כשהוא בן חודש אנחנו קונים לו אוניברסיטה, בגיל שנה אנחנו כבר מורידים לו תכנות משוכללות, ובגיל חמש שולחים אותם לשלל חוגים – הכל כדי לפתח את האינטליגנציה שלהם. אבל יש משהו פשוט, קל והרבה יותר זול – שגם משפיע הרבה יותר. גיל ונטורה במאמר מפתח אינטיליגנציה.
ארבעה-חמישה סדינים ומגבות שאתם לא צריכים (אמרתי לכם לא לזרוק!), שלוש-ארבע חליפות בגדים ג’יפה, שלוש קופסאות קרטון גדולות, נתיב פנוי לאמבטיה, מים בדלי, נייר סופג, סמרטוטים, סלולרי תקין (לא חובה).
הרשימה הזו היא לא רשימת הזבל הבאה שלנו, אלא מרכיבים של מוצר מאוד חסכוני ויעיל. למוצר הזה קוראים משחק. משחק חופשי. הוא מיוצר בסין, בטיוואן, בשיקגו, בחולון, בדרך כלל על ידי פועלים מסורים בגילאי שנה עד חמש וחצי. תמהיל המשאבים גמיש, מתח הרווחים נמוך אבל עקבי. משחק חופשי.
אינטליגנציה מורכבת מצבא גדול של יכולות שכליות עם מכנה משותף, והיא מתפתחת לאט ובהדרגה עקב התנסויות חוזרות ונשנות בהמון ערוצים. אי אפשר לייחס אותה לסיטואציית למידה יחידה, צעצוע התפתחותי בודד או אפילו מורה מעולה אחד. מקרים הוכיחו שהאינטליגנציה תורמת לכל האזורים המשמעותיים בחייו הנוכחיים והעתידיים של הילד – קשריו החברתיים, ההישגים הלימודיים, דימויו העצמי החסון/שברירי, בריאותו הנפשית ולמעשה כמעט לכל תוצאת חיים חיובית.
רוב ההורים מבינים אינטואיטיבית את חשיבותה של האינטיליגנציה ואת המשוואה הפשוטה – הרבה אינטליגנציה = הרבה הצלחה. מה שפחות מובן הוא האופן שבו אינטליגנציה מתפתחת, ומהי הדרך המיטבית שבה ההורים יכולים וצריכים לעזור לפיתוח האינטליגנציה של ילדם.
מיתוס הסביבה העשירה בגירויים וצעצועים התפתחותיים
לכולנו מוכרת היטב המטאפורה ההגיונית לכאורה אבל מטעה ואפילו קצת מסוכנת: מטפורת העץ . כל אחד יודע שצמיחתו התקינה של העץ תלויה בתנאים סביבתיים טובים: מזג אוויר מתאים, סוג הקרקע ועוד. גם עכבר העיר וגם חולדת הכפר קולטים היטב שטיפול מסור מצד בני אדם אחרים – השקיה, דישון, גיזום, קטילת מזיקים – הוא חיוני לשגשוגו של אותו עץ. נחליף את המילה “עץ” בביטוי “האינטליגנציה של הילד”, והנה קיבלנו את מיתוס הסביבה העשירה בגירויים וצעצועים התפתחותיים – “תנאי הגידול” של הילד, לכאורה, ואת תופעת ההורים הדוחפים את עולליהם לשלל חוגים/סדנאות/הדרכות, ובלבד שמישהו ישקה כהלכה את קליפת המוח של הקטנצ’יק ויבטיח את עתידו בישיבה הטובה ביותר ב-2023.
אך יש הבדל אחד בולט בין ילד ועץ. העץ הוא פסיבי, הילד לא. הסביבה של העץ מגיעה כולה ממקורות חיצוניים. העץ לא שולט על מזג האוויר או על שרירות ליבו של האיכר. אצל ילדינו הסיפור הוא אחר לגמרי. הסביבה האינטלקטואלית של הילד היא ממש לא סך הצעצועים המקשטים את רצפת חדרו, או המספר הכולל של תכניות חינוכיות שהוא בוהה בהם. הילד פועל בסביבה כל הזמן. הוא מפרק, מתבונן, ממלמל, מועך, משתף אחר, משנה נקודת מבט, זז לקצה השני של האובייקט, מצמיד, מפזר. ילד הוא ישות אקטיבית. חוץ מזה, הוא מגיע עם מטען גנטי, עם העדפות מולדות, ואותן הוא מביא אל הסביבה ומנסה לגלות את הערוץ המעניין ביותר להעביר איתו את חמש הדקות הקרובות.
ילד וילדה (בניגוד לעץ ברוש סטנדרטי) גם זוכרים. כשהיא מסדרת את הבובות והחיות בשורה על פי היררכיה של חיבה, זורקת להם הוראות ומיישרת דובי סרבן שחרג מחוץ לשורה, סביר מאוד שהיא מחקה התנהגות שצפתה בה בעבר, מנסה לסגל לעצמה מאפיינים של אמא ואבא החקוקים בליבה ובמוחה. הסביבה האמתית שמשפיעה על התקדמות יכולתו השכלית של העולל היא זו שהוא מייצר לעצמו. ילד לא צריך צעצועים. הוא צריך את האפשרות לפעול איתם כאוות נפשו.
פעילות שתפתח אינטליגנציה צריכה להיות עקבית ומתמידה. למשחק חופשי יש דרך נהדרת ליצור עקביות והתמדה: הוא כיפי ומהנה. כשמשהו מהנה משתדלים לחזור עליו. זהו בדיוק יתרונו של המשחק החופשי, המבורדק לעיתים, שכלליו והגיונו סמויים מעינם של מבוגרים היסטריים חובבי צעצועים התפתחותיים וקלטות חינוכיות. הסביבה שבתוכה פועל הילד היא בעיקר סביבה מחשבתית והיא בעיקר הסביבה שהוא יצר לעצמו באופן אקטיבי, בלי קשר לאיכותם של חומרי הגלם שהארנק ההורי רכש עבורו. והדרך המיטבית שבה הפעוט יכול לייצר את אותה סביבה מעשירה היא המשחק החופשי.
למרות שמשחק חופשי מתרחש ממילא ברוב המקרים, הנה כמה טיפים שיסייעו לנו במאמצינו להחכים את ילדינו דרך פעילות משחקית בריאה:
הכינו מראש אזור בבית, במרפסת או בחצר.
הכינו תרגולת “בלאגן” (היזכרו ברשימת האביזרים בפתח המאמר), המהוה הצעה אפשרית ליצירת משטח משחק חופשי בכל חומר אפשרי. אפשר להכין ולתרגל מראש את נהלי הפינוי והניקוי לאחר המשחק, ואז הרווחנו פעילות מעשירה שגם תשאיר את האזור בצורה סבירה.
מגוון היא מילה קצת מבלבלת
גם פעילות יצירה היא קלישאה שיכולה ללבוש הרבה צורות. חומרי הגלם הבסיסיים בדרך כלל עדיפים על פני המורכבים והיקרים יותר, פשוט כי הם פחות “סוגרים” את מרחב האפשרויות הילדי. כמו כן, מספר רב מדי של אלטרנטיבות עשוי להציף ולפזר את הקשב. מספר האפשרויות האולטימטיבי משתנה מילד לילד, אך מגוון של ארבעה עד שבעה סוגי גירויים יספיקו ברב המקרים.
חומרים בעלי אופי שונה
רצוי שהחומרים והאביזרים יהיו בעלי אופי שונה זה מזה, מאחר והם מפעילים מערכות חושיות שונות זו מזו. כך למשל השילוב בין חומר גמיש וצמיגי כמו פלסטלינה, פיסת בד חלקה, אוסף מטבעות וצבע נוזלי כלשהו יכול להיגמר בתוצרים מעניינים.
משחק חופשי לא אומר שצריך להניח לילד לגמרי לנפשו
רצוי לשאול, להתעניין, להרגיש את הילד ואת השטח, ולהיות ערניים אם הילד מעוניין לשתף אותנו. כדאי להציע, לא להכריח. יש לזכור כי האנשים שמסביב לילד המשחק הם חלק לגיטימי מסביבת המשחק שמעניינת אותו.
שחקו בעצמכם
הדרך הכי טובה לגרום לילד להגיב לגירוי היא פשוט לשחק בו בעצמנו. שבו, עשו צורות בפלסטלינה. לא תאמינו כמה שזה יכול להיות מהנה.
