לפעולות מלחמתיות יש השפעה משמעותית על מצבם הנפשי של אנשים מבוגרים, והן מגבירות את רמת החרדה, את תחושת חוסר האונים ואת הסיכון להתפתחות תגובות טראומטיות ופוסט־טראומטיות. בגיל המבוגר חוויית האיום מסתבכת בשל הידרדרות במצב הבריאותי, ירידה בניידות, בדידות ותלות בעזרת הסביבה. המאמר דן במושגים המרכזיים של טראומה, חרדה ופוסט־טראומה אצל אנשים מבוגרים בתנאי לחימה, וכן בצעדים שיש לנקוט כדי להקל על ביטוייהן.
אנשים מבוגרים כקבוצת סיכון בתנאי לחימה
אנשים מבוגרים מוגדרים במסמכים בינלאומיים בדרך כלל כאנשים בני 60 ומעלה. גבול גיל זה משמש גם את ארגון הבריאות העולמי (ארגון הבריאות העולמי,2023). במסגרת המאמר זו, אנשים מבוגרים מוגדרים כקבוצת גיל המתאפיינת בשינויים הקשורים לגיל במצב הפיזי, בירידה במשאבי ההתמודדות וברמת תלות גבוהה יותר בתמיכה חיצונית. כלומר, הבסיס לניתוח התבסס על תצפיות וסקרים בקרב אזרחים ישראלים המקבלים סיוע מהמוסד לביטוח לאומי במסגרת חוק הסיעוד.
בתנאים של איום ביטחוני ממושך, אנשים מבוגרים מהווים אחת הקבוצות הפגיעות ביותר בקרב האוכלוסייה האזרחית. הדבר קשור לא רק לעצם האיום על החיים, אלא גם לכך שבגיל המבוגר לאדם לעיתים קרובות קשה יותר לשנות במהירות את אורח חייו המוכר, להגיב לסכנה פתאומית ולשמור על איזון פנימי. השפעת המלחמה בגיל השלישי אינה מתבטאת רק במתח רגשי, אלא גם בהחמרה במצב הבריאות הכללי, בירידה בתפקוד הקוגניטיבי ובפגיעה בתפקוד (Ella Schwartz, Howard Litwin, 2019) היומיומי.
תפקידם של גורמים חברתיים יש חשיבות מיוחדת. עבור חלק מהאנשים המבוגרים, המלחמה אינה מתבטאת רק בחוויית האיום, אלא גם בהחמרת הבדידות, בהגברת התלות בסביבה ובעלייה בסיכון לבידוד חברתי.
(Ella Schwartz, Amit Shrira, 2018)
- חרדה כאחת התגובות הנפוצות ביותר
חרדה היא מצב רגשי הקשור לציפייה לסכנה; היא מאופיינת במתח, מחשבות מדאיגות ושינויים פיזיולוגיים כגון מתח שרירים, נשימה מואצת ודופק מואץ וכדומה.
האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי מדגיש כי חרדה היא בדרך כלל ממושכת יותר ומכוונת יותר לעתיד מאשר פחד, אשר מוגדר כתגובה קצרת טווח המכוונת להווה, בתגובה לאיום ברור, מזוהה וספציפי (האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי).
בתקופת לחימה, החרדה אצל אנשים מבוגרים הופכת למשמעותית במיוחד, משום שהאיום אינו נחווה כאירוע חד־פעמי, אלא כמצב מתמשך של אי־ודאות. עבור אדם מבוגר, הדבר עשוי להתבטא בציפייה מתמדת לחדשות רעות, פחד שלא יספיק להגיב לסכנה, חשש לאבד קשר עם הקרובים וכדומה.
מחקרים שנערכו בקרב אנשים מבוגרים בישראל בתקופת לחימה מראים כי מקום משמעותי במצבם הנפשי תופס תחושת האיום הסובייקטיבית. במילים אחרות, לא מדובר רק בקיומה של סכנה חיצונית ממשית, אלא גם בחוויה פנימית של חוסר ביטחון, אשר עשויה להימשך לאורך זמן.
אצל אנשים מבוגרים החרדה אינה מתבטאת לעיתים קרובות באמירות ישירות, אלא דווקא דרך שינויים בהתנהגות ובמצב הגופני. לאחר אירוע שעלול להיות טראומטי, האדם עשוי לחוות עצב, עצבנות, להיתקל בהפרעות שינה, בעייפות מוגברת ובתלונות על תחושה גופנית ירודה. כתוצאה מכך, המצוקה הרגשית עלולה שלא להיות מזוהה באופן מיידי.
- טראומה בתנאי לחימה וחווייתה בגיל המבוגר
טראומה פסיכולוגית קשורה לחוויית אירוע כמשהו מזעזע, מפחיד או מסוכן. המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית מסביר כי אירוע טראומטי עשוי להיות אירוע שהאדם חווה בעצמו או היה עד לו, כגון אלימות, אסון, תאונה חמורה או אירוע קשה אחר. לאחר אירוע כזה עלולות להופיע אצל האדם תגובות רגשיות וגופניות חזקות
.(האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי, APA)
בתנאי לחימה, גורם טראומטי עבור האוכלוסייה האזרחית אינו מתמצה רק בהפגזות ישירות, אלא גם באיום מתמשך הפוגע באורח החיים היומיומי שלהם. בין אם מדובר בחוסר אפשרות לצאת לקניות, להגיע למועדון או לפנות לרופא — הדבר משפיע באופן ישיר על תחושת העצמאות שלהם.
המאפיין הייחודי של טראומה בגיל המבוגר הוא בכך שלעתים היא אינה נתפסת כאירוע חד־פעמי, אלא כחוויה כוללת של מצבו של האדם. האיום הביטחוני עשוי להזכיר לאדם כי הוא מוגבל בתנועה, תלוי בעזרת הסביבה ואינו תמיד (Ella Schwartz, Howard Litwin, 2019) מסוגל להגן על עצמו במהירות.
מאפיין חשוב נוסף הוא בכך שאירועים מלחמתיים חדשים עשויים להפעיל מחדש זיכרונות קשים מהעבר. עבור חלק מהאנשים המבוגרים, הסכנה הנוכחית נחווית כמפגש חוזר עם תחושות מוכרות של אובדן, פחד או אלימות. כתוצאה מכך, התגובה הטראומטית עשויה להיות עמוקה ומתמשכת יותר.
(Ella Schwartz, Amit Shrira, 2018)
- תגובות פוסט־טראומטיות והפרעת דחק פוסט־טראומטית בקרב אנשים מבוגרים
תגובות פוסט־טראומטיות הן ביטויים פסיכולוגיים, רגשיים והתנהגותיים, המופיעים לאחר חוויה של אירוע טראומטי או לאחר עדות לו. הן עשויות לכלול חרדה, פחד, הפרעות שינה, קשיי ריכוז וחזרה מחשבתית מתמדת לאירוע שהתרחש. אצל רוב האנשים תגובות אלו נחלשות עם הזמן, אולם אם התסמינים נמשכים ומתחילים להפריע לחיי היומיום, הדבר עשוי להעיד על התפתחות הפרעת דחק פוסט־טראומטית, או הפרעת דחק פוסט־טראומטית.
המכון הלאומי לבריאות הנפש מדגיש כי הפרעת דחק פוסט־טראומטית יכולה להתפתח אצל אדם בכל גיל, וכי אנשים הסובלים מהפרעה זו עשויים להמשיך לחוות מתח או פחד עז גם כאשר הסכנה המיידית כבר אינה קיימת.
(המכון הלאומי לבריאות הנפש, NIMH)
תסמיני הפרעת דחק פוסט־טראומטית מופיעים בדרך כלל במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר האירוע הטראומטי, אם כי לעיתים הם עשויים להופיע בשלב מאוחר יותר. כדי לעמוד בקריטריונים לאבחון הפרעת דחק פוסט־טראומטית, על התסמינים להימשך יותר מחודש אחד, להיות בעוצמה מספקת כדי לפגוע בתפקוד היומיומי, ולא להיות מוסברים על ידי השפעת חומרים או מחלה אחרת. המכון הלאומי לבריאות הנפש מחלק את התסמינים לארבע קבוצות עיקריות: חוויית הטראומה מחדש, הימנעות, עוררות ותגובתיות מוגברת, וכן שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח.
(Post-Traumatic Stress Disorder)
תסמיני חוויית הטראומה מחדש כוללים זיכרונות חודרניים, חלומות מטרידים, פלאשבקים ותגובות רגשיות או גופניות חזקות בתגובה לגירויים המזכירים את הטראומה. הימנעות מתבטאת בניסיון שלא לחשוב על מה שקרה ובהימנעות ממקומות, חפצים, אנשים או מצבים הקשורים לאירוע הטראומטי. תסמיני עוררות ותגובתיות כוללים דריכות מוגברת, בהלה קלה, עצבנות, התפרצויות כעס, הפרעות שינה וקשיי ריכוז. לבסוף, שינויים קוגניטיביים ורגשיים עשויים להתבטא בתחושות אשמה, פחד, בושה, מחשבות שליליות על העצמי ועל העולם, אובדן עניין בחיים הרגילים, תחושת בידוד חברתי וקושי לחוות רגשות חיוביים. (Post-Traumatic Stress Disorder)
מלחמה נמנית עם סוגי האירועים היכולים לגרום הן לתגובות פוסט־טראומטיות חריפות והן להתפתחות הפרעת דחק פוסט־טראומטית. עבור אנשים מבוגרים לנושא זה יש חשיבות מיוחדת. השלכות המלחמה אינן פוגעות רק בתחום הרגשי, אלא גם בתפקוד היומיומי, בתחושת העצמאות ובמצב הבריאות הכללי, בעוד שקיומן של קשרים חברתיים יציבים מהווה גורם מגן. (ארגון הבריאות העולמי).
משום כך, אין לראות בתגובות פוסט־טראומטיות בגיל המבוגר תגובה משנית ללחץ. גם כאשר האדם אינו מדבר באופן ישיר על פחד, עשויים להימשך אצלו נדודי שינה, מתח פנימי, הימנעות מגירויים המזכירים את הטראומה, דריכות מוגברת, קשיי ריכוז, תחושת ניכור וירידה בעניין בחיים הרגילים. על רקע השינויים הבריאותיים הקשורים לגיל, תסמינים אלו עלולים לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים ולהקשות על התפקוד היומיומי. לפיכך, תגובות פוסט־טראומטיות אצל אנשים מבוגרים בתנאי לחימה מחייבות זיהוי מוקדם, תמיכה ובמידת הצורך סיוע פסיכולוגי מקצועי.
(Post-Traumatic Stress Disorder)
- הצורך בתמיכה ובסיוע פסיכולוגי בזמן לאנשים מבוגרים
תמיכה פסיכולוגית בזמן לאנשים מבוגרים נחוצה גם מחוץ להקשר של מלחמה. בגיל המבוגר, קשיים נפשיים מזוהים לעיתים קרובות באיחור, וחוסר באינטראקציה חברתית מהווה אחד מגורמי הסיכון המרכזיים להידרדרות במצב הנפשי. המכון הלאומי לחקר ההזדקנות בארצות הברית מציין גם כי דיכאון בקרב אנשים מבוגרים אינו חלק טבעי מתהליך ההזדקנות ודורש תשומת לב וטיפול, וכי שינויים במצב הרוח וביטויי ייאוש מחייבים תגובה מיידית.
חשיבותה של עזרה בזמן קשורה גם לכך שהמצוקה הנפשית אצל אדם מבוגר משפיעה לא רק על התחום הרגשי, אלא גם באופן ישיר על איכות החיים. בידוד חברתי בקרב אנשים מבוגרים קשור לסיכון גבוה יותר לדיכאון, ולהידרדרות במצב הבריאות הנפשי והפיזי. לכן, תמיכה בזמן בקבוצת גיל זו נחוצה לא רק לצורך הפחתת הסבל, אלא גם לשמירה על רמת הפעילות, על הקשרים עם הסביבה ועל היכולת להתמודד עם חיי היומיום.
המדריך של ” הלפאייג ” בנושא בריאות הנפש ותמיכה פסיכו־סוציאלית לאנשים מבוגרים מציין כי במשברים הומניטריים, בעימותים מזוינים ובמצבי חירום אחרים, אנשים מבוגרים לעיתים קרובות אינם נלקחים בחשבון במידה מספקת במסגרת המענה החירומי, ונוצרים פערים משמעותיים בתמיכה ובהגנה על קבוצה זו. מצב זה, בתורו, מגביר את הפגיעה בבריאות כתוצאה מהחוויות שעברו ומהטראומות הפסיכולוגיות.
ניתן להתייחס למגוון סוגי הסיוע שהחברה מעניקה לאנשים מבוגרים כמערכת הכוללת מוסדות מדינה, שירותים מוניציפליים, ארגונים ללא מטרות רווח והמגזר הפרטי. בישראל מערכת זו מפותחת ורב־מרכיבית למדי. היא כוללת סיוע של מטפלת, ביקורים סדירים של עובדים סוציאליים מטעם חברות פרטיות המספקות שירותי סיעוד, ליווי סוציאלי של שירותי הרווחה העירוניים, קבוצות תמיכה ומועדונים לאנשים מבוגרים ועוד.
עם זאת, במצבי חירום חלק מהשירותים הללו ניתנים באופן חלקי או שאינם ניתנים כלל. במצבים כאלה, אחד מהפתרונות הריאליים והנגישים לסיוע לאנשים מבוגרים עשוי להיות מתן עזרה פסיכולוגית ראשונה באמצעות הטלפון.
עזרה פסיכולוגית טלפונית חשובה בכך שהיא מפחיתה את מחסום הגישה לתמיכה עבור אנשים המתקשים לצאת מהבית ולהגיע לשירותי סיוע. היא יכולה לכלול הקשבה פעילה, תמיכה רגשית, סיוע בהתמודדות עם אובדן וכדומה.
עם זאת, אין לראות בסיוע טלפוני תחליף מלא לעזרה פנים־אל־פנים או לעזרה מקצועית מתמחה. יתרונו העיקרי הוא בכך שהוא יכול להוות שלב ראשוני ומהיר של תמיכה: לאפשר לאדם שלא להישאר לבדו עם מצבו, להפחית את תחושת הבידוד, ובמידת הצורך לכוון אותו לאיש מקצוע מתאים.
היבט זה חשוב במיוחד עבור אנשים מבוגרים המתמודדים עם חרדה מוגברת, דיכאון, תסמינים של הפרעת דחק פוסט־טראומטית או חוויית אבל קשה. ארגון הבריאות העולמי מדגיש את החשיבות של מערך תמיכה רב־רובדי לאנשים מבוגרים, והמכון הלאומי לחקר ההזדקנות מציין כי הסיוע עשוי לכלול פסיכותרפיה, ייעוץ ועבודה עם אנשי מקצוע מוסמכים בתחום בריאות הנפש.
לפיכך, סיוע פסיכולוגי בזמן לאנשים מבוגרים נחוץ הן בתנאים רגילים והן, ובמיוחד, בתנאי מלחמה. אם מחוץ למלחמה הוא מסייע בזיהוי מוקדם של דיכאון, חרדה והשלכות של בדידות ובידוד חברתי, הרי שבתקופת מלחמה הוא הופך בנוסף לאמצעי למניעת השלכות טראומטיות ופוסט־טראומטיות חמורות יותר. בין צורות הסיוע הללו, תמיכה טלפונית תופסת מקום חשוב, שכן היא נגישה, מהירה, ניתנת ליישום גם במצבים של ניידות מוגבלת, ויכולה לשמש כשלב ראשון בדרך למערכת סיוע רחבה יותר.
—————————————————–
