זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (פרשת כי תצא)…
בשבוע זה הוא אנחנו נקרא אחת מפרשיות שהן חובה מהתורה לקרוא, והיא פרשת “זכור” שהיא באה להזכיר לנו שעלינו למחות את עמלק ואת כל זרעו.
והשאלה המפורסמת היא מדוע כל כך נצטווינו במחיית עמלק משאר כל האומות?
הרבה תירוצים נאמרו על כך, ונציין כאן אחת מהן.
בראשית יש להקדים מדוע התורה אמרה זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה “לְךָ” עֲמָלֵק. לכאורה היה די לומר, זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק. בלי תיבת מילה “לְךָ” שנראה כמיותרת?
אך הנה במדרש על הפסוק בפרשת בשלח, משה מצווה את יהושע להילחם בעמלק נאמר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר “אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה” וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. אומר המדרש “אָנֹכִי” בזכות התורה, “נִצָּב” בזכות הדינים, שנאמר ניצב לריב ה’, ועומד לדין עמים, עַל “רֹאשׁ” בזכות האבות שנאמר כי מראש צורים אראנו. “הַגִּבְעָה” אילו האימהות שנאמר ומגבעות אשורנו (פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב – זכור)
והנה כשהאדם מתחיל לילך לפי שכלו והבנתו העצמי, ואומר שעכשיו הזמן נשתנה מכפי מה שהיה בעבר, וכפי שיש לדאבוננו שמחשבים את עצמם “נאורים” שמתרחקים הלאה מדרך הקדום – שראינו אצל אבותינו ורבותינו, בהיות והמציאות השתנתה עכשיו, והעולם לכאורה התקדם ונהייה יותר נאור ושונה מכפי שהיה, ואותם אנשים שהולכים לפי שכלם, מייצרים סכנה גדולה לאומה הישראלית בהיות שעל ידי זה כולנו יכולים ליפול בפח ח”ו ללכת אחרי משפטים וחוקים ותורות בל ידעום.
וזו הייתה מלחמתו של עמלק, שנהיה עצמאים לעצמנו ולא נלך אחרי אבותינו, וזה כוונת התורה שבאה לרמז זכור את אשר עשה “לְךָ” עמלק, היינו שעשה לך להשריש בלבבך שאתה עצמאי בלבדך, איש שלם בעצמו ותתנהג על פי שכלך המורה לך איך לנהוג, היפוך מדרך אבותינו שהיא דרך תורתינו הקדושה.
ובאה התורה ואמרה כי אין לנו כלום מדעתנו ושכלנו ליצור ח”ו תורה חדשה, אלא יש לנהוג ולהתנהג הכל כפי שהיה מקובל דור אחר דור עד משה רבינו, וצריכים לילך אחרי דרך הקודמים שזרעו לנו מורשת אלקים חיים, ובלתי אפשרי שיהיה האדם בונה במה לעצמו ולהתחיל בדרך חדשה.
וזה מה שנאמר במדרש שהעיקר הוא רק לילך בדרכי אבות היפוך דעת עמלק ימ”ש, וזה גם מה שנאמר “וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר”, כי מחר פירושו מחר שהוא לאחר זמן אחרי הרבה שנים שיבוא יום – ברבות הימים בדורות הבאים שרוצים לילך בעוה”ר בדרך חדש היפוך התוה”ק, שרפו ידיהם מן התורה, אז “ואנכי” היינו התורה “נצב” רק על ראש הגבעה “היינו על האבות והאמהות”, ועל כך רמז המדרש שלאחר זמן בדורותינו עתה יצטרכו רק לדעת היפוך דרכו ודעתו של עמלק, שהתורה הקדושה יש לה קיום ומצב רק אם נלך בדרך האבות והאמהות. (האדמור מסאטמר הקודם הרב יואל טייטלבוים בשם אביו בספרו דברי יואל על המועדים ע’ צג).
