יכולת הבחירה היא אחד מהמאפיינים הייחודיים של האדם המבדלים בינו לבין יתר בעלי החיים. הבחירה באה לידי ביטוי בכל פעולה של האדם, מהפשוטה ביותר ועד המהותית ביותר בכל מהלך חייו. במאמר זה נבחן כיצד בחירה באה לידי ביטוי בתהליכי טיפול, על הקשר בין בחירה לאחריות וכיצד בחירה מהווה חלק מרכזי בכל תהליך טיפולי עמוק ומשמעותי.
כולנו מבינים שכאשר אנו בוחרים בהתנהגות מסוימת, אנו מקבלים תוצאות מסוימות, וכאשר נשנה את הבחירה, ישתנו התוצאות. אך מה שלא ברור לנו הוא מה מביא אותנו לאותן בחירות, בדרך כלל חוסר הבנה זו תהיה הסיבה שבגינה נגיע לטיפול. אלו יכולות להיות בחירות לא מודעות שאנו עושים או בחירה חוזרת ונשנית גם כשאנחנו מבינים שאותה בחירה לא נכונה לנו.
במקרים רבים, אנשים יתקשו לראות את התנהלותם כבחירה והם יראו בה תוצאה של מציאות חיים מסויימת, התמודדות מול אדם כזה או אחר, מוסכמות חברתיות, יכולות כלכליות ועוד. במקרים כאלו, התגובה לכך שמדובר בבחירה תהיה פליאה – “אני לא בחרתי במציאות חיים הזו!” או אני לא בחרתי בזה!” ואכן, במקרים רבים אנו לא בוחרים את מציאות החיים שלנו, אך במרבית המקרים, יש לנו יכולת לבחור כיצד להגיב לה.
הגישה האדלריאנית, אותה ייסד אלפרד אדלר, מתבססת על חופש הבחירה כיסוד מרכזי, אחת מתוך חמישה, בתהליכי טיפול וכמרכיב מרכזי בבריאותו הנפשית של האדם.
גם תורת הלוגותרפיה, אותה ייסד ויקטור פרנקל, בעקבות אירועי השואה אותם חווה, מטמיעה את המושג “חירות הרצון” – ההבנה שהאדם הוא בן חורין לנקוט עמדה חופשית לגבי חייו, אף שאינו משוחרר מתנאים והגבלות של הסביבה החיצונית. בהתאם לכך, התנהגותו של האדם, החלטותיו, מחשבותיו ורגשותיו הם פרי רצונות העצמאי ואינם קבועים ומוכתבים. לפי תפיסה זו, לאדם יש יכולת להחליט ולבחור את מעשיו והלכי רוחו ובכך לקבוע במידה רבה את השתלשלות חייו.
ביהדות, עיקרון הבחירה החופשית מהווה את אבן היסוד של עבודת ה’. עם הגיעם של נער ו/או נערה לגיל מצוות, ניתנת להם יכולת הבחירה תוך קבלת האחריות על השלכות הבחירה כמי שיכולים לשאת בה בכוחות עצמם.
תאוריית הבחירה
תאוריית הבחירה של ד”ר ויליאם גלאסר (William Glasser), פסיכיאטר וחוקר אמריקאי, היא גישה פסיכולוגית וחינוכית המתמקדת בהבנת המניעים של התנהגות אנושית, בקידום אחריות אישית, יחסים בין-אישיים בריאים, ובחירה חופשית.
גישה זו רואה כמעט בכל התנהגות אנושית תוצאה של בחירה, ואף היא מחברת, כמו ביהדות, את יכולת הבחירה עם תחושת האחריות. כלומר, כאשר אדם בוחר כיצד לפעול, להרגיש ולחשוב הוא לוקח אחריות לבחירות שהוא מבצע, וכאשר אדם אינו לוקח אחריות, הוא למעשה גם אינו בוחר והוא נמצא במצב תגובתי לסביבה.
במצבים כאלו לא אחת נראה אדם שתולה את התנהלות הסביבה או התנהגותם של אחרים במצבו, מבלי להבין שיש לו את היכולת לבחור אחרת, לקחת אחריות לתגובות שלו ובכך ולשלוט במצבים רבים.
גלאסר טוען כי:
אנחנו בוחרים את ההתנהגויות שלנו, גם אם לא תמיד בצורה מודעת.
כל אדם אחראי לבחירות שהוא עושה, כולל הבחירה לחשוב, להרגיש ולהתנהג בצורה מסוימת.
לקיחת אחריות על הבחירות היא המפתח לשינוי אמיתי – רק כאשר אדם מבין שהוא בוחר לפעול בדרך כלשהי, הוא מסוגל לבחור אחרת ובכך להביא לשינוי בבחירה, ובהתאם לכך, בהתנהלותו.
בחירות שליליות
לפי תאוריית הבחירה, לכולנו, כבני אדם ישנם צרכים אנושיים בסיסיים. כאשר הצרכים שלנו אינם מתמלאים, נחוש תחושות שליליות כמו עצבות וחוסר אונים. תחושות אלה עלולות להביא אותנו להתנהגויות מזיקות כגון בחירה במערכות יחסים רעילות, שימוש בחומרים ממכרים, התנהגויות סיכון ועוד, מתוך מחשבה שהתנהגויות אלה יביאו לסיפוק צרכים שאינם ממומשים. על מנת ליצור שינוי בחיים, נצטרך להבין אילו צרכים לא מתקיימים ולחשוב כיצד ניתן להתנהג באופן שיספק אותם.
חמשת הצרכים הבסיסיים הם:
הישרדות – צרכים פיזיים בסיסיים.
אהבה ושייכות – יצירת קשרים זוגיים, משפחתיים, חברתיים ויחסים קרובים.
עוצמה / כוח – קבלת הכרה, הערכה וכבוד, הישגיות והצלחה.
חופש – הצורך בעצמאות, קבלת החלטות ויצירתיות
הנאה – תחושות של כיף הנגרמות מהנאה באמצעות אירועים נעימים, גליוי, חוויות חדשות, משחק ותחביב.
כל פעולה שאנחנו עושים, מודעת או לא, מכוונת לספק אחד או יותר מהצרכים האלה. על ידי בירור המניע הפנימי של האדם, והצורך אותן ההתנהגויות שלו באות למלא, נוכל להבין את תהליך הבחירה ולקחת אחריות על השלכותיו. מתוך כך נוכל לבחון אלטרנטיבות – התנהגויות חלופיות בהן נוכל לבחור. זהו תהליך ברור פנימי המסייע להתמקד בעצמי – תוך חקירת צרכים, רצונות ותפיסות ולא בגורמים החיצוניים. המיקוד בעצמי ולא באחרים ובסביבה יחזק את תחושת השליטה על חייו של האדם, יקנה את האפשרות לחקור לעומק את עולמו הרגשי, לקבל החלטות מודעות, לקדם הערכה עצמית ולהוביל לשינוי.
עקרונות נוספים בגישה
שליטה פנימית: התאוריה טוענת שכל ניסיון לשלוט באחרים, במיוחד דרך עונשים, ביקורת או כפייה מוביל לקושי ביחסים ולחוסר סיפוק. במקום זאת יש לעודד תקשורת מכבדת ובחירה עצמאית. כלומר, כל עוד אנחנו עסוקים בשינוי האחר, התוצאה תהיה שלילית. כאשר אנו ממוקדים בבחירות שלנו ונותנים מקום לבחירות של האחר, מדברים עליהם, בוחנים אותם ולמדים מהם, נוכל להצמיח את הקשר ואת היחסים. עיקרון זה משמעותי ביותר בעבודה זוגית ובעבודה חינוכית.
שפת הבחירה: גלאסר דיבר על חשיבות השפה כמבטאת את התנהלותו של האדם – לדוגמא, במקום לומר “אני חייב” או “הוא גרם לי”, לעבור ל”אני בוחר” או “אני מחליט” כדי להפנים את הבחירה שלנו בכל תגובה או התנהגות ובכך להחזיר לעצמנו את האחריות.
התמקדות בהווה: בתהליכי טיפול נתמקד בהווה ובמעשים הנוכחיים של האדם. מיקוד זה יבוא לידי ביטוי בשאלות כמו –”מה אתה עושה עכשיו?”, “איך זה עוזר לך?”, “מה היית רוצה לשנות?” המיקוד בהווה מעודד לקיחת אחריות אישית – לא “ההורים שלי גרמו לי”, אלא “אני היום בוחר להגיב כך למרות מה שעברתי”. כמו כן נתמקד בשאלות מכוונות שינוי ומעודדות בחירה שונה – “האם מה שאתה עושה מקרב אותך למה שאתה באמת רוצה?”, “איזו בחירה אחרת תוכל לעשות?” נמנע מתיוגים ונתמקד בהתנהגות כבחירה ניתנת לשינוי.
לסיכום ניתן לומר כי בתאוריית הבחירה, אחריות אינה עונש אלא כוח אישי. כשאדם מבין שיש לו בחירה הוא משתחרר מהאשמה ומהקורבנות, ומתחיל תהליך של צמיחה.
מקורות
טסלר צ. תיאוריית הבחירה של גלזר: החופש לבחור איך ייראו חיינו באתר מכון טמיר לפסיכותרפיה
שקד א. (2021) פסיכותרפיה אדלריאנית: עקרונות ושלבים בטיפול, אתר בטיפולנט
Bradley, E. L. (2014). Choice theory and reality therapy: an overview. International Journal of Choice Theory and Reality Therapy, 5(1), 6-14.
Glasser, W. (1998). Choice Theory: A New Psychology of Personal Freedom. HarperPerennial.
