דוד וחני, זוג צעיר עם 2 ילדים, נשואים ארבע שנים וחצי. חני מספרת כיצד תמיד התפעלה מבעלה, טיפוס חברתי, אוהב אדם ואוהב להיטיב. היא תארה אותו כמכניס אורחים ביד רחבה שדואג שבכל שבת ישבו אורחים סביב שולחנם – זוג טרי מהכולל, אורח שהזדמן לאזור ולא הכיר אף אחד, לעתים משפחה של עולים חדשים ועוד.
חני האירה פנים לאורחים, וקבלה בשמחה את תפקידה כמארחת. אך אם הזמן, החל קול נוסף, שקט, מבויש וחלש, לקבוע לו מקום בליבה: “למה אני לא שותפה להחלטה להביא אורח? למה כמעט אף פעם אנחנו לא לבד עם עצמנו וילדינו?”
חני התחילה להרגיש ריחוק וכעס, אך לא שיתפה את דוד. זה הרי לא יפה, לא מקובל. מדובר במצוות הכנסת אורחים, וקיום רצון בעלה. אם תתנגד, איך היא תיתפס בעיניו ובעיני הסביבה?
מבחוץ חייהם של חני ודוד המשיכו כמעט כרגיל אבל הריחוק המשיך להעמיק. מצב הרוח של חני היה ירוד, וסוג של מירמור התגנב בהערות כאלה ואחרות לכיוונו של דוד. דוד חש שמשהו קורה, אבל הוא השתיק את הקול הפנימי שלו. הוא פתר את הקול הזה באמירות כמו: “זה יעבור”, “זו רק העייפות”, “הלחץ של עבודה, גידול הילדים וניהול משק הבית” ועוד הסברים.
הפגנת הרגשות האמתיים באה לידי ביטוי בהחצנה סוערת בליל שבת אחד כאשר האורח התורן הלך והילדים כבר נמו את שנתם. חני התפרצה בזעם רב כלפי דוד והביעה את תסכולה בפרץ מילים נוקבות, דוקרות וקשות. דוד היה מופתע. הוא לא הורגל בהתפרצות כזו מצד אשתו מאירת הפנים. שניהם הרגישו שהזוגיות היפה שלהם “מדומיינת” במידה רבה, והיא מתנדנדת ועלולה להישבר. הם יישבו את ההדורים לכאורה והמשיכו הלאה עד ההתפרצות הבאה. זה היה השלב שבו בני הזוג פנו לייעוץ.
במהלך הייעוץ התוודענו למסכות שבני הזוג עטו על עצמם במודע ושלא במודע. חני לא שיתפה את דוד בקול הפנימי שלה, שהעלה את הקושי בהתנהלותו של דוד בעניין האורחים. באופן לא מודע חני המשיכה עם מסכה של מארחת מושלמת. חני גם שמה מסך בין הקול הפנימי שלה, קול “הילדה הפגועה” שבה, לבין תודעתה, ולמרות שהיא ניסתה להשתיקו, הוא הלך והעצים את רגשותיה השליליות.
דוד, מצידו, לא ראה ולא חש מה עובר על אשתו, וגם אם הרגיש משהו במעורפל אף הוא שם מסך, והשתיק את האיתותים. הוא שמח להכניס אורחים, תפקיד ששם אותו במקום חברתי וערכי מכובד.
מבחוץ שניהם עוטים מסיכה שהכל כשורה. המסכות מכסות את כל הפנים. חני לא משתפת את בעלה במצוקתה וממשיכה לתפקד. דוד ממשיך עם מסכת המארח שמראה לאורחיו דגם של משפחה מושלמת, ולא מתייחס לאיתותים ולריחוק שנושב מכיוונה של אשתו. המסכות הפכו למסך בתוך כל אחד מבני הזוג.
העמקה נוספת בתהליך גילתה רובד נוסף. חני, כילדת סנדביץ בבית עם עוד שמונה אחים ואחיות חשה תמיד שלא רואים אותה, ושאין זמן בשבילה. עבורה, הסיפור שוב חוזר על עצמו. הילדה שהפנימה את היותה דחויה ו”בלתי נראית” חוותה זאת מחדש מצד בעלה. אך היא עוטה מסכה של “מבוגרת” אחראית והכל ממשיך כשורה עד שהיא מתפרצת בסערת רגשות ועוצמה רבה.
דוד הורגל מילדותו, להיות מופת, להיות מוצלח. כך הוא זכה להערכת הוריו, כך ראו אותו, ורק כך הוא מרגיש עצמו בעל ערך. הילד שבו רוצה להמשיך ולהיות המוצלח, המודל לדוגמא, וזה מה שגורם לו להשתיק את אותות האזהרה שמגיעים מצידה של חני. מסכות אלו אינן מאפשרות להטות אוזן קשבת פנימה, לראות ולזהות את המתרחש באמת בתוך כל אחד מבני הזוג, ובמילא במה שקורה לאחר. המסכות הופכות למסך גם ביניהם.
בכולנו יש ילד מבוגר ובוגר. הילד הוא זה שהפנים חוויות ילדות, כאב, נעלב, חש דחוי או התאמץ להיות מוצלח תמיד. דרך אותן חוויות והפרשנות הילדותית שלו הוא למד להבחין מתי הוא בעל ערך ומתי לא, האם הוא אהוב ובאלו תנאים הוא אהוב.
הילד הזה הופנם, נשאר באדם והוא משפיע על התפיסה העצמית שלו. הוא זה, שאם לא יקבל התייחסות של מודעות ראויה, ינהל את האדם גם בבגרותו. לרוב ילד מופנם זה, עוטה מסכה של מבוגר שנאלץ לנהוג באופנים מסויימים על מנת לחוש בעל ערך.
כך חני, שלא השכילה לעצור לפני ההתפרצות, וכך דוד, שלא שהה לאיתותים והמשיך כרגיל. הם נהגו כילדים שעטו מסכה של “מבוגרים” מושלמים, אך לא עצרו על מנת להתנהל בבגרות.
תובנות לסיום:
אדם בוגר הוא כזה ששואל ושואף לזהות: מי מנהל אותי? מהיכן מגיעה ההתנגדות שלי? מדוע אני לא משתף/ת בצרכי? מה מניע אותי להמשיך למרות שלא טוב לי? מדוע כל כך קשה לי להודות בקושי?
אדם בוגר אינו משתיק את האיתותים. הוא נעצר לשאול ולברר: מה קרה לאשתי שאינה כתמול שלשום? מה קשה לה? הוא רוצה לדעת ולברר. זהו אדם שרוצה תיקון מהמקום הבוגר שלו, הוא מנהל את הילד הפנימי שלו, שמוכן להיפתח לפנימיותו הוא ולרגשות האחר, להקשיב ולבדוק.
כששני בני הזוג מגיעים למקום של מודעות למה שקורה בפנימיותם שלהם ושל זולתם, וכל אחד מוכן גם להתעניין ולהקשיב למה שקורה לשני, יש סיכוי רב שהם יבינו ויתחשבו בשני היבטים אלו בחיפוש אחר מענה לפתרון תוך מתן ביטוי לצרכים ולרצונות של כל אחד. מעבר לפתרון הרצוי, עצם התהליך יביא להגברת האמון והקרבה הרגשית.
לכולנו יכולות להיות מסיכות רבות ושונות אך עיקרון ההקשבה הפנימית, השיתוף מהמקום הבוגר וההקשבה ההדדית הוא עקרון נכון בכל מצב ובוודאי במצב קונפליקטואלי באשר הוא.
ככל שהשנים חולפות, והמסכות ממשיכות להשאיר את בני הזוג בדפוס המועדף והמוכר שלהם, כך קשה יותר להיחלץ משם לבד בבחינת “אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים”. במקרים כאלו מומלץ לפנות לייעוץ. זהו ייעוץ ששכרו בצידו, שביכולתו לשנות חיים, לחדש את הקשר ולהוביל את בני הזוג לריפוי ולצמיחה משותפת.
