בקורס עזרה ראשונה נפשית שהתקיים במסגרת מוקד מטיבת”א לסיוע נפשי ועזרה ראשונה נפשית, הועברו הרצאות מגוונות למתן מענה מקצועי שמטרתו סיוע ראשוני ומניעת השתרשות הטראומה. אחת ההרצאות המרכזיות היתה בנושא התמכרויות ועל הקשר שבין טראומה ולדפוסי התמכרות. במאמר זה נסקור את התחום תוך התמקדות בנפגעי תקיפה חמורה וחיילים שהתמודדו עם מצבי טראומה במהלך הלחימה.
מחקרים מעידים על קשר ישיר בין אנשים שסובלים מטראומה מורכבת ושימוש בחומרים ממכרים. במקרים רבים הסובלים הם חיילים עם הלם קרב, נשים וגברים שעברו פגיעות חמורות ומורכבות. (המרכז הישראלי להתמכרות)
תסמונת פוסט טראומטית- Post- traumatic stress disorder- PTSD – היא הפרעה נפשית שיכולה להתעורר כתוצאה מחשיפה לאירוע ו/או אירועים מסכני חיים לאדם או לקרוב לו. החוויה סובייקטיבית לחלוטין וכל אדם יגיב אחרת לאירוע. אחת התגובות המרכזיות היא הצפה של החוויות המאיימות בתחושה של זיכרון חי כאילו האדם נמצא בתוך האירוע שוב. במצב זה עולים דימויים, זיכרונות, רעשים, ריחות, צבעים, מחשבות, חלומות ופלאשבקים. אדם שסובל מהתסמונת, ימנע בדרך כלל מללכת למקומות או לקיים פעילות המזכירה לו את האירוע. הוא יחווה ירידה במצב רוח ויצמצם את תפקודו הרגיל.
ככל שהטראומה חריפה וממושכת יותר, כן היא פוגעת יותר במבנה הנפשי של נפגע. כן גובר הסיכון שהוא ינקוט אסטרטגיות נואשות כדי לשרוד במציאות שעבורו היא בלתי אנושית (בלן-אלפון 2016) .
ג’ודית לואיס הרמן כותבת כי הסובלים נוטים להשתמש בחומרים למיניהם כדי להפיג את הרגשות הגוברים של חוסר ישע ואימה. (הרמן, טראומה והחלמה.) השימוש מאפשר להתנתק רגשית מהפגיעה וכביכול לשרוד את הפגיעה הנפשית שהותירה הטראומה בדרך של ריפוי עצמי. בפועל, לא רק שהם לא ריפאו את הטראומה אלא הוסיפו נזק נוסף העלול לכלול פגיעות נפשיות, פיזיות, עבריינות וכדומה. שימוש חוזר ונשנה בחומרים ממכרים מחמיר את הסימפטומים ומחמיר את הפגיעה התפקודית, מה שתורם לעלייה נוספת בחומרים הממכרים, כך ששתי ההפרעות מזינות זו את זו.
טראומת הפגיעה המורכבת והשפעתה
רוב הפגיעות המורכבות נעשות על ידי אנשים הקרובים לנפגע – בני משפחה ממדרגה ראשונה ושנייה, מכרים וחברים. חומרת הנזק לקורבן נקבעת לפי מאפייני הפגיעה, מידת האלימות ומשך זמן הפגיעה. (בלן-אלפון ,2016). הרמן כותבת כי פגיעה זו היא “תוצאה של הרצון לשלוט בזולת ולהשפילו ואינו אקט..הנובע מתשוקה.” (הרמן, עמ 60). לצערנו כולנו היינו עדים לכך במתקפה האכזרית בדרום הארץ ביישובי עוטף עזה ובמסיבת הטבע בנובה, בשבת שמחת תורה, בה בני בליעל נהגו באכזריות מתוך כוונה ברורה להשפיל ולהרוג מתוך רוע לא אנושי.
החוויה הטראומטית נחווית בשלבים. בשלב ראשון הנפגע מתקשה לתפוס את המצב בו הוא נמצא, עובר לתפקוד אוטומטי, בדרך כלל מתמקד בהיבט מסוים במצב ומתעלם מיתר האפשרויות העומדות לפניו. בהמשך, הגוף והנפש מתגייסים להתמודדות עם המצב וקיימת תחושת עוררות גבוהה, ניסיונות בריחה או לחימה או לחילופין קפיאה של הגוף והרגש. (Freeze, Fight ,Flight). לאחר מכן יופיעו תגובות רגשיות רבות – בלבול, רעד, בכי, גועל, כעס, בהלה, פחד, הכחשה- התעלמות וניסיון להמשיך בחיים שלפני התקיפה. שלב זה יכול להימשך כמה שעות או כמה ימים, ואז יתחיל הנפגע להתארגן מחדש. השפעת הטראומה תופיע בצורת הבזקי זיכרון, מחשבות פולשניות חוזרות ונשנות , תפיסה עצמית שלילית, חרדה, תחושת זהות לא יציבה, חשדנות ורגשות אשם. חלק מהקורבנות יפתחו הפרעת לחץ פוסט טראומטית גם אחרי תקופה ממושכת מזמן הפגיעה. ( בלן אלפון,2016). הרמן מציינת כי הפרעת פוסט טראומה לא מטופלת עלולה להפוך לכרונית.
השפעות נוספות עלולות להיות:
פגיעה עצמית – על מנת להפיג את הכאב הקשה מנשוא. נשים יותר מגברים נוטות לפגוע בעצמן.
הכחשת הפגיעה – ספק מכרסם האם המעשים והפגיעה אכן התרחשו, הנובע מאופיה הסודי של הפגיעה שכמעט תמיד מופיע- ומלווה בהרגשות של חוסר בטחון, אשמה ובושה.
שחזור התקיפה – חלק מהנפגעים ישחזרו את התקיפה שלהם תוך נטילת תפקיד התוקף ויפגעו בקורבנות אחרים.
(בלן-אלפון,2016)
הקשר בין הפגיעה להתמכרות לחומרים
אפשר לראות את השימוש בחומרים ממכרים כהענשה עצמית של הנפגעים כתוצאה משנאה עצמית אותה הם חשים. ההתמכרות מהווה דרך של תקשורת בין הנפגע לחלק השנוא בו, שנוצר עקב הפגיעה. החלק הזה הוא תוצאה של ההרגשה ש”אני לא בסדר” וזהו הזעם המופנה פנימה כמנגנון של הרס עצמי במקום החוצה כלפי התוקף. השימוש בחומר הממכר מעלה את התחושות המתייחסות לאותו חלק שנוא מנותק ומתקשרות אתו.
בנוסף ניתן לראות את השימוש בחומר ממכר כדרך כושלת של ניסיון לקחת שליטה במקום שבו נלקחה יכולת השליטה מהנפגע.
השימוש בחומר הממכר יכול לשמש כדרך להתגבר על בדידות הנובעת מקושי ביצירת קשרים חבריים או זוגיים. החומר ממלא את תחושת הבדידות ומאפשר להתגבר עליה. הוא מאלחש את החרדה הקשורה לקרבה פיזית והופך להיות הכרחי וכך גם מגביר את התלות בו. (רני לוי,2018)
יש מחקרים המראים כי קיימת נטייה גנטית מולדת מוקדמת להתמכרות. במקרים אלו, הפגיעה זרזה והפכה את הנטייה להתמכרות. גאבור מאטה, בן לניצולי שואה ורופא המתמחה בקשר שבין טראומה להתמכרות טוען כי התמכרות היא מנגנון התמודדות טבעי שיש לנו כשאנו ניצבים בפני מצוקה נפשית (המרכז הישראלי להתמכרות).
דרכי הטיפול
מטפלים מתחבטים בשאלה במה לטפל קודם – בהתמכרות, בפגיעה או בשניהם?
יש מטפלים שיעדיפו לטפל בהתמכרות קודם לכל צעד אחר. רני לוי -עו’ס העוסק בתחום, סובר מניסיונו האישי, שניקיון מהחומר הממכר הינו תנאי הכרחי לטיפול. לטענתו, אין ערך לעיבוד רגשי כאשר האדם תלוי בחומר. עוד חוקרת בשם ברייר, אף מציעה לחכות שנה אחרי הגמילה לפני נגיעה בנושא הפגיעה. לעומתם יש מטפלים הסוברים שיש להתייחס לטראומה עוד בשלבי הגמילה וכי אין תועלת בהמתנה לניקיון מהחומר כאשר הזיכרונות הטראומתיים עולים וצצים ועלולים לגרום להתפרצויות זעם ולהגברת הדיכאון ובהמשך אף לחזרה לשימוש בחומרים הממכרים.
לדעת חוקרים בשם סימונס ,סאק ומילר, תהליכי השיקום מההתמכרות כמו מההתעללות עלולים להביא ל”דחיפה החוצה” של רגשות ש”הוקפאו” בזמן השימוש בחומר או הדיסוציאציה ולכן חיוני לשמור על איזון בין ההתקרבות אל רגשות המטופל והתרחקות מהם, כדי לא לגרום להצפה או מאמץ לשליטת יתר. הגמילה מאפשרת שלב ראשון של עיבוד הטראומה ולקיחת אחריות על החיים. על ידי הפסקת השימוש היא מפתחת יכולת ביקורת עצמית ושמירת גבולות, הערך העצמי של המטופל עולה ויכולתו להתמודד ולטפל בנושאים עמוקים יותר, גוברת. הטיפול הינו איפה ריקוד בין השניים – הטראומה והגמילה.
הציר המשמעותי בטיפול הוא יצירת אמון – ליצור סביבה בטוחה שתאפשר שיח על הפגיעה וחשיפתה. היחסים יהיו מבוססים על החזרת השליטה, העצמה ויצירת קשרים חדשים על מנת לבנות מחדש את הכישורים שנפגעו. כישורים אלו כוללים יכולת לאמון בסיסי, עצמאות ואוטונומיה, יוזמה, זהות ואינטימיות. חשוב שהמטופל יקבע את הקצב. העידוד להיפתח נעשה מתוך הבנה לצורך של ביטחון, הבנה ואמפטיה, תוך יצירת גבולות טיפוליים גמישים ורכים יותר. ברוב המקרים, יזדקקו מטופלים אלה לתמיכה רבה יותר ולכן יש ליצור זמינות אפילו לביקורי בית בעתות משבר. המטפל חייב להאמין למטופל גם אם הסיפור מעלה סימני שאלה. הסיפור עצמו חשוב ולא העובדות.
לרוב, הטיפול לאחר הגמילה הוא קוגניטיבי ובשלב מאוחר יותר ניתן לעבור לטיפול בשיטה הדינמית. ההמלצה היא לשלב טיפול תרופתי לנפגעים מכורים הכולל טיפול אנטי דיכאוני או אנטי חרדתי ובמקרים רבים הוא יאפשר תפקוד טוב יותר ויאפשר עיבוד רגשות מהיר יותר. בכל מקרה מדובר בטיפול ספיראלי וארוך טווח. קיימת סבירות גם לנסיגה והחמרה ולכן קיימת חשיבות לייצוב לאורך התהליך.
לסיכום ניתן לומר כי למרות הקושי הרב, טיפול מקצועי, נכונות ורצון של המטופל ותמיכה של הסביבה והקרובים לו, יכולים להביא לשינוי משמעותי והחלמה.
מקורות
- נפגעות ונפגעי אלימות מינית מכורים לסמים והטיפול בהם- לאה בלן אלפון ,2016
- על הקשר בין תקיפה מינית לשימוש בסמים- רני לוי עו’ס, 2024
- טראומה והחלמה- ג’ודית לואיס הרמן, עם עובד
- מאמרים – המרכז הישראלי להתמכרויות, 2024
- מסבל להחלמה-הצלחות וחוסר אונים בטיפול בנפגעי טרואמה מכורים לסמים- עמיר פירני MSW
- השתמשתי בסמים כדי לא להתאד=בד,התחלתי לדבר בכדי להפסיק לסבול- עמיר פירני MSW
