אני מבין ומזדהה לגמרי עם הכאב שלכם, ועם הרצון והדחיפות שאתם חשים לפתור את הבעיה של מאיה”, אמרתי, “ובכל זאת, כמטפל משפחתי, חשוב לי מאוד לקבל את הרקע המשפחתי הכללי ואת ההקשר שבמסגרתם צומחת ונשארת הבעיה של מאיה”.
רחלי תמצתה: “לאורי, הבת הבכורה, היו דלקות אוזניים במשך שנים ורק לאחרונה הן פסקו. “עברנו מרופא אחד לשני, ועשינו לה כל בדיקה אפשרית”. “מה היתה האבחנה הרפואית, ואיזה טיפול רפואי סייע?”, שאלתי. “לא בדיוק היתה אבחנה ואחרי כמה שנים הכאבים פחתו מעצמם”. שי המשיך: “לבן הקטן, יונתן, יש הפרעות אכילה שבאות והולכות. גם הוא היה בטיפול במשך שנה, וגם לגביו אין אבחון ברור. לפני כמה זמן הפרעות האכילה נכנסו קצת לשליטה, ואז התחיל העניין עם מאיה”.
* * *
בעיות ילדים שלא נפתרות
התמונה חוזרת על עצמה במשפחות רבות: בעיות של ילדים, העוברים טיפולים רגשיים, לא נפתרות במשך תקופה ממושכת; ולמרות שחלים שיפורים אצל הילד/ה, הבעיה המרכזית והעמוקה של הילד/ה לא נפתרת, ולעיתים אף מחמירה. במקרים אחרים, נפתרות בטיפול בעיות של ילד/ה אחד/ת; ולפתע צצות לילד/ה אחר/ת במשפחה בעיות משמעותיות – רגשיות ו/או בריאותיות. וכך, המשפחה כולה נמצאת במצב חרום תמידי, ואין בה שלווה ונחת. למה זה קורה?
* * *
גישת המערכות בטיפול משפחתי
לפי גישת המערכות בטיפול משפחתי, כל מה שקורה לבן/ת משפחה אחד מושפע ומשפיע על יתר בני המשפחה; ולעיתים קרובות, בעיות של בן/ת משפחה אחד/ת קשורות לבעיות של יתר בני המשפחה.
הגישה רואה בעיות של בני משפחה כדו-ערכיות; כלומר, כנובעות גם ממקור אישי, וגם כסימפטום של המערכת – המשפחה כולה, או של תתי-מערכות בה (כגון: תת מערכת ההורים, תת מערכת כל הילדים, תת מערכת הילדים הגדולים, וכו’). כלומר, סימפטומים שילדים מפתחים הם אף פעם לא “שייכים” רק לילד, אלא יש להם גם הקשר משפחתי.
לפי הגישה, בעיות של בני משפחה מיועדות לעיתים, באופן לא מודע, לאותת על תפקוד-חסר של המשפחה בתחומים מסוימים או על אקלים משפחתי לא-מיטבי (חרדתי, דיכאוני, וכו’). בנוסף, לפי גישת המערכות בטיפול משפחתי, בעיות של בני משפחה לעיתים לא רק יוצרות בעיות, אלא גם מיועדות, באופן לא מודע, ואף לפתור או להקל על בעיות אחרות של המשפחה, לרבות בעיות בזוגיות של ההורים; וזאת, גם אם לא ברור, איך יצירת בעיה של בן/ת משפחה או החרפה של בעיה קיימת יכולה לפתור או להקל על בעיה משפחתית.
כיצד הילדים “פותרים” או “מקלים” באופן לא מודע על בעיות משפחתיות באמצעות יצירת בעיות חדשות או החרפה של בעיות קיימות? הבעיות שילדים מפתחים עשויות להסיט תשומת לב, לעכב או לעצור תהליכים משפחתיים המאיימים על שלמותה של המשפחה או של תתי מערכות בה כמו גם תהליכים שליליים הפוגעים בבני המשפחה. כך, לדוגמה, סימפטומים שמפתחים בני משפחה עשויים למנוע ולהשהות: פרידה של ההורים, מעבר מקום מגורים, שינויים בעבודת ההורים וכדומה. הם עשויים להפיק מההורים תכונות או התנהגויות שהילדים זקוקים להם, ושההורים אינם מבטאים אותם מספיק ללא הסימפטומים שמפתחים הילדים, כגון: לגייס הורים מרוחקים רגשית בכדי להעניק לילדים תשומת לב, רוך, חמלה, דאגה, טיפול, או מעורבות במשפחה ובחיי הילדים; והן עשויות להפיק מהורים לא-אסרטיביים או אדישים אסרטיביות, הצבת גבולות, ביטוי כעסים; ועוד.
במילים אחרות, ילדים רבים אינם חווים את עצמם כפסיביים בלבד בענייני המשפחה והזוגיות של הוריהם, אלא רבים מהם, באופן לא מודע, פועלים בכדי להשפיע על המערכת המשפחתית, בכללה או על חלקיה השונים. בהתאם לכך, בעיות רגשיות (חרדה, דיכאון, הרטבה, ועוד); בעיות התנהגות, תפקוד, הסתגלות או התפתחות (לימודיות, חברתיות או משפחתיות); התמכרויות (לעישון, מסכים, ועוד); מחלות כרוניות, במיוחד פסיכוסומטיות; ועוד – כל אלו עשויות גם להיות ניסיונות לא מודעים של הילד/ה לפתור או להקל על מצוקה משפחתית משמעותית.
* * *
איך המשיך והסתיים הטיפול?
במהלך הטיפול עלה, כי רחלי ושי שקלו במהלך השנים, כמה פעמים, להיפרד; ובכל תקופה שהמצב ביניהם החריף – ילד/ה אחד/ת לפחות פיתח סימפטומים, שאילצו את ההורים לנטוש זמנית את קידום אפשרות הפרדה שלהם, בכדי להתמקד בבעיית הילד/ה. בנוסף, במהלך הטיפול, צפו כמה בעיות משפחתיות עמוקות, שהצריכו פגישות עם כל בני המשפחה יחד. במהלך פגישה עם ההורים בלבד, שהתקיימה כ- 5 חודשים מתחילת הטיפול, שאלתי את רחלי ושי, מה שלומה של מאיה. “אה, לא עדכנו אותך. מאיה יצאה עם חברות כמה פעמים בתקופה האחרונה!”.
לסיכום, נראה כי כל פרט במערכת המשפחתית משפיע על התנהלותה וההפך, המערכת המשפחתית משפיעה על הפרט. לכן חשוב לבחון כל שינוי בראיה רחבה, מעבר לראיית הבעיה הספציפית. חשוב להדגיש: גם כאשר המשפחה נמצאת בטיפול משפחתי, הטיפולים האישיים הרגשיים של הילדים לא מיותרים: הם לרוב חשובים, ולעיתים חיוניים, כחלק מפתרון טיפולי משולב עבור הילד/ה: מערכתי-משפחתי ופרטני.
* * *
———————————–
מקורות:
דאלוס, ר’, ודרייפר, ר’. מבוא לטיפול משפחתי. הוצאת ספרים אח, תשס”ד.
מינושין, ס’, משפחות ותרפיה משפחתית. רשפים הוצאה לאור בע”מ, תשנ”ז.
סגל, ז’, המשפחה. ספריית מעריב, 1983.
סקינר, ר’, וקליז, ג”. משפחות ואיך לשרוד בהן. הד ארצי הוצאה לאור, תשנ”ט.
* * *
ד”ר חגי אורנשטיין הוא מטפל זוגי ומשפחתי ומרצה למטפלים, בעל קליניקה במודיעין. 08-8605550.
