משפחה מיוחדת

התמודדות משפחה עם ילד בעל צרכים מיוחדים מאתגרת ומורכבת. דר’ עמי שקד במאמר מקצועי על התהליך, ההשפעות וההתמודדות של בני הזוג והמשפחה כולה.

מחקרים ותאוריות שונות העוסקים בשאלת חשיבותה של מערכת יחסים זוגית עבור האדם מציירים מעין משולש. הצלע הראשונה מתייחסת לצורך האנושי והקיומי. זהו הצורך להתרבות למען המשך שרשרת הגנים של האדם, בבחינת “פרו ורבו ומילאו את הארץ”.

הצלע השנייה מתייחסת למרכיב הערכה עצמית. ידוע כיום כי חלק מהותי בהערכתו העצמית ותחושת הסיפוק והרווחה הנפשית של האדם מתהווה ומתפתח מעצם היותו חלק ממערכת יחסים קרובה, וקבלתו על ידי בת זוגו. זהו תהליך של “הרחבת העצמי” ( (Self-Expansionכתוצאה מהשהיה במחיצתו המתמשכת של בן-בת זוג בחיי נישואין יציבים ומתפקדים היטב. בעניין זה הפסיכולוג  קארל רוג’רס קבע כי הערכה עצמית חיובית של האדם תלויה בכך שהוא תופס עצמו כמובן, מוערך ומקובל ללא תנאי מצד האחר המשמעותי עבורו – בת זוגו לברית הנישואין.

הצלע השלישית ב”משולש” הוא מרכיב ההגשמה העצמית, המוביל את האדם למציאת בת זוג ושימור הקשר הרגשי הקרוב איתה. על פי התאוריה של אברהם מאסלאו, לאחר שאדם ביסס לעצמו את הגשמת הצרכים הביולוגים להישרדותו – הגנה וביטחון, ינסה להגשים צרכים חברתיים של השתייכות וקבלה לקבוצה חברתית. שלב אחד לפני ההגעה לתחושה של הגשמה עצמית עליו להרגיש מקובל, מוערך ונאהב על ידי דמויות משמעותיות בחייו, והדמות המרכזית והחשובה ביותר בהקשר זה היא זוגתו לברית הנישואין. רק אז נפתחת לו הדרך לתחושה של הגשמה עצמית.

“משולש” זה הבנוי מ”צלע” הצרכים האבולוציוניים, “צלע” הערך העצמי ו”צלע” ההגשמה עצמית מוביל את האדם לחיפוש, פיתוח ושימור מערכת יחסית זוגית איתנה, יציבה ומספקת.

אפיונה של הזוגיות וקווי המתאר של זהותה נבחנים באמצעות מודל רב שכבות שמרכיביו השונים הם:

1. המימד המערכתי, הבין – אישי, שבוחן את הדינמיקה, התלות ההדדית והאינטראקציה הבין-אישית בין בני הזוג. מימד זה בוחן גם את השפעת הגומלין של בני הזוג על מערכת הנישואין.
2. המימד התוך – אישי, זה שמאבחן מרכיבי אישיות, נטיות, רגשות, עמדות ואמונות, יכולת עמידה והתמודדות של כל אחד מבני הזוג, והשפעתם על ברית הנישואין ואפיוניה.
3. המימד ההתפתחותי הרואה בברית הנישואין ישות מתפתחת ודינמית, שלא מגיעה לעולם “מוכנה להפעלה” באופן מידי לכשיקודשו על ידי מסדר הקידושין. ההנחה היסודית עליה מושתת מימד זה היא שכשם שהאדם עובר שלבים מוגדרים ומובחנים בהתפתחותו – מינקות לילדות, להתבגרות, לבגרות צעירה, בגרות מאוחרת ושלב הזיקנה, כך גם תא הנישואין עובר שלבים מובחנים של צמיחה והתפתחות מתוך בנייה מתמדת, התמודדות עם מעברי חיים ותנועה פרוגרסיבית להשגת מטרות הפרט, הנישואין והמשפחה.

הסתכלות מרחבית על התפתחות תא הנישואין במעגל החיים מגלה שלושה מעברים עיקריים:

1. המעבר הראשון הוא המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין. זה השלב בו הפרט עובר מסטאטוס אישי של “רווק” לסטטוס של נשוי.
2. המעבר השני הוא המעבר להורות. בשלב התפתחותי זה בני הזוג שהיו “איש” ו”אישה”, מוסיפים לעצמם סטאטוס חשוב נוסף ונכבד של הורות.
3. המעבר השלישי מתרחש עם עזיבת הילדים שבגרו את “קן השילוח” המשפחתי וזאת על מנת להקים משפחות גרעיניות משל עצמם. מעבר זה, על פי רוב, מוסיף לבני הזוג ביחידת הנישואין סטאטוס של סבאות.

שלב המעבר להורות: מזוג למשפחה

לצד השמחה וההתרגשות מעצם הולדתו, מהווה התינוק החדש גורם המשנה את האיזון שהיה קיים בין בני הזוג. האיזון וההרגלים שהתפתחו בתחילת הנישואין קשורים למגוון מרכיבי יסוד בחיי הזוג: הזמן שהוקדש לזוגיות ולעבודות הבית, קשרים משפחתיים וחברתיים, לוחות זמנים, חלוקת תפקידים, הרגלים שהתפתחו בבילוי זמן איכות זוגי וכדומה.

מחקרים רבים שנערכו בעשרים השנים האחרונות מראים כי המעבר להורות גורם בקרב רוב הזוגות לתחושת מתח ולחץ נפשי כמו גם לדאגות ולחרדה. לידתו של התינוק הראשון אל תוך תא הנישואין, אשר במקרים רבים עדיין נמצא בשלבים מוקדמים של התפתחות ובניית תשתית, מהווה גורם מרכזי ומשפיע המחייב היערכות מחדש והסתגלות נאותה מצד שני בני הזוג שהפכו להורים. השניים שפעלו במשותף לביסוס קשר הנישואין, עיצובו וייצובו, נדרשים, במעבר להורות, להפנות אנרגיות פיזיות ורגשיות לטיפול ראוי ואחראי בתינוק, שחייו תלויים בהם באופן מוחלט.

בני הזוג נדרשים לפנות “מקום” במרחב הרגשי שביניהם על מנת לקלוט אל תוכו את הרך הנולד, מה שעלול להשפיע על האיזון הרגשי שהושג בטרם הפכו להורים. לא בכדי, רבים מאלה ההופכים להורים בפעם הראשונה מרגישים מידה מסוימת של ריחוק רגשי, כתוצאה ישירה של תחושת סטרס נוכח המעבר המחייב התמודדות עם מצבים לא מוכרים ומדאיגים.

נציין כי במחקרים הבודקים זוגיות לאורך תקופת חיים ארוכה נמצא כי בסמוך להולדת התינוק הראשון בני הזוג חווים עליה מסוימת בשביעות רצונם מהנישואין. לאחר זמן קצר יחסית, בעומדם מול התערערות המאזנים ותחושת הלחץ המאפיינת את המעבר להורות, נרשמת ירידה בשביעות הרצון מחיי הנישואין. תופעה זו מוגדרת בשם “Baby Honeymoon  ” – מעין “ירח דבש” שני המתרחש עם הולדת הילד הראשון, וכמו הראשון, גם ירח דבש זה מוגבל בזמן. כאשר תפוג ההתרגשות הראשונית יחוו רוב הזוגות תחושת מתח וסטרס שיובילו לירידה בשביעות הרצון מהנישואין.

השפעת המעבר להורות על חיי הנישואין

במחקרים רבים שבדקו את השפעת המעבר להורות על הנישואין, ובמיוחד כשמדובר להורות לילד עם צרכים מיוחדים, נמצאו מספר תחומי השפעה, שינוי והסתגלות:

1. המעבר להורות גורם לשינויים במימד הזמן המוקדש ע”י בני הזוג לרווחת נישואיהם והקשר ביניהם.
2. קיימים שינויים במאזן הצרכים האישיים, זוגיים ומשפחתיים, ותוספת הצרכים המתבקשת על ידי המעבר להורות – דאגה לתינוק ורווחתו.
3. נוצר הצורך להסתגלות חדשה לעול, תפקידים, משימות ומטרות הפרט, הזוג והמשפחה.
4. על בני הזוג לפעול להחזרת הבית והמשפחה לשגרת חיים זורמת ומאוזנת בעקבות שיבושים והפרעות נורמליים שחלו עם המעבר להורות, ובמיוחד כשמדובר בילד עם צרכים מיוחדים. על בני הזוג לפעול על מנת לחזור לבילוי משותף ומהנה וזאת למרות השינויים בלוחות זמנים, מטלות ומשימות הבית והמשפחה. חזרה לפעילות חברתית ומשפחתית תוך שמירה על איזון עם הדאגה ההורית לרך הנולד הינה צורך חשוב.
5. חזרתם של בני הזוג לתחושת פרטיות זוגית וקרבה רגשית ופיזית.
6. חיזוק הביטחון של בני הזוג באשר ליכולתם להיות הורים ראויים ואפקטיביים עבור התינוק החדש.
7. פינוי זמן הולם לפעילות משותפת תוך שימת לב לשינויים מתחייבים בתפקידים, כשהאיש נוטל על עצמו אחריות לביצוע תפקידים ומשימות שיתכן כי לא ביצע קודם לכן. כמו כן, מן הראוי שהבעל יגלה מעורבות גבוהה בטיפול בתינוק החדש ויהיה “דמות התקשרות” עבור אשתו הזקוקה בשלב זה של הנישואין, למלוא התמיכה. על מנת שהאיש יהווה “דמות התקשרות” ראויה, עליו להיות נגיש ותגובתי לדרישותיה של אשתו, ולהיות עבורה “בסיס בטחון” באמצעותו תוכל לבצע את תפקידיה החדשים כאם ומתוך תחושת בטחון ויציבות והרגשה שיש לה על מי לסמוך וממי לקבל תמיכה רגשית והשתתפות מלאה בחוויית ההורות.

מקורות השפעה במעבר להורות עם ילד חריג

בהתבסס על מחקר ועבודה קלינית טיפולית, ניתן לזהות מספר מקורות השפעה על בני הזוג וברית הנישואין של הולדתו של ילד מיוחד:

1. מצב הנישואין שקדם להולדת התינוק: במידה ובני הזוג השכילו לפתח תשתיות איתנות של תקשורת, תהליכים הולמים לפתרון קונפליקטים ואי הסכמות, וקירבה רגשית איתנה ויציבה, הרי שאז תצטמצם ההשפעה השלילית על הזוגיות באופן ניכר, ובחלק מהמקרים המעבר להורות עם ילד מיוחד עשוי לחזק את הקשר עוד יותר.
2. מקורות חוזק אישיים ומשפחתיים: במידה ולכל אחד מבני הזוג יש כוחות נפש ומקורות חוזקה אישיים להתמודדות עם מצבי משבר ומעברי חיים מלחיצים, יקל על בני הזוג להסתגל היטב למעבר להורות. מקורו החוזק ישפיעו גם על יכולתם של בני הזוג להתמודד היטב עם מטלות חדשות, ושינויים בחלוקת תפקידים ועול הבית והמשפחה מתוך תחושה עמוקה של אחווה, חברות ומלוכדות.
3. מידת המחויבות האישית לברית הנישואין ואחד לשני: כאשר בני הזוג פועלים למען ברית הנישואין מתוך מחויבות אישית עמוקה, הנישואין מאוד חשובים עבורם, בן/בת הזוג יקרים בעיניהם, הם מוכנים לעשות הכל להצלחת הנישואין, הרי שאז המעבר להורות עם ילד מיוחד יתנהל מתוך הסתגלות בוגרת וראויה ותוך שמירה על המאזן הרגשי ביניהם.
4. גורמים קוגניטיביים – תפיסתיים: המידה בה בני הזוג תופסים בתודעתם את הולדת הילד המיוחד כגורם מאיים, המעורר תחושת משבר, מתח ודאגות, תשפיע באופן שלילי על ההסתגלות למעבר להורות, וההפך, בני הזוג התופסים מעבר זה כאתגר ומחזק יהפכו “משבר” ל”מבשר”. דהיינו, במקום לשקוע אל תוך משבר של מתחים וריחוק רגשי, לידת התינוק המיוחד תבשר עבורם מעבר מחזק ומקרב. בחלק גדול מהמקרים תהליך זה ידרוש ייעוץ והכוונה מקצועיים.
5. קשר חיובי עם משפחות המוצא: תמיכה פיזית ורגשית מצד משפחות המוצא הניתנת באופן המקובל ורצוי על בני הזוג הצעיר, תוך שמירה על גבולות פרטיותם, ומתוך יחס של מעורבות אך לא התערבות, מהווה גורם המשפיע באופן חיובי ומסתגל במעבר להורות עם ילד מיוחד.

ככלל, הכנה רגשית ומחשבתית למעבר להורות חשובה לעין ערוך לחזוק תא הנישואין במעבר להורות בכלל, ולהורות לילד עם צרכים מיוחדים בפרט. כשבני הזוג מתכוננים היטב למעבר זה מתוך מודעות לשינויים הנורמאליים שמעבר זה ישית עליהם, ושציפיותיהם במעבר להורות ברורות, כל אלה ישפיעו באופן חיובי על הסתגלותם. אלה ישכילו להפנות תשומת לב קוגניטיבית, מחשבתית ורגשית לאספקטים החיוביים של לידת התינוק הראשון, ולאו דווקא להתמקד על ההשפעה המלחיצה של מעבר זה. הכנה ראויה למעבר להורות תאפשר לבני הזוג לערוך שינויים נדרשים בסולם העדפות של חייהם. השניים ימקדו אנרגיות למימוש וביצוע תפקידים ומשימות חשובים כך שתוותר באמתחתם אנרגיה רגשית – פיזית שתופנה לאפיקים החשובים ביותר בחייהם העכשוויים הדאגה המשותפת לחיי הרך הנולד, וחיזוק תשתיות ברית הנישואין והקרבה.

ההשפעה על הזוגיות

תשומת לב מחקרית וקלינית ניתנה בשנים האחרונות להשפעה של ילדים עם צרכים מיוחדים (במיוחד הפרעות התפתחויות) על חיי הנישואין של הוריהם. חוקרים הניחו כי הסטרס והדאגות המתלוות לטיפול בילדים אלו משפיעים באופן שלילי על איכות קשר הנישואין.

הורים לילדים עם הפרעות התפתחותיות עומדים מול אתגרים מורכבים וקשים, ואלה גורמים לרוב לירידה ברווחה הרגשית של בני הזוג, וממילא גם לפגיעה באיכות הקשר. אתגרים וקשיים אלו נמשכים לאורך שנים, מה שמחריף עוד יותר את קשיי הנישואין. אחת האימהות לילד עם צרכים מיוחדים תארה:  “לבעלי ולי אין זמן וכוח לבילוי משותף, כל הכוחות שלנו מופנים לטיפול בילד שלנו” והוסיפה: “אנחנו כל כך מתמקדים בטיפול בילד שהזנחנו את הנישואין שלנו… נוצר ביני ובין בעלי ריחוק רגשי”…

בהשוואה להורים לילדים בריאים, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מדווחים על ירידה משמעותית בשביעות הרצון מקשר הנישואין. כמו כן נמצא כי אצל הורים לילדים אלה שכיח למצוא בעיות משמעותיות באינטראקציה הבין-אישית, שיבואו לידי ביטוי בעליה בתקשורת שלישית המאופיינת  בביקורת פוגענית, הטחות, האשמות, מריבות סוערות, הורדות בערך האחר ועוד.

מאפיין נוסף המעיד על רמת דיסטרס גבוהה בקרב זוגות אלו הן תגובות שרשרת שליליות להתנהגות שלילית של האחר. כלומר, בזוגות עם רמת דיסטרס גבוהה כמעט ולא קיימת הנטייה לדון את בן הזוג לכף זכות ולמחול על התנהגות דסטרוקטיבית, אלא קיימת לרוב הנטייה של מאבק המאופיין “בעין תחת עין”.

מצוקת הנישואין:

למרות הנכתב לעיל, מחקרים מראים כי לא כל ההורים לילדים חריגים מפתחים קשיים. השונות ברמת הדיסטרס שחווים הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מיוחסת למספר גורמים:

1. הדיאגנוזה המתארת את הילד החריג: למשל אבחון של Down Syndrome מעורר פחות השפעה שלילית על ההורים ועל רמת המצוקה אותה הם חווים, בהשוואה להפרעות אחרות. במחקר שכלל מאות אלפי משפחות בארה”ב נמצא כי הסיכון לגירושין של הורים לילדים עם “סינדרום דאון” דומה או אפילו נמוך מזה של הורים לילדים רגילים. זאת בהשוואה לדוגמא להורים עם ילדים שאובחנו עם הפרעה על הספקטרום של אוטיזם, אצלם נצפתה מצוקת נישואין גדולה יותר, וירידה חדה יותר באיכות הנישואין.
2. גיל הילד המיוחד עם הצרכים החריגים: נמצאו קשיים חמורים יותר בקשר הנישואין ואיכותו כאשר הילד המיוחד מגיע לגיל ההתבגרות ומעבר לו, לעומת כאשר הילד צעיר יותר.
3. בעיות התנהגותיות של הילד המיוחד: הורים לילדים חריגים עם בעיות התנהגות קשות ואינטנסיביות יותר מדווחים על קשיים חמורים יותר בנישואין מאשר להורים לילדים שהתנהגותם פחות חריגה.
4. כישורים חברתיים ותקשורתיים: ככל שהילד המיוחד מגלה קשיי הסתגלות חברתית, רמת המצוקה של ההורים גדלה, ובמילא קיימת השפעה שלילית על איכות הנישואין.
5. מאפיינים דמוגרפיים:

השכלה: הורים עם השכלה נמוכה יותר מושפעים יותר לשלילה מאשר הורים עם השכלה גבוהה.

גיל הנישואין: הורים שנישאו בגיל צעיר יותר חשופים יותר למצוקת נישואין בהיוולד ילד עם צרכים מיוחדים.

מודל הסטרס

בהסתמך על מחקרים רבים שבדקו את ההשפעה שיש לילד מיוחד על הנישואין והמשפחה פותח “מודל הסטרס” המכיל 4 מרכיבי ליבה והם:

1. גורמי הסטרס: סוג החריגות של הילד ומידת חומרתה והשפעתה על הסביבה המשפחתית, עד כמה הילד תלותי וסיעודי, רמת התפתחותו השכלית, וחומרת הקשיים והבעיות ההתנהגותיות שלו. מרכיב זה במודל כולל גם את המידה בה ניתן לשפר את מצבו של הילד ע”י התערבות מקצועית .
2. משאבים: מדובר במשאבים אישיים שיש לכל אחד מההורים לילד המיוחד כגון יכולת עמידות בלחצים, מסוגלות אישית, איכות אסטרטגית ההסתגלות ועוד. כמו כן מדובר במשאבים של המערכת הזוגית והמשפחתית כגון, איכות התפקוד של המשפחה כמערכת, משאבים כלכליים, איכות קשר הנישואין וכדומה.
3. מקורות תמיכה: המידה בה קיימים עבור המשפחה מקורות חברתיים, משפחתיים וקהילתיים המספקים תמיכה ואהדה, כמו גם קיומם של מקורות פורמליים לתמיכה כגון תמיכה וסיוע מקצועיים המסופקים ע”י מערכות רפואה ושיקום, מרכזים להתפתחות הילד, מרכזים לבריאות המשפחה, תחנות לטיפול זוגי וכדומה.
4. השפעות ותוצאות: ההשפעה שיש לילד מיוחד על תא הנישואין יכולה להיות חיובית: התפתחות אישית, הרחבה עצמית, חיזוק תא הנישואין, לכידות משפחתית, או ההיפך: מצוקת נישואין, ריחוק רגשי בין בני הזוג ובמקרים קשים התדרדרות של המערכת המשפחתית.

אסטרטגיות הסתגלות

המושג אסטרטגית הסתגלות מתייחס למאמץ ההתנהגותי והפסיכולוגי המושקע על מנת להתמודד עם מצבים קשים ומעוררי מצוקה. הורים לילד עם צרכים מיוחדים נדרשים לפעול בדרך שתסייע להם להסתגל למצב שנוצר. ככלל, ניתן להבחין בשני סוגי הסתגלות עיקריים:

1. הסתגלות ממוקדת בעיות (Problem- focused coping) .
2. “הסתגלות ממוקדת רגשות” ((Emotion-focused coping .

הסתגלות מהסוג הראשון  מתמקדת על הקשיים והבעיות איתן יש להתמודד. אסטרטגיה זו  מאופיינת בהערכה מושכלת של המצב, תכנון דרכים למציאת פתרון והסתגלות נאותה, פנייה לקבלת תמיכה חברתית ומשפחתית, וכדומה. לעומת זאת, אסטרטגית הסתגלות ממוקדת רגשית מאופיינת בהצפה רגשית בהתנגדויות, בנסיגה, בהתרחקות ובהימנעות. מכאן שהורים לילד מיוחד המפעלים אסטרטגיית הסתגלות ממוקדת בעיות הדבר ייטיב  להם, לנישואיהם, ולרווחתם של ילדם עם הצרכים החריגים.

עוד נמצא כי ככל שההורים מאמינים ובוטחים ביכולתם להתמודד מול הקשיים והאתגרים בטיפול בילד המיוחד, רמת המצוקה של נישואיהם תפחת. הורים שתופסים עצמם כבעלי יכולות, יוזמתיים ואקטיביים, מסתגלים טוב יותר מאשר הורים עם נטייה לפסיביות ותפיסה עצמית שלילית.

הורים עם תפיסה עצמית חיובית ומסוגלות הורית גבוהה מדווחים כי הטיפול בילד חריג העניק להם תחושה עמוקה יותר של משמעות ומחויבות לזוגיות, השפיע על התפתחותם וצמיחתם האישית כבני אדם, חיזק את קשר בני הזוג ויתר בני המשפחה, חיזק את מידת הטולרנטיות לאחר ולשונה, ובאופן כללי שיפר משמעותית את הסתכלותם על החיים בכלל, וחיי המשפחה בפרט.

בדיקה יסודית של  ההשפעה החיובית שיש לטיפול בילד עם צרכים מיוחדים מעלה מספר נקודות:

1. עלייה בתחושת האחריות האישית, תחושת מטרת החיים, וסדרי עדיפויות.
2. הרחבת מעגלים משפחתיים וחברתיים ומעורבות גדולה יותר בחיי המשפחה והקהילה.
3. חיזוק האמונה ועלייה ברוחניות.
4. חיזוק הקשרים המשפחתיים, תחושה עמוקה יותר של לכידות משפחתית וזוגית.
5. חיזוק הסובלנות והרגישות לאחר, לשונה ולצרכיו.
6. התחזקות היכולות האישיות.
7. חיזוק יכולת ההשפעה החיובית על אחרים.

לסיכום:

למצב הנישואין שקדם להולדת הילד המיוחד חשיבות גדולה באשר להשפעה שיש לכך על איכות הנישואין. נמצא כי בנישואין ברמת איכות גבוהה, לא רק שלא תהיה השפעה שלילית של הילד המיוחד אלא ההיפך, מערכת הנישואין נוטה להתחזק והמשפחה הופכת למלוכדת יותר. אצל זוגות עם נישואין איכותיים נמצא פחות חרדות וסימפטומים דפרסיביים מאשר בקרב זוגות שנשואיהן מלכתחילה אופיינו בקשיים. ולבסוף, נישואי איכות מחזקים את היכולת ההורית של בני הזוג ומשפרים את יכולתם לדאוג לילד ולספק את צרכיו מתוך תחושת שותפות ושייכות.

—————————————

ביביליוגרפיה

Altiere M, von Kluge S.(2009) Family functioning and coping behaviors in parents of children with autism. Journal of Child and Family Studies. 18:83.

Aron, A., & Aron, E. N. (1986). Love as the expansion of self: Understanding attraction and satisfaction. New York: Hemisphere.

Aron, A., Aron, E. N., & Norman, C. (2001). Self-expansion model of motivation and cognition in close relationships and beyond. In G. J. O. Fletcher & M. S. Clark        (Eds.), Blackwell handbook of social psychology: Vol. 2. Interpersonal processes (pp. 478-501). Malden, MA: Blackwell.

Baxter, C., Cummins, R. A., & yiolitis, L. (2000). Parental stress attributed to family members with and without disability: A longitudinal study. Journal of Intellectual & Developmental Disability, 25, 105- 118

Belsky, J., Youngblade, L., Rovine, M., & Volling, B. (1991). Patterns of marital change and parent-child interaction. Journal of Marriage and the Family, 53, 487-498.

Benson P, Karlof KL.(2009) Anger, stress proliferation, and depressed mood among parents of children with ASD: A longitudinal replication. Journal of Autism and Developmental Disabilities; 39:350–362.

Cox, M. J., Paley, B., & Harter, K. (2001). Interparental conflict and parent-child relationship. In J. H. Grych & F. D. Fincham (Eds.), Interparental conflict and child development: Theory, research, and applications (pp. 249-272). Cambridge: Cambridge University Press.

Dempsey, I., & Dunst, C. J. (2004). Help giving styles and parent empowerment in families with a young child with a disability. Journal of Intellectual & Developmental Disability, 29, 40-51

Dyson, L. L. (1997). Fathers and mothers of school-age children with developmental disabilities: Parental stress, family functioning, and social support. American Journal on mental Retardation, 102, 267- 279.

Erel, O., & Burman, B. (1995). Interrelatedness of marital relations and parent-child relations: A meta-analytic review. Psychological Bulletin, 118, 108-132.

Ferguson, P. M. (2001). Disability studies and the exploration of parental response to disability. In G. L. Albrecht, K. D. Seelman, & Michael Bury (Eds.), handbook of Disability studies (pp. 373-395). Thousand Oaks, CA: Sage.

. Neely-Barnes, S. L., & Marcenko, M. O. (2004). Predicting impact of childhood disability on families: Results from the 1995 National Health Interview Survey Disability Supplement. mental Retardation, 42, 284-293

Plant, K. M., & Sanders, M. R. (2007). Care-giver stress in families of preschool-aged children with developmental disabilities. Journal of Intellectual Disability Research, 51, 109-124