זוגות רבים אינם חיים באושר ובשלווה בלשון המעטה. על כך יעידו אחוזי הגירושין ההולכים וגדלים למימדי הרס מבהילים. מחקרים מעידים כי בעיות העלולות להגיע לכדי פירוק המשפחה מתחילות מתישהו בראשית הקשר, כבעיות זניחות שהולכות ומעמיקות, הולכות וגדלות עד שכבר אי אפשר לשאתן.
הביטויים לחיי נישואין שאינם מיטיבים יכולים להיות כואבים ולהתבטא בבעיות פיזיות, בעיות נפשיות ורגשיות ואפילו “סתם” חוסר שמחת חיים ותחושת סיפוק. מדוע, אם כך, רבים אינם פונים לקבלת ייעוץ זוגי?
הנטייה הטבעית של כל אדם היא לפעול באופן עצמאי, לא להיות זקוק לעזרתם של אחרים. אנו רוצים להרגיש בריאים ובשליטה על חיינו, בעיקר בשל המחשבה “שאם אני צריך עזרה מה זה אומר עלי?” שאולי “אני לא בסדר” או אולי אני חולה? זוהי הסיבה העיקרית לכך שאנו נוטים לא לפנות לקבלת עזרה.
ישנם אנשים רבים שאינם מרוצים מהדרך בה הם חיים וחווים קשיים בחיי נישואין, קושי רגשי או התמודדות לא פשוטה עם ילדים מורכבים, מציאות של תקיעות ועמידה במקום, חרדות ודכאון.
לעיתים הקשיים איתם מתמודדים משתקים את כל מערכות החיים, יוצרים אוירה לא נעימה בבית ומציאות של חוסר אנרגיה וחוסר מוטיבציה לפעול. ובכל זאת, הפניה לאיש מקצוע מורכבת, ודורשת כוחות ומוטיבציה.
חלק מהאנשים מעדיפים שלא לפנות לעזרה, נוטים ללבוש מסיכה על פניהם ולהגיד כי “אצלם הכול בסדר”, כשבמציאות לא תמיד זה כך. חלק אחר חוששים או מתביישים לפנות לעזרה וחלקם אינם יודעים לאן לפנות. אך ישנם אנשים שאין להם כלל את המודעות שהם זקוקים לעזרה.
אנשים רבים הבוחרים לא לפנות לקבלת ייעוץ נותנים לכך סיבות רבות כמו: זה לא יעזור, ניסינו כבר, אין סיכוי שיהיה שינוי, כבר מאוחר מדי. אני יכול להסתדר לבד, למה שאשתף מישהו זר בבעיות האישיות והאינטימיות שלי, חוסר אמון באדם אחר, אני בכלל לא צריך, זה יקר… ועוד ועוד.
אכן הסיבות רבות ומגוונות, אך אם נבחן כל אחת מהן נגיע למסקנה ההגיונית שהן אינן מצדיקות חיים של סבל. מהי, אם כן, הסיבה האמתית שמונעת מאתנו לפעול ולחולל את השינוי?
זוהי שאלה מורכבת שאין לה תשובה ברורה אחת, אך היא מעלה תהיות וחומר רב למחשבה.
ראשית נחשוב על האפשרות ההפוכה – מתי אנחנו כן פונים לאנשי מקצוע ללא חשש; בדרך כלל כאשר יש לנו תופעה רפואית שמטרידה אותנו כמו כאבים חזקים, קוש פיזי לבצע פעולה או כל בעיה פיזית אחרת.
היום אף מקובל לתת את הדעת על רפואה מונעת ועל כן ישנה תופעה מבורכת של בדיקות שגרתיות ובדיקות לאיתור מוקדם של מחלות מסוכנות. במקרים רפואיים, אנו פונים בדרך כלל לרופא כדי להתייעץ ולקבל פתרון לבעיה.
אנו לא חוששים וחושבים מה יגידו, אין לנו ספק וברור לנו שאם יש בעיה צריך לפנות ולקבל עזרה. רובנו לא חושבים על שיקולים כמו עלות או מדמים לחשוב שהבעיה תסתדר לבד. אנו רוצים להרגיש טוב ומוכנים לפעול לשם כך.
תחום נוסף בו אנו פונים לקבלת סיוע, דווקא בהקשר של נישואין הוא לפני החתונה. כיום מקובל לפנות להדרכה לחיי נישואין לפני החתונה. לכולם ברור שההדרכה נצרכת וכדי לקבל הדרכה טובה ומקצועית פונים לאנשי מקצוע שקיבלנו עליהם המלצות. ההדרכה שניתנת היום לזוגות לפני חתונה אינה דומה להדרכה שניתנה בעבר.
כיום מעבר להלכות הנלמדות, ניתן מידע כללי על חיי הנישואין וחשיבותם. בנוסף, עולות סוגיות שיכולות ללמד אותנו אודות התנהלות בחיי הזוגיות וניתן גם מקום להעלאת תהיות וחששות.
הפניה לקבלת הדרכה לפני החתונה נעשית באופן אוטומטי ולרוב אנו לא חושבים מדוע לא כדאי לפנות להדרכה זו. הסיבה נעוצה בכך שאנו מבינים שנישואין הם משהו שאין לנו ידע וניסיון קודם לגביו ולכן כדאי ללמוד מבעלי ניסיון את התחום. אך מעניין שתשובה כזו לא עולה במחשבתנו כשאנו נתקלים בקשיים בהמשך חיי הנישואין.
משום מה אז לא תמיד נפנה לעזרה.
בני האדם אינם נולדים עם כל כישורי החיים שאמורים לסייע להם להתמודד במהלך החיים בתחומי הקשר והתקשורת. זהו תחום שעלינו לרכוש בו מיומנויות במהלך החיים.
מעבר לכך ההצלחה שלנו תלויה בגורמים נוספים כמו הבית שגדלנו בו, הסביבה בה התחנכנו וכמובן – בתכונות האופי שלנו. גם אם גדלנו בבית בו הייתה בין ההורים מערכת יחסים טובה המהווה מודל עבורנו, לא בהכרח מובטח שגם אנחנו נדע להתנהל באותה צורה. אך אם המודל שראינו בבית כלל מריבות, ויכוחים, חוסר פרגון או שתיקות ארוכות, השאלה מחריפה – מהיכן נלמד איך לנהל את מערכת היחסים שלנו?
לצערנו זה נושא שקיים חשש גדול לשוחח עליו. להבדיל מההדרכה שמקבלים לפני הנישואין, לאחר הנישואין כשיש קושי, לחששות מתווספת בושה גדולה המלווה בתחושה של כישלון שמביא למצב של חוסר בטחון וחוסר אמון בעצמנו.
אנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר וחשים שאין למי לפנות ולמי לספר על כך. רוב אנשים שיש להם קשיים בחיים, נוטים לא לספר זאת לאף אחד, להחביא את המצב, לעטות מסיכה שלא ידעו ולא ירגישו.
המצב הזה נובע מחשש של תגובת הסביבה ומהסטיגמה, ממה יגידו ומה יחשבו עלינו. החשש הגדול יותר, הנובע מחוסר ידע וממחשבה מוטעית הוא שרק אצלנו זה כך, רק אנחנו לא מצליחים. לכולם הולך ורק לנו לא.
בפועל אין זה כך. שכמעט לכל הזוגות, בלי יוצא מהכלל יש קשיים. נכון שלא לכולם באותה עוצמה ובאותה תדירות, אך כמעט כולם מתמודדים עם קושי ולא יודעים תמיד כיצד לפתור את ההתמודדות בכוחות עצמם.
סיבות נוספות שבגינן זוגות נמנעים מפניה לקבלת ייעוץ מקצועי:
חוסר מודעות – אנשים לא יודעים כי אפשר לחיות אחרת, בנוסף לא מודעים על האפשרות לפנות ולקבל עזרה מקצועית, שקיימת עזרה ושהיא יכולה לסייע.
חוסר אמונה – ישנם זוגות שלא מאמינים שניתן לשנות ושעזרה יכולה לסייע להם. הם לא מאמינים שיכול להיות שמשהו או מישהו ישתנה ולכן מוותרים מראש.
הפחד משינוי – סיבה מהותית להימנעות מתהליכי ייעוץ היא החשש משינוי. ייעוץ זוגי משמעותו התבוננות בקשר ונקיטת צעדים לשינוי דפוסים שהתקבעו בין בני הזוג במשך השנים. לא כולנו מסוגלים ומחוייבים לכך. זהו תהליך המציב מראה בפני כל אחד מבני הזוג ושניהם יחד, מראה הנותנת מבט גם לחלקים הפחות נעימים למראה. רוב האנשים פוחדים לשנות ולהשתנות, הם יודעים מצוין מה צריך לעשות הצד השני. הם מטילים את מלוא האחריות על אחרים בלי לקחת אחריות על עצמם. אכן קשה לאדם לראות את הגיבנת של עצמו וקל לו יותר לראות מה לא בסדר אצל אחרים, זהו מצב המונע מאנשים רבים לפנות ולקבל עזרה מקצועית.
החשש מכישלון – ישנם זוגות שפנו בעבר לקבלת עזרה שלא צלחה, ולכן הם לא מוכנים לפנות שוב. הסיבות לחוסר ההצלחה יכולות להיות רבות: יתכן שלא פגשו באיש המקצוע המתאים להם, יתכן שהיו בתקופה שלא הייתה להם את המוטיבציה כדי לפעול ולקיים את השינוי ואולי הם פשוט נשברו בדרך.
בין הנמנעים נוכל גם למצוא את אלו שמבינים ויודעים הכל, שלא חושבים שמישהו יכול לחדש להם משהו. אך הסיבה שכדאי לפנות לאיש מקצוע היא כי “אין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים”, משמע שאדם לא יכול לסייע לעצמו.
הוא צריך מישהו חיצוני שיסייע לו. אדם זקוק לתהליך ולא רק לידע הטכני והמקצועי, יש חשיבות לעבור תהליך של הבנה הפנמה ויישום. תהליך כזה לא ניתן לעבור לבד, ללא סיוע של אדם נוסף.
לסיכום
אכן הפניה לקבלת עזרה דורשת השקעה, התמדה וכוחות נפש. לא קל לאדם לוותר על התפיסה שהוא אדם עצמאי המסוגל לדאוג לעצמו. יתכן גם כי הוא פשוט לא רואה את הקושי ואת העזרה הנדרשת.
סביבנו ישנם אנשים רבים שזקוקים ורוצים עזרה, אך מתקשים לפנות ולהסכים לקבל אותה. כל אחד מאתנו יכול לסייע: לזהות את מי שזקוק לעזרה, להראות לו את הדרך.
להגיד שהוא לא לבד, שזו לא בושה לפנות לאיש מקצוע, לעודד ולהביא להבנה שכדאי לנסות. לתת תקוה שאולי יהיה שינוי. לספר על דוגמאות שאנו מכירים, כדי שידע שהוא לא חריג וזה לא קורה רק אצלו. לתת לו תקוה לכך שהשינוי ושהמאמץ כדאי. כל זה נכון כלפי כל אדם ובכל סוגי הקשיים הרגשיים.
שנזכה להרבות אהבה ושלום.
