וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. “וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה”.
פירש רש”י: להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.
אותו דבר בהמשך אצל הלויים נאמר; וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’… “כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם”.
שוב פירש רש”י : להגיד שבח העושין והנעשה בהן שאחד מהם לא עיכב.
והדבר תמוה מאוד, אהרן קדוש ה’, יהי’ זה שבח לפניו, שלא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס? ואם לו שינה ח”ו הרי היה זה כמומר להכעיס ח”ו. בחינת שביק היתירא ואכיל איסורא, הזה שבח לאהרן קדוש ה’ שאינו מומר להכעיס?
וכן לגבי שלא עכבו הלוים – הזה שבח לדור המדבר, מובחרי שבכל הדורות, שלא עכבו להניח שיניף אותם אהרן? האם זה כבוד גדול להם?.
אבל הענין כך הוא. הקדוש ברוך הוא רצה לגלות בפירוש כמה שכרן של מצוות, עד שאהרן קדוש ה’, אשר כל ימיו עמל בתורה ובמצות ובמידות, עד שנעשה בריה חדשה, עם כל זה לא תעלה בדעתך שלקדוש ה’ כמוהו אין לו שבח וגדולה במה שלא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס.
לכן הכתיב עליו מקרא מלא “ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה”, לפרסם כי זה שבח וגדולה, לפני אהרן גם כן, במה שלא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס. ומזה נבין כמה יגדל שכרו הרבה מאד בדבר שיש בו חסרון כיס.
וכ”ש בדבר שיש בו עמל, והרבה עמל עד לשנות טבעו מכל וכל, כאהרן קדוש ה’. וחשבון דבר זה הולך עד אין תכלית. כפי מה שארז”ל (אדר”נ ג) “טוב דבר אחד בצער ממאה פעמים שלא בצער”. וכמות הצער לא נתפרש, וא”כ הלא תפשת מועט תפשת, ואם צער כל דהוא חשיב צער, וטוב הוא ממאה פעמים שלא בצער, מה יהי’ כבר עוד צער ועוד צער.
ומאהרן הכהן והלויים נלמד שצריך להקדים בכל דבר טוב שעושה האדם: “כאשר צוה ה’ את משה בתורתו כן אעשה”. ואז שכרו מרובה מאוד נעלה, גם בלי צער, וכ”ש בהוצאות של ממון, שכרו מרובה בלי תכלית, עד שהקב”ה אמר “חשבון רב יש לי עמך”. כפי שנאמר במדרש הגדול (ויקרא פרק כו פסוק ט), ישראל בעולם הזה מבקשין שכר מלפני המקום והמקום אומר להן לישראל בני אפנה לכם, אומות העולם הללו עשו עמי מלאכה ממועטת ואני אתן להם שכר ממועט, אבל אתם “חשבון רב עתיד אני לחשב עמכם לכך נאמר ופניתי אליכם”, וחשבון זה “עד סוף כל הדורות”, כי ילמדו לקח ממנו עד סוף כל הדורות לקדש שם שמים, וכמו שמצינו באהרן.
והנה בדור הזה אשר העיזו פניהם כמצח זונה להפר תורה ויראה, ושלא להתבייש בגלוי למנוע אחרים מלעשות, אשר היא מנויה בפרשת בחוקותי (עיין רש”י) במחלקה החמישית – לא למדו, לא עשו, מואס באחרים העושים, שונאים החכמים, פי’ החכמים בעלי התלמוד אשר הוציאו תורה שבע”פ מהפסוק, ואח”כ מונע אחרים מלעשות. אוי לדור שמי מהם העיזו פניהם כ”כ. ומי שמתחזק להרים קרן התורה והיראה גם יחד שכרו מרובה מאוד, כי קדוש שם שמים גדול הוא. וכמבואר באר היטב למעלה. (הסבא מקלם – בספרו חכמה ומוסר פרשת בהעלתך)
