רגש האהבה חוצה גבולות, יבשות, תרבויות ועמים. עוצמתו משתנה בהתאם להקשר וליחס, ויכולים להיות לו אופנים רבים כגון אהבת אב את ילדיו, אהבת רעים, וכדומה, וכל סוג אינו דומה לשני. שי יהודאי מסביר מהי אהבה, ומה מקומה במערכת הזוגית והמשפחתית.
מאז בריאת העולם אנו עדים לקשר הייחודי הקיים בין גבר לאשה. הקשר בין בני זוג כה חזק ועוצמתי, שבכוחו לבנות ולפתח את העולם וכדברי חז”ל שלולא יצר העריות לא היה אדם בונה בית או נושא אישה (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה ט סימן ז).
יחד עם זאת, ישנן טעויות נפוצות בתפישת רגש האהבה, ומהותו בקשר הזוגי.
כשאנו בוחנים את היחס הכלל – עולמי ל’אהבה”, נוכל לראות לבבות, ביטויי רגש עזים, ובעיקר משיכה פיזית. נוכל לשמוע זוגות המדווחים ש’כיף לנו ביחד’, ‘אנו נהנים זה עם זו’, והאהבה נתפשת כרצון לקרבה מרובה והנאה מהשהות אחד עם השני.
על אף המתיקות שיש בתפישה זו, נראה שהיא לא מצליחה לייצר קשר ארוך טווח. שכן דרכו של עולם, שרגש עז – סופו להיחלש, וממילא אהבה עזה – סופה להתעמעם. כך עולה ממחקרים שנערכו הן בשנות ה – 50 והן בשנות ה – 90, ששיאו של הקשר הזוגי הוא בערב החתונה… ומשם הוא רק נחלש.
מחקר אחר משנת 2007 הסוקר את הסיבות לגירושין, מעיד על כך שלפני כמאתיים שנה מושג האהבה לא היה מקושר לנישואין כלל. הנישואין היו מבוססים על סיבות חיצוניות של עבודה, מעמד, כסף וצרכים אחרים. ‘אהבה’ נתפשה כדבר שעלול להרוס את מוסד הנישואין שכן היא דבר חולף. אך על אף אזהרותיהם של הוגי הדעות דאז ש”האהבה תהרוס את מוסד הנישואין”, החלה האהבה לקבל מקום נכבד כיסוד לנישואין. אם נסתכל היום על מוסד הנישואין בעולם הרחב ועל אתגריו, קשה שלא לתהות אם לא היה צדק בדברי אותם הוגי דעות. מוסד המשפחה עומד מול אתגרים קשים ומשונים ומעל ל 50 אחוזי גירושין בעולם המערבי. זאת לצד מספר גדל והולך של זוגות שחיים בלא נישואין, ואף תופעות רווקים הבוחרים לחיות כך את חייהם מתוך אידיאליזציה למצבם.
אם כך, מה נותן את החוסן למערכת זוגית מיטיבה? מהם מרכיבי ה’אהבה’ היסודיים, שבונים קשר ארוך טווח?
חוקרים שונים, נתנו הגדרות שונות למרכיבים בסיסיים להצלחת הקשר זוגי:
פרופסור רוברט סטרנברג פיתח את מה שקרוי ”משולש האהבה”. הוא מדבר על שלושה מרכיבים שצריכים להיות קיימים באהבה כדי שהיא תתקיים לאורך שנים.
שלוש המרכיבים עליהם הוא מדבר הם מחוייבות, אינטימיות ותשוקה.
מחוייבות –המרכיב הראשון הוא היכולת להתחייב. זוהי ההבנה שהזוגיות אינה גחמה זמנית, או מקום של מילוי אינטרס אישי – אלא קשר מהותי אליו בני הזוג מחוייבים גם ברגעי משבר וזמנים קשים. בני זוג המבינים שהם מתחייבים לתהליך של בניין יתאמצו לשמר את הקשר ולטפח אותו, ולא לפרק את החבילה כאשר הוא חסר.
שאלות שעלינו לשאול את עצמנו: עד כמה אני מתאמץ/ת כדי שיהיה לנו טוב ביחד? מה אני עושה כדי שזה יקרה? האם אנחנו מדברים על הקשיים שלנו ומנסים לפתור אותם ביחד?
אינטימיות – זוהי היכולת להיות אחד בשביל השני, ואחד עם השני. היכולת לסמוך זה על זו, ולהיות שם בעתות משבר ושמחה. לשבת ביחד ולהרגיש קירבה וחמימות בנוכחות בן הזוג בלבד. מתוך כך, נוצרת תחושת בטחון לדבר ולשתף ברגשות וחוויות פנימיות ואישיות. קרבה רגשית יוצרת תחושה של שותפות ואחדות – ”והיו לבשר אחד”. היא קשורה בגורמים תוך-נפשיים וחוץ-נפשיים. תוך-נפשיים קשורים בהתנסויות עם קשרים אחרים של כל אחד מבני הזוג בעבר: רקע משפחתי ודפוס התקשרותי שהתפתח עם השנים. חוץ-נפשיים קשורים ביכולות טכניות ופיזיות של זמן ומקום, אך גם באלמנטים של הקשבה, הכלה והפחתה משמעותית במתן ביקורת.
שאלות שעלינו לשאול את עצמנו: האם אני מרגיש/ה בנוח בשיחה רגשית עם בן/בת הזוג שלי? האם אני מתרחק/ת משיחות כאלו? האם קשה לי לשמוע כשהוא/היא מעלים קשיים? האם יש לי סבלנות בשיחות ארוכות שלנו ביחד? האם אני מנסה לייצר שיחות כאלו?
משיכה – המשיכה היא מרכיב חיוני בתוך המשולש. לדברי פרופ’ סטרנברג, מרכיב זה הוא המבחין בין קשר של חברים לבין קשר של בני זוג. חז”ל הגדירו את מצוות הבית כחלק בלתי נפרד מחובות האיש לאשתו, מתוך הבנה שהקשר הפיזי משלים את הקשר הרגשי.
שאלות שעלינו לשאול את עצמנו: מה אני עושה כדי למצוא חן? האם אנחנו נותנים מקום מיוחד לקשר הפיזי ביננו? האם אנו משקיעים בו?
גישת ה EFCT =טיפול זוגי ממוקד רגש, היא גישה בטיפול זוגי המבוססת על תיאוריית ההתקשרות. אחד מהעקרונות אותה מדגישה הגישה, היא ראיית הזוגיות כ”חוף מבטחים” לו זקוק כל אדם באשר הוא. בהקשר הזוגי, ‘חוף המבטחים’ הוא המקום הזוגי אליו תמיד יוכלו בני הזוג לשוב ולקבל תמיכה ואהבה לא משנה מה היה. מתוך כך, עקרון נוסף משמעותי הוא:
הערכה ותמיכה – ביסוד ה’אהבה’ מונח הרצון להערכה ולתמיכה. בני הזוג מחפשים את המקום בו יקבלו תמיכה והערכה, לא משנה מה קרה או קורה. במקום כזה, ירגישו בני הזוג חשובים ומשמעותיים ויחושו בעלי ערך. הביקורת, לעומת זאת, הרסנית, גורמת לריחוק, ולהרגשה לא נוחה. בני זוג שיודעים להחמיא זה לזו, להצביע על נקודות טובות אחד של השני, שמדברים מתוך הערכה ליכולות אחד של השני, מזרימים כוחות חיוביים ונותנים מקום של בטחון ותמיכה.
שאלות שעלינו לשאול את עצמנו: האם אני תומכ/ת בבן/בת הזוג שלי? אם היא/הוא מגיע/ה אליי עם קושי, אני מזדהה עם הקושי, מגלה אמפתיה, או ישר מסביר/ה שלא צריך לדאוג, וזה בכלל לא קושי? האם אני מחמיא/ה לבן/בת הזוג שלי? האם אני מודה לו/לה על העשייה והדאגה שלו/שלה?
ונקודה אחרונה אך מהותית:
לצאת מעצמי או לתת מעצמי – חז”ל כבר הגדירו לנו שני סוגי אהבה, אהבה התלויה בדבר, ואהבה שאינה תלויה בדבר. בחלוקה דיכוטומית זו, חז”ל הדגימו את האהבה התלויה בדבר, ב”אהבת אמנון ותמר”. בהקשר זה מועלית תמיהה – מדוע נכתב אהבת אמנון ותמר? ולא אהבת אמנון לתמר? הרי בשום מקום לא מוזכר שתמר אהבה את אמנון!
נראה שחז”ל מלמדים אותנו משהו מאד חשוב בנוגע לאהבה התלויה בדבר: מושא האהבה התלויה בדבר הוא ה’אני’ העצמי האגואיסטי, ולא הקשר אל השני. זוהי אהבה המתקיימת כל עוד קיים אינטרס. ברגע שפסק האינטרס, כבר אין מה שיחבר. אמנם מבחוץ, זה נראה כאילו הם אוהבים זה את זו, אך בפועל זו רק אהבה עצמית. ולכן חז”ל כתבו ”אמנון ותמר” כי כך זה נתפש כלפי חוץ, אך מבפנים זה היה באמת ”אמנון ל…עצמו”.
בני זוג שיודעים להעניק אחד לשני באופן הדדי, מחזקים את הקשר ביניהם לאורך שנים. חיפוש טובת השני והתמסרות אליו יעניקו הרגשה של בטחון, אהבה, הערכה עצמית ושותפות אמיתית.
שאלות שעלינו לשאול את עצמנו: האם אני מחפש/ת את טובתו/ה? מה נתתי לבן/בת זוגי בזמן האחרון? האם אני כל הזמן דורש/ת? מה החסרתי מעצמי למענה/ו? מתי וויתרתי לו/ה לאחרונה?
לסיום: מחקר משנת 2006 שנעשה באוניברסיטת חיפה, מגלה נתון מפתיע. זוגות שחיים יחד לפני הנישואין, נמצאים בסבירות גבוהה יותר לגירושין, מאשר זוגות שלא חיו ביחד לפני הנישואין. אולי היה מי שחושב שהחיים ביחד יוצרים הרגל והיכרות מעמיקה יותר, ממילא אחוזי הצלחה גבוהים יותר בנישואין, אך המחקר מראה את ההיפך. ניתן לתת לתוצאות אלו מספר פרשנויות, אך נדמה שבסיס התופעה הוא אופי הקשר בין בני הזוג. קשר שנבנה ללא מחוייבות בסיסית, אלא מבוסס על הרצון להפיק כמה שיותר הנאה עצמית עתיד להתפרק.
הקשר הזוגי והאהבה, דורשים עבודה זוגית עמוקה ורצינית. בני זוג שישכילו לבחון את עצמם וימשיכו ללמוד את אומנות האהבה, יוכלו לבנות מערכת זוגית שתתקיים ותתעצם לאורך השנים.
מקורות
- רוברט סטרנבג / אינטליגנציה מצליחה מעבר ל IQ, מכון ברנקו-וייס, 1997
