כל זוג שנישא שואף לבנות קשר הדדי ופורה המבוסס על נתינה. מלמד אותנו ספר החינוך: “אחרי המעשים נמשכים הלבבות”, משמע שהסיפוק הרגשי בחיינו לא יגיע רק ממה שאנו מקבלים אלא דווקא ממה שאנחנו מעניקים.
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית, מעידים ששביעות הרצון האישית שלנו מושפעת פחות מפעולות הנעשות למען עצמנו לעומת פעולות שנעשות למען הזולת. המשתתפים במחקר חוו עליה חדה ברמת האושר שלהם כאשר השקיעו דווקא באחרים. המשמעות היא שהתמקדות בנתינה לבן הזוג עשויה לעורר בנו סיפוק רב וקירבה שיתרמו לאיתנות הקשר. אדם שמעניק מעצמו הופך צינור לזרימה חיובית, בפרט כאשר הנתינה כנה מהלב, אז היא מעוררת את הפנימיות ונוסכת שמחה.
הדדיות ואיזון
כאשר אנו נותנים ומעניקים, חשוב שיהיו הדדיות ואיזון שישמרו על שיווי משקל בהתנהלות הזוגית. ההדדיות חיונית למהלך חיים תקין ומתהווה באופן טבעי במערכות יחסים קרובות בהם הבסיס הוא כבוד, הערכה ואכפתיות. למרות זאת, חיכוכים רבים נוצרים ומעידים על צרכים שלא מומשו ולא הגיעו לידי ביטוי. המסקנה היא, שכמו בכל תחום בחיים, גם בני הזוג צריכים ללמוד, להבין ולצמוח יחד דרך שיחות משותפות והתנסויות, כדי להכיר אחד את השני ולפתח את היכולת להעניק בהתאם לצרכים של כל אחד. יכולת זו לא תמיד בשלה בתחילת הנישואין והיא נלמדת עם השנים.
בניית הקשר עוברת דרך הבנת הזולת. עלינו להיות רגישים ודקי הבחנה על מנת לדעת מה בן הזוג שלנו באמת צריך – מהי הנתינה הנכונה לו, חשובה בעיניו, תשמח אותו ותאפשר לו להרגיש מובן ומוערך. כמו כן, עלינו לבחון מהי הנתינה שביכולתנו להעניק ומתי אנחנו חושבים שאנו מעניקים אך הנתינה שלנו לא באמת נצרכת, וכדאי לחסוך את האנרגיה למטרות אחרות.
במקביל צריכות להבחן השאלות הבאות: מהי הנתינה שאנו נצרכים לה, האם הבענו צורך זה בפני בן הזוג והאם הוא בנוי ומסוגל להעניק אותה. עלינו לבחון היכן ובאילו צרכים אנו מסוגלים להתגמש, ולהסכים לקבל נתינה שונה מהציפייה שלנו בהתאם לכישוריו ואופיו של בן הזוג. מטבע הדברים, נתינה שלא זוכה להיזון חוזר לאורך זמן, תעורר בקרבנו תחושות אכזבה ואי צדק שלאורך זמן יגרמו להצטברות של תסכול וכעס ויובילו לריחוק רגשי.
ציפייה, שליטה ואכזבה
הנתינה, למרות היותה ערך נעלה, נוגעת ברבדים שונים של נפש האדם. לא אחת חסכים ותפיסות מקובעות מפעילים מערך רגשי שלם שגורם לאדם לפעול ולהגיב בהתניה. לדוגמא כאשר האשה מעניקה ונותנת מעצמה מעל ומעבר, אולם הנתינה שהיא מקבלת מבעלה לא עולה בקנה אחד עם ציפיותיה, למרות רצונו הטוב, האכזבה לא מאחרת לבוא. למעשה היא אינה מודעת לכך שדפוס נפשי גורם לה להגיב במעגל התנהגותי שחוזר על עצמו ללא מוצא; היא מעניקה בהפרזה אך מתאכזבת מחוסר ההדדיות לתפיסתה. רק אם תחליט להתבונן מחדש על אופי התנהלותה ותבחר בהתנהגות חילופית, בכוחות עצמה או בעזרת ייעוץ, אז תוכל לגלות דרכים חדשות שיוציאו אותה ממעגל התסכול.
לטענתה היא ‘נותנת את הנשמה’ אך בעלה לא מעריך. היא מצפה לעשייה מאד מסוימת מצידו, שאינה עולה בקנה אחד עם סדר יומו ויכולותיו. היא מרגישה שהיא ‘מקריבה’ את חייה למענו והכעס המצטבר לא מאפשר לזוג הידברות שתניח את דעתה ותוביל לשביעות רצונה. הבעל משתדל אבל היא אף פעם לא מרוצה, תמיד משפילה ומבקרת. הוא דווקא היה מעדיף שהיא תתפתח ותדאג לצרכיה, שתלמד להקצות לעצמה זמן איכות ולהעניק לבית בהתאם לכוחותיה ולא מעבר לנדרש. אך היא מתעקשת שהדברים יעשו כרצונה ובכך גם לא נהנית מהאיכויות של בעלה. במקרה זה האשה לא באמת קרובה לצרכיה האמיתיים, ותהליך אישי אמיתי יכול להצמיח אותה ולהפריח את הזוגיות.
ישנם מצבים שאחד הצדדים מצוי בנתינה מופרזת כאשר הוא אינו סומך על זולתו שיעשה ‘בסדר’ כמוהו. זוהי ‘נתינה’ שלא מאפשרת מרחב לבן הזוג לתרום את חלקו ולהרגיש שותף. לעיתים נתינה היא לקבל את טעויות בן הזוג, לאפשר לו לשגות וללמוד מכך, להרגיש ערכי בנתינתו ומוערך. חוסר קבלה יוביל לתסריט צפוי – שוב אכזבה, האשמה וחוסר תקשורת. נתינה שכזו הופכת למקור של שליטה על הזולת, הגבלתו ויצירת תחושת מחנק ושחיקת הזוגיות.
לדעת לקבל
תופעה נוספת הגורמת למתחים הינה כאשר אחד מבני הזוג כן מעניק מעצמו אך תלונות בן הזוג השני ממשיכות. כאשר הוא או היא נשאלים מדוע הם אינם מבחינים בנתינה של בן הזוג הם טוענים שמפריע להם שהוא לא יוזם בעצמו, אלא ‘צריך להגיד לו מה לעשות’. דפוס אחר שחוזר על עצמו פעמים רבות הוא כאשר טוענים כלפי זה שמעניק שהוא לא מתכוון ‘לעזור באמת’, אלא מחוסר ברירה. כמובן שתגובות כאלה מורידות את המוטיבציה ויוצרות מתח ומרירות. במקרים כאלו צריך לברר את המקור והסיבה לחוסר האמון הרגשי שלא מאפשר ליהנות מהנתינה ולקבל אותה כפי שהיא מבלי לייחס לה כוונות נסתרות. שיחה כנה תאפשר להבהיר ציפיות ולהפיג מתחים. כמו כן חשוב שהמקבל יבין שייתכן שהעשיה של הנותן לא תהיה מושלמת כמו שהיא תהיה כאשר הוא יעשה בעצמו, אך הציפיה לשלמות גורמת לפספס את הטוב שיכול להבנות בהבנה הדדית.
בדרך כלל רובנו שמחים ממחוות קטנות וחיוביות המעידות על רצון להעניק ולהיטיב. אפקט הנתינה מתעצם דווקא כאשר הנתינה מתרחשת באופן בלתי צפוי ומפעולות פשוטות כמו משוב חיובי, מכתב תודה, זר פרחים וכדומה. מאחר וזה כל כך פשט וקל, כדאי לאמץ את הרעיון וחבל על כל רגע. ואם מישהו חש בליבו התנגדות לקום ולעשות זה סימן מובהק שכדאי לטפל בכך ומהר, כדי שהזוגיות תהיה שלימה ומספקת, תעניק בטחון רגשי, יציבות ואמון.
