גבולות הם יסוד חשוב בכל קשר עזרה – טיפול, ייעוץ או הדרכה. מה תפקידם? מי אחראי לשמור עליהם? ומה תפקיד מקבל העזרה? בפרק הבא נדון בשאלות אלו, בסימני אזהרה, ובדרכים להימנע ממצבי פריצת גבולות במערכות יחסים של עזרה.
גבולות הם מרכיב חיוני בטיפול ובמערכות יחסים עם דמויות סמכות כמו רבנים, רופאים ואנשי קהילה. הם נועדו להבטיח מרחב בטוח ומוגן, למנוע ניצול סמכות ולשמור על תהליך מקצועי והוגן. דמות הסמכות אחראית להפריד בין עולמה האישי לבין תפקידה, כך שמקבלי העזרה – מטופלים, תלמידים או חברי קהילה – ירגישו מוגנים. הפרת גבולות עשויה לכלול חדירה לפרטיות, תלות רגשית או קשרים לא הולמים ומהווה סכנה במערכות יחסים עם פערי כוח, מה שמדגיש את חשיבות שמירתם בכל אינטראקציה מקצועית.
פגיעות במערכות יחסים של יחסי מרות
יחסי מרות כוללים כוח והשפעה בין צדדים ומתאפיינים בסיכון לפגיעה. במבנה היררכי, צד אחד מחזיק בסמכות ויכול להשפיע על החלטות הצד השני, מה שיוצר פוטנציאל לניצול או דינמיקה לא מאוזנת כאשר הגבולות האתיים מטושטשים.
הפגיעות עשויות לכלול השפלה, בידוד, שליטה כספית, אלימות, מניפולציה רגשית או ניצול גופני. לעיתים הן מתפתחות בהדרגה כתלות שמעמיקה עם הזמן. בטיפול או ייעוץ, הפגיעה עשויה להסתתר מאחורי “עזרה”, תוך ניצול פגיעות המטופל ואמונו באמצעות יצירת תלות מוגזמת או חציית גבולות.
האחריות להגדרת גבולות ולהגנה על הנעזר מוטלת על דמות הסמכות או על המטפל כאשר הם מתנהלים על פי כללי האתיקה הם מגנים על אוטונומיית הנעזר ומונעים ניצול, וכשהם שומרים על גבולות הם מייצרים מערכת שמצמיחה אמון בסיסי שמאפשר מערכת יחסים בריאה ומקצועית.
חשוב מאוד שגם המטופלים והנעזרים יבינו את מורכבויות היחסים, מה שמאפשר זיהוי מוקדם של פגיעות ותהליך החלמה. תלות שנראית בתחילה כלא מזיקה יכולה להפוך לשליטה ולפגוע בחופש הבחירה של הנעזרים. הזיהוי המוקדם של סימני האזהרה והבנת דינמיקות השימוש בכוח יכולים למנוע פגיעות מראש, ובכך אנו מטפחים חברה שמכבדת גבולות אתיים והלכתיים, מגנה על אנשים פגיעים, ומאפשרת מערכות יחסים מקצועיות ובטוחות לתמיכה ועזרה.
כיצד מפתחים גבולות בריאים
פיתוח גבולות בריאים מתחיל בהכרה בצורך להגן על עצמנו גם מול דמויות סמכות. גורמי סמכות כפופים למצפן ההלכה, החוק והאתיקה. פריצות גבול מתחילות לעיתים בדרכים עדינות, אך אם לא עוצרים אותן הן עלולות להתדרדר לכדי פגיעה בנעזר ובקשר.
המצפן מכוון לכך שמגע לא ראוי, מתנות אישיות, קשרים מחוץ למסגרת הטיפול או שיתוף מידע אישי אסורים במערכת טיפולית. חריגה מכללים אלו צריכה לעורר עצירה ובחינה של הקשר, תוך שמירה על תקינות התהליך הטיפולי. הכללים הללו נגזרים מהתחום הטיפולי אך הם יכולים לשמש לבחינה ומקום לרגישות בהתאמה גם לתחומי עזרה וייעוץ אחרים.
כשאנו פועלים על פי המצפן, אנו מפתחים גבולות בריאים שכוללים למידה לומר “לא” כאשר חשים אי-נוחות, הקשבה לאינטואיציה הטבעית שלנו, שיתוף באי-נוחות עם אדם מהימן או גורם מקצועי, והכרה בזכות לפרטיות וכבוד בכל מערכת יחסים.
כשאנו פונים לרב או למנהיג קהילתי, חשוב להבין את תשובת הרב ולוודא שהרב שומע את התמונה הרחבה וההשלכות על חיינו ברורות לו, ומוחזק כמבין בתחום שעליו הוא משיב. מיותר לציין, שכאשר שואל אדם פסק מרבו הידוע ביראתו ותורתו, עליו לקבל את פסק ההלכה לחומרה ולקולא כפי שהורו חז״ל. אמנם לעתים יש המתייעצים בעניינים שונים עם אנשי קהילה או רבנים שאינם מוכרים וידועים כאנשי פסיקה מוסמכים ויראי השם, ואמנם מוחזקים הם ככשרים וראויים, אך חשוב להרגיש נוח לבקש דעה נוספת או להתייעץ עם רבנים אחרים ידועים ומוכרים כאשר אנו מרגישים שהנחיות איש הקהילה או הרב מעלות תהיות או סתירות ערכיות והלכתיות, וכן אם אנו חשים אי נוחות או לחץ בלתי סביר.
סימני אזהרה למטופלים ונעזרים
לאור החשיבות של שמירה על גבולות אתיים והלכתיים בכל מערכת יחסים של עזרה או סמכות, חיוני להכיר את הסימנים המעידים על חריגה ממסגרת ראויה. סימנים אלו רלוונטיים לכל סוגי הקשרים – טיפוליים, ייעוציים או הדרכתיים – בין אם עם מטפל מקצועי, רב, רבנית, איש רפואה, או כל דמות סמכות אחרת.
להלן נציג מספר סימני אזהרה ספציפיים. חשוב לזכור כי הופעת סימן בודד אינה בהכרח מעידה על בעיה, אך היא מצדיקה תשומת לב ובחינה מעמיקה. מודעות לסימנים אלו מחזקת את יכולתנו להגן על עצמנו ועל הסובבים אותנו:
- פגישות מחוץ למסגרת: פגישות מקצועיות צריכות להתקיים בסביבה הולמת (קליניקה, משרד, בית מדרש). פגישות במקומות אישיים או מבודדים כמו בית פרטי או מלון מהוות חריגה מהנורמה ומהוות סימן אזהרה לפריצת גבולות.
- פגישות ללא נוכחות אנשים נוספים: פגישות צריכות להיערך במקומות עם נוכחות ציבורית או לפחות שקיפות מסוימת. פגישות בשעות לא שגרתיות או במקומות מבודדים עלולות להוביל לפריצת גבולות ולערער את הביטחון.
- מתן מתנות אישיות: מתנות אישיות מדמות סמכות למטופל או תלמיד יכולות לשבש את האיזון בקשר וליצור תלות רגשית לא ראויה. מתנות קבוצתיות באירועים ציבוריים מקובלות, אך מתנות פרטיות ויקרות עלולות להוות סימן אזהרה.
- מחמאות או העדפה אישית מוגזמת: מחמאות מוגזמות עלולות לטשטש גבולות וליצור תלות רגשית. מתן יחס מועדף לאדם אחד באופן יוצא דופן מהווה בעיה חמורה במיוחד במסגרות דתיות או קהילתיות, ויכול לערער את השוויון והאמון.
- שיתוף בבדיחות לא ראויות או נושאים אינטימיים: שיח שאינו מכבד את המרחב המקצועי או התורני, כמו בדיחות לא ראויות או רמיזות בלתי הולמות, פוגע באמון ומפר את גבולות השיח התקין, במיוחד במסגרת דתית או חינוכית.
- הפעלת כעס, תוקפנות או לחץ: הפעלת כעס או לחץ על המטופל או התלמיד משבשת את תהליך העבודה ויוצרת סביבה לא בטוחה. שימוש בתוקפנות או רמזים מאיימים מהווה סימן אזהרה ברור.
- מגע פיזי בתהליך הטיפולי: בפסיכותרפיה קונבנציונלית, מגע פיזי אינו חלק מהטיפול ומהווה חריגה חמורה מגבולות מקצועיים. בשיטות טיפול אלטרנטיביות המשלבות מגע (כגון טיפול בתנועה, פיזיותרפיה, רפלקסולוגיה או דולה), חייבים להתקיים שלושה תנאים הכרחיים: 1) המגע חייב להיות חלק אינטגרלי משיטת הטיפול המוצהרת, מקצועי ושקוף – כזה שניתן לתאר ולהסביר בפומבי. 2) על המטופל להרגיש בנוח עם אופי המגע, וכל תחושה של אינטימיות לא מקצועית מחייבת עצירה מיידית והערכה מחודשת של התהליך. 3) המגע חייב להתבצע בהסכמה מלאה של המטופל, ללא כל לחץ או השפעה מצד המטפל, גם כשמדובר במגע שהוא חלק לגיטימי מהטיפול. כל חריגה מעקרונות אלו מהווה סימן אזהרה משמעותי.
- הערות חוזרות על מראה חיצוני: הערות על מראה חיצוני, במיוחד כשמדובר בהערות חוזרות, עלולות לטשטש את הגבולות המקצועיים וליצור תחושת אי נוחות או תלות רגשית לא ראויה.
- חשיפת מידע אישי ללא הסכמה: שמירת חיסיון הנעזר הוא חוק יסוד בכל תחום עזרה. חשיפת מידע אישי של מטופל או נועץ ללא הסכמתו כאשר לא מדובר במקרים של סכנה נפשית או פיזית, היא הפרת האתיקה ופוגעת באמון ובפרטיות.
- בקשת הסכמה להתנהגויות חריגות: כאשר דמות סמכות מבקשת הסכמה להתנהגויות שעשויות להיות לגיטימיות במערכות יחסים שוויוניות בין בגירים, אך אינן מתאימות למסגרת של יחסי מרות. עצם בקשת ההסכמה במצב כזה היא סימן אזהרה חמור, שכן היא מתעלמת מפערי הכוחות המובנים ומהעובדה שבמסגרת יחסי מרות לא יכולה להתקיים הסכמה חופשית אמיתית.
- איסור על מניעת שיתוף: מטפל אינו רשאי לדרוש מהמטופל לשמור בסוד את תוכן הפגישות או למנוע ממנו לשתף אחרים בחוויותיו מהטיפול. דרישה כזו היא סימן אזהרה חמור המעיד על ניסיון לבודד את המטופל ולשלוט בו.
- הזמנה לבילויים או מפגשים חברתיים מחוץ למסגרת: בטיפול קונבנציונלי אין מקום למפגשים חברתיים מחוץ למסגרת. במסגרות דתיות או קהילתיות, הזמנות למפגשים צריכות להיעשות בפומבי ובנורמה המקובלת, ולא בסתר או באופן אישי ויוצא דופן.
- הזמנת קשרים לא פורמליים מחוץ למסגרת: הזמנת קשרים אישיים לא פורמליים, כמו שיחות אישיות מחוץ לזמני המפגשים חורגת מהמסגרת המקצועית ויכולה להוביל לתלות רגשית. במסגרות חינוכיות, יש לוודא שכל קשר נעשה במסגרת נורמטיבית ושקופה.
- הסתמכות על המטופל לתמיכה רגשית: דמות הסמכות אינה אמורה להישען על המטופל או התלמיד לתמיכה רגשית. עירוב המטופל בבעיות אישיות של דמות הסמכות מערער את מבנה הכוח הברור ומוביל לטשטוש גבולות מסוכן.
- אי שקיפות בתהליך: תהליך ייעוצי או טיפולי צריך להיות שקוף וברור. חוסר בהסברים ברורים או התחמקות ממתן מענה לשאלות המטופל אודות מהותו של הטיפול מהווה סימן אזהרה לפגיעה בגבולות המקצועיים.
- לחץ לחשוף פרטים אישיים אינטימיים: דמות הסמכות צריכה לאפשר למטופל לחשוף פרטים אישיים בקצב שלו. לחץ לחשיפה מעבר למה שהמטופל מרגיש בנוח לחשוף מהווה פריצת גבולות ופגיעה באמון.
- הכפפת דעות אישיות: בטיפול, כל ניסיון לכפות דעות אישיות של המטפל על המטופל מהווה פגיעה באוטונומיה של המטופל.
- התעלמות מתלונות: התעלמות מתלונות של המטופל או המודרך מערערת את תחושת הביטחון והאמון בתהליך. התעלמות כזו מהווה סימן ברור למערכת יחסים לא מאוזנת ולפריצת גבולות.
- יצירת תלות רגשית מוגזמת: כאשר במקום לעודד עצמאות, נוצרת תלות רגשית מוגזמת שמטופחת על ידי דמות הסמכות, התהליך הטיפולי או החינוכי נפגע ותלות זו מערערת את העצמתו של הנעזר.
- טיפול רפואי: בכל טיפול רפואי, בין אם קונבנציונלי או משלים, נדרשת ״הסכמה מדעת״ של המטופל. המטפל מחויב להסביר באופן ברור ומקיף את מהות הטיפול, הסיכונים והחלופות הקיימות, כאשר היעדר הסבר מפורט או מתן מידע חלקי מהווים הפרה של זכות המטופל. כל פעולה החורגת מההסכמה המקורית דורשת אישור מחודש, כאשר שינוי בסוג הטיפול או באזור הטיפול ללא קבלת הסכמה נוספת מהווה הפרת זכויות. ההסכמה חייבת להינתן מרצון חופשי, ללא לחץ או מניפולציה, כשהמטופל מבין את המידע ומסוגל להחליט בעצמו. על המטופל להרגיש שההחלטה נתונה בידיו והוא רשאי לסרב לטיפול או לדרוש מידע נוסף בכל שלב. חריגות מסמכות מקצועית יכולות להתבטא בהיעדר שקיפות, בלחץ על המטופל, במגע פיזי שאינו רלוונטי לטיפול, בשיח לא מקצועי או בחשיפת מידע אישי שלא לתועלת רפואית. כל אלה מהווים פגיעה באוטונומיה של המטופל והפרה של כללי האתיקה המקצועית.
כאשר מתעוררים סימני אזהרה, נדרשת עצירה מיידית לצורך הערכת המצב והתייעצות עם גורם מקצועי מהימן. חשוב לציין כי למרות שרוב אנשי המקצוע והקהילה הם הגונים ומסורים, ומשקיעים משאבים רבים בשיפור מיומנויותיהם, בביקורת עצמית ובבחינה מתמדת של דרכי הסיוע שלהם, ערנות ומודעות לסימני אזהרה אפשריים חיוניות לשמירת בטיחות ורווחה נפשית בכל מערכת יחסים של עזרה או הדרכה, בין אם מדובר בטיפול מקצועי, ייעוץ רבני או תמיכה קהילתית.
——————————————
ביבליוגרפיה לעיון והרחבה
אברמוביץ, י. (2018). אתיקה בטיפול נפשי: גבולות ומקצועיות. הוצאת ספרים אקדמית.
בן-שחר, ד. (2019). יחסי מטפל-מטופל: היבטים הלכתיים ואתיים. מכון פועה.
ברמן, ע. (2018). מקצועיות וקדושה: על גבולות ביחסי רב ומתייעץ. תחומין, ל”ח.
גרינבוים, א. (2017). סוגיות אתיות בייעוץ רבני. מכון צומת.
הרמן, ג’. (2015). טראומה והחלמה: השלכות של אלימות. הוצאת עם עובד.
וולף, א. (2020). גבולות בטיפול: מדריך למטפלים ומטופלים. ספריית הפסיכולוגיה.
טאוב, ג. (2021). גבולות מקצועיים בטיפול: מבט פסיכודינמי. שיחות, ל”ה(2).
כהן, ד. וברנע, צ. (2019). אתיקה וגבולות בייעוץ זוגי. הוצאת אשכולות.
לוי, ש. (2016). אתיקה רפואית במבט יהודי. מכון שלזינגר.
סמט, מ. (2016). צניעות וגבולות בהלכה. מכון צומת.
פינקלשטיין, א. (2022). מניעת ניצול ופגיעה במערכות יחסי מרות. משרד הרווחה.
פרידמן, מ. (2018). יחסי מרות בקהילה: היבטים פסיכולוגיים והלכתיים. מכון ירושלים.
קוד האתיקה של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה (2020). נדלה מ: israpsych.org
קלינגר, א. (2021). אתיקה בקהילה: מדריך למנהיגים רוחניים. מכון שלום הרטמן.
רביב, ע. ובר-גל, ד. (2019). סוגיות אתיות בהדרכה והנחיה. הוצאת רמות.
רוזנהיים, א. (2019). סמכות ואחריות ביהדות: מבט פסיכולוגי. הוצאת מגיד.
שטרן, י. (2017). אתיקה מקצועית בטיפול הנפשי. הוצאת רמות.
