מדוע אני מכור?

בשנת 2015 הוכח מעל כל ספק ע”י כל יודעי דבר, כי עישון סיגריות הוא הגורם הישיר למחלות רבות, לירידה באיכות החיים ובתוחלת החיים, הן למעשנים והן לסובבים אותם. רוב המעשנים מודעים לנתונים אלו, אז איך זה שבכל יום מתחילים לעשן כ- 10,000 ילדים ובני נוער ברחבי העולם? ואיך יתכן כי למרות הידיעה הברורה כי בארץ מתים כל שנה כתוצאה מעישון 5,000 איש פי 10 מאשר בתאונות דרכים, עדיין אנשים ממשיכים לעשן?

התשובה היא התמכרות.

מהי התמכרות?

המונח התמכרות מקורו במילה הלטינית addicere שמשמעה “לגזור דין”. כשאדם מתמכר, נגזר דינו לשעבוד במובן מסוים, ובעל כורחו הוא ממלא את התביעות שמטילה עליו תלותו בגורם הממכר. התמכרות מונצחת באמצעות תגמולים חיוביים ואלו מסיטים את המשתמש מן הסבל שהיא גורמת (מיכאל,2007). התמכרות מאופיינת בצורך בסיפוק מיידי של צורך כלשהו, ותלות קיצונית בעלת אופי כפייתי בסיפוק מיידי זה. במצבים כאלה אדם יכול לפעול בכל דרך בשביל להציג את סיפוק הצורך, גם אם הדבר עלול לסכן את חייו או חיי הקרובים לו. חשוב לציין כי ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטרי) נמנע משימוש במונח התמכרות אלא משתמש במושג תלות (dependence).

התמכרות פיזיולוגית: תלות פיזיולוגית מצביעה על כך שהגוף הסתגל באופן פיזיולוגי לשימוש הכרוני של החומר. כאשר שימוש זה מופחת, או מופסק, מתפתחים סימפטומים המצביעים על חסך ונחווים כמצוקה.

התמכרות פסיכולוגית: מצב בו ישנו חיפוש מתמיד אחר סיפוק, תשוקה בלתי נגמרת, הגורמת לנו להאמין שרק דרכה נשיג את החופש לו אנו מייחלים בכל ליבנו. למעשה, ההתמכרות גורמת לנו להיות עבדים לצרכים וליצר הרסני שפוגע בנו, מאמלל אותנו ולעולם לא נגמר.

אנשים רבים ממשיכים לעשן גם כשהנוהג הזה גורם להם לבעיות בריאותיות קשות. לדוגמא, זיגמונד פרויד, שהתיאוריה הפסיכואנליטית שלו הדגישה את חשיבות התובנה לשינוי ההתנהגות, לא היה מסוגל לחדול מעישון גם אחרי שלסתו נכרתה ברובה מחמת הסרטן שנגרם מהרגלו זה (Brecher,1972). הוא סבל כאבים קשים, וכרופא ידע והבין שהיה צריך לחדול מעישון, אך הוא לא עשה כן, ובסופו של דבר מת מסרטן. פרויד התייחס לעישון כביטוי לקיבעון בשלב האוראלי של ההתפתחות, השלב המאפיין ילדים מגיל 0-2. הוא ייחס את התלות בסיגריה להיותה אובייקט המוביל לסיפוק דרך הפה.

הרב דסלר משתף את תלמידו בקושי האישי שלו להיגמל מעישון, ומדבר בעיקר על ההתמכרות הפסיכולוגית: “יודע אני בעצמי וברור הוא בשכלי, למשל, שעישון הסיגריה קשה הוא לבריאותי. יודע אני זאת ממעשי יום ויום, ואף ע”פ כן אני הולך ומעשן. ולמה הוא זה ? יען שלבבי דבוק בהרגל העישון, וכל אשר יטה הלב אליו, לא יתאמת אצלו ההיפך, אף אם ברור הוא לשכל בתכלית הבירור” (מכתב מאליהו). במקום אחר מוסיף, “מי שמעשן סיגריות הרבה, עד שבלילה ירגיש כאב קשה בחזה, בשעה שכואב לו בלילה מחליט שלא יעשן עוד בשום אופן למחר, כי אם יעשן הלא יהיה לו כאב כזה גם בלילה אחר. כשקם למחרת, אחר עבור שעה קלה מתעורר בו הרצון לעשן, מפני שבסבת ההרגל יש לו חפץ רב בזה. כשעומד הרצון הזה נגד יראת הכאב, אנו מבחינים שאומר לנפשו ‘אעשן נא אך אחת, כי בזה המעט בוודאי לא יכאב לי’ ועל סמך זה הוא הולך ומעשן. וכן כאשר בשעה קלה שוב יתעורר הרצון לעשן שנית, יאמר לנפשו עוד הפעם ‘הלא גם זאת אחת היא’ וכה הולך ומעשן כל היום כולו, ובלילה יחזור אליו הכאב”. תלמידי הרב דסלר מעידים כי הרב הצליח בסופו של דבר להיגמל מעישון, שנתיים לאחר כתיבת מאמר זה.

גורמים פסיכולוגים המביאים את האדם לעשן, והקשיים סביב הגמילה:

1. התמכרות כפיצוי על צורך: כיום, רב הצעירים מודעים לסכנות העישון ובכל זאת בוחרים להתחיל לעשן. זאת לעיתים על מנת לפצות על צורך: מרד במבוגרים האוסרים עישון, צורך להשתייך לקבוצה של מעשנים, פיצוי על ויתור כלשהו (חבר, אוכל, וכו’). כאשר הסיגריה מחליפה משהו אחר, קשה מאד להחליף בשנית את הסיגריה, מבלי להידרש להתמודד גם עם הגורם שעורר צורך בפיצוי.
2. התמכרות כהרגל: עישון הופך להיות חלק מסדר היום של המעשן. הוא יודע מתי עליו לרכוש סיגריות, הוא רגיל לעשן לפני ארוחה, אחרי לימוד סדר או דף גמרא. שינוי הרגל הוא עניין מורכב, גם כאשר ההרגל בריא וגם כאשר הוא לא בריא.
3. עישון כאקט חברתי: עישון הוא פעולה שלא אחת נעשית בחברה, בישיבה, בכולל או במקומות נוספים. נטייתם של מעשנים להתחבר לחברים המעשנים ולהפך. התמודדות עם השינויים החברתיים הנדרשים עקב הפסקת העישון עשויים להקשות על הנגמלים.
4. הרגלים קוגניטיביים: כאשר מדובר בדפוסים של חשיבה, ביצוע משימות קוגניטיביות, ושמירה על קשב וריכוז, פעמים רבות משמשת הסיגריה כממקד קשב וחשיבה. הוויתור על הסיגריות עלול להוביל, לזמן מוגבל, לשינוי בהרגל הקוגניטיבי, והנגמלים חשים קושי רב יותר בביצוע המשימות. אם המשמר של ליל שישי מלווה בסיגריה קבועה או סוגיה קשה נפתרת במהרה לאחר עישון משותף עם החברותא. יהיה קשה לשנות הרגל זה.

צעדים לגמליה :

1. הבנה: ההבנה הפנימית כי החופש נמצא בתוכנו. לא נוכל למלא את החלל הריק שאנו חשים ע”י התמכרות כזאת או אחרת. ההבנה כי הפיתויים והאשליות שעטופים בעטיפה צבעונית ויפה, ריקה מתוכן פנימי. עלינו למצוא בתוכנו את מה שימלא ויספק אותנו באמת.
2. חשיפה: חשיפת הרגש האמיתי העומד מאחורי ההתמכרות. כל אותן תשוקות שפחדנו לאבד בזמן ההתמכרות מתפרקות וסוף סוף נוכל להבחין בין רגש אמיתי לאשליה. כל האנרגיה והמשאבים שהשקענו ברדיפה אחר סיפוק הופכת למאגר של שמחת חיים.
3. שחרור: שחרור הפוטנציאל האמיתי הטמון בתוכנו. השינוי אשר עשינו נותן לנו את הכח והרצון לממש את היכולות העמוקות הנמצאות בתוכנו. אנו בדרך לחופש האמיתי, לא רק חופשיים מההתמכרות אלא אנו חופשיים להיות מי שאנחנו.

מיכאל, א.(2007) התמכרות והחלמה. סוגיות נבחרות בטיפול במתמכרים, הוצאת “אח”

Brecher,E.M. Lici and Illicit Drugs. Boston: little,Brown&

Co,1972

מכתב מאליהו ח”א 79, 111, 225,