מעטים האנשים כיום במדינת ישראל שיכולים להעיד על עצמם שהם אינם מרגישים במצור כלכלי. המצור הכלכלי נובע ממגוון רחב של סיבות כמו הוצאות מופרזות, אשראי מנופח וכדומה אחת הסיבות העיקריות היא חוסר הצלחה תעסוקתית – כפי שהיינו רוצים להצליח בה.
מצור תעסוקתי נוגע לא רק לעניין הפיננסי כי אם גם לעניין הנפשי. הרבה מאוד אנשים עוסקים במקצועות שלא ממצים את היכולות, הכישורים והפוטנציאל התעסוקתי שלהם, ומרגישים כעבדים בעבודתם. לו היו עוסקים במקצוע שתואם את הפוטנציאל הייחודי שלהם, סביר להניח שהיו מסופקים, שמחים וגם מרוויחים בהתאם. הם היו שוברים את חומות המצור ויוצאים לחירות תעסוקתית.
מה מונע מאיתנו מלשבור את החומות המצור התעסוקתי? ואם זה כל כך פשוט, למה לא כולם עושים את זה?
מדהים לגלות עד כמה מחשבה קטנה שמתקבעת לה אצלנו בראש יכולה להשפיע על ההצלחה שלנו, גם בחלק התעסוקתי. דוגמא למשפטים מקבעים הם: “אני לא יכולה לדרוש יותר שכר, זה מה שנותנים במגזר”, “בחיפה/באשדוד/בביתר וכו’ אנשים לא רוצים לשלם”, “למצוא עבודה/לקדם עסק זה קשה”, “אם רוצים פרנסה טובה צריך להתפשר – לא חייבים ליהנות מעבודה”.
לכל האמונות האלה ישנו יסוד כלשהוא ואחיזה במציאות, אחרת לא היינו מחזיקים בהן. אבל עם זאת, הן לא האמת לאמיתה. הן אמת חלקית, לא מבוססת שלא מאפשרת לנו לחשוב שישנה אפשרות אחרת.
המסגרת התעסוקתית הינה מורכבת ומאתגרת והתפיסות והאמונות שלנו הן סובייקטיביות ואינן אובייקטיביות, וברוב המקרים מעכבות את הצלחתנו והתקדמותנו התעסוקתית.
למרות כל זאת, אמונות אלה משפיעות בצורה דרמתית על חיינו. לדוגמא: אם אנחנו מחזיקים באמונה שלחרדים משלמים תמיד שכר נמוך במקומות עבודה, אז הסיכוי שיהיה לנו אומץ להגיע לעבודה ולפתח משא ומתן שבו נבקש שכר גבוה יותר מראש או העלאת שכר במשך הזמן, הוא מאוד נמוך.
אמונות לא אוהבות נתונים והגיון בריא. הנתונים מראים על האמת לאמיתה, וגורמים לאמונה לאבד את ביסוסה. כך הן מאבדות את כוחן ונעלמות. אמונות יכולות להתקיים כל עוד האמונה בהן קיימת. ללא האמונה, הן נעלמות ואז, במידה והן אכן מגבילות אותנו, יש לנו הזדמנות להכניס אחרות במקומן, מחזקות יותר ומקדמות יותר.
נכון שבכדי לפרוץ את הדרך שלנו להעלאת שכר או לדרישת מחירים גבוהים יותר בתור בעלי עסק, כדי לאזן בין בית לתעסוקה או כדי למצוא פתרון תעסוקתי שיהלום את צרכינו המשפחתיים והגבולות הערכיים שלנו– יש צורך בעבודה. אבל כך הוא בכל המגזרים. כך הוא טבע העולם, ומוטלת עלינו חובת ההשתדלות.
על מנת להצליח יותר, ראשית, עלינו להגדיר בצורה ברורה, מהן המטרות והיעדים אליהם אנו שואפים להגיע. באיזה מסגרת ותנאים עלינו למצוא את הפתרון הרצוי. ואז, לגייס הרבה חשיבה יצירתית כדי למצוא פתרון שמתאים ככפפה ליד, הן כשכירים, הן כפרילאנס והן כעצמאיים. חשוב לציין שגם כשכירים יש מקום ליצירתיות מתוך גישה פרו-אקטיבית (יוזמתית) שיכולה גם ליצור יש מאין.
זה דורש הרבה שחרור מאמונות ומגבלות מחשבתיות שלקחנו לעצמנו במהלך השנים, כאנשים פרטיים וכמגזר באופן כללי.
זה דורש יצירתיות וחשיבה יוצאת דופן, מחוץ לקופסא בנוגע לפתרונות ואפשרויות.
זה דורש למידה וקבלה של כלים איכותיים לחיפוש עבודה, משא ומתן להעלאת שכר וכלים עסקיים אפקטיביים ומקדמים.
זה דורש אמונה בסיסית שאם זה סל הכלים שהעמיד הבורא לרשותנו מבחינת הכישורים, היכולות והחיבורים האישיים שלנו, ומצד שני ה”מגבלות” שיש לכל אחד מאיתנו, כנראה שישנה מסגרת תעסוקתית שגם תתאים לנו.
מימוש עצמי תעסוקתי הוא אפשרי. הוא יוביל אותנו ליציאה מהמצור, לחָיות ושמחה שתשפיע גם על מערכות היחסים האחרות בחיינו.
