O.C.D ו בשמו המלא – Obsessive Compulsive Disorder פירושו הפרעה טורדנית כפייתית. ההפרעה נפוצה מאוד באופן יחסי. היא תוקפת 3.6% מן המתבגרים ובאוכלוסייה הכללית מספרה נאמד עד 2.5% מן האוכלוסייה. הפרעה זו היא סיבה משמעותית בקביעת נכות וחוסר יכולת לעבוד, ולמעשה היא אחד הבולמים החזקים ביותר של יכולת הצמיחה וההתפתחות של האדם הלוקה. אמנם לא ידוע שבציבור הדתי והחרדי ישנם יותר מקרים של ההפרעה לעומת האוכלוסייה הכללית, אך אצל דתיים וחרדיים מתמקדות האובססיות לעתים קרובות במחשבות והתנהגויות כפייתיות הקשורות בשמירת מצוות, דקדוקים שונים, חששות מאי הקפדה מספקת או כוונה בתפילה וכדומה. הדבר גורם לא אחת למצב שלחברה הסובבת או ללוקה בהפרעה לוקח זמן רב יותר להבחין ש”משהו לא תקין” מתרחש ולא התנהגות הקשורה ביראת שמים.
בעבר הייתה המחשבה כי הפרעה זו קשורה להפרעות החרדה אך כיום מסתבר שהפרעה זו היא נפרדת וקשורה יותר לתחום ההתמכרויות השונות. למעשה בסיסה של התופעה הוא פיזיולוגי וקשור בהפרעה של מחסור בסרוטונין במוח. הסרוטונין הוא מעביר עצבי ובחסרונו נוצר מצב שהאדם חש כי פעולה שעשה או מחשבה שחשב לא מוצתה. לאחר מכן הוא עושה פעולה של רציונליזציה והסבר לתחושה זו וכך נוצרת אובססיה. מאחר וכך טיפול תרופתי יעיל לבעיה זו על ידי תרופות ממשפחת SSRI לסוגיהן, שהן מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין, ואוגמנטציות דופמינרגיות. חשוב להגיע לרופא מעודכן ומתמצא על מנת שהמינונים של התרופה יהיו מספקים. בדרך כלל נדרשים מינונים גבוהים מן המקובל בהפרעות חרדה. על פי רוב לא ניתן להסתפק בטיפול תרופתי ויש ללוותו בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אצל פסיכותרפיסט שעבר הכשרה בתחום ומכיר אותו. הטיפול הפסיכולוגי המקובל בגישה הדינמית נמצא פחות יעיל בטיפול בהפרעה זו. לעומת זאת טיפול קוגניטיבי לבד או התנהגותי לבד יעילים באותה המידה. יחד עם זאת בשל העובדה, שההפרעה קשה ורוב המקרים מאובחנים לאחר תקופה ארוכה של התפתחות הלקות, יש לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (C.B.T), יחד עם טיפול תרופתי בחלק גדול מן המקרים. הבשורה הטובה היא כי למוח, בחסדי שמים, יש יכולת ריפוי מדהימה והוא מסוגל להיות גמיש ולפתח מעגלי חשיבה חלופיים בכל גיל. מסיבה זו אנשים רבים שפנו לטיפול ושיתפו פעולה עם מטפלים מקצועיים, נרפאו מן ההפרעה. בכל זאת יש לציין כי אין כיום אפשרות להוסיף סרוטונין לחלק הפגוע ולפתור את הבעיה מן היסוד, ולכן לאורך כל חייהם יצטרכו הנרפאים להשתמש במיומנויות החלופיות תוך יכולת להתעלם מהתחושה ש”העניין לא סגור”.
הסימפטומים הטורדניים כפייתיים הנפוצים:
- רחצה וניקיון – אלו מתבטאים במחשבות על זיהומים והידבקויות מחפצים, הפרשות, חיידקים או כימיקלים וכדומה. הביטוי המעשי יהיה בהתנהגויות מונעות מוגזמות וחוזרות על עצמן כמו רחיצות ידיים, מקלחות ארוכות וניקוי הבית במשך שעות. כמו כן ישקיעו מאמצים ניכרים כדי להימנע ממגע עם “מזהמים”.
- בדיקות – אנשים אלו בודקים באופן מוגזם כדי למנוע “אסון”. בדיקות שכיחות ביותר הן בדיקת כיריים ומכשירים חשמליים מחשש לדליקה, בדיקת מנעולים וחלונות מחשש לפריצה, ובדיקת עבודות שונות מחשש לשגיאות וביקורת. מאפיין חשוב הוא שעם הזמן הבדיקה אינה מספקת והם מיד שבים לבדוק שוב ושוב. לעתים “בודק”, עלול “להיתקע” זמן ארוך למדי במעגל חוזר ונשנה של בדיקה ללא תכלית וסוף.
- חזרות – ה”חוזרים” עסוקים בחזרה שוב ושוב על פעולות. כאשר מחשבה המפחידה אותם עולה בראשם הם חשים צורך לחזור על פעולה מסוימת כדי למנוע את מימושה של המחשבה. שלא כמו הבודקים, הקשר בין המחשבה, המעשה והחשש הוא מאגי ולא ריאלי.
- ה”מסדרים” – אנשים אלו זקוקים לכך שהחפצים סביבם יהיו מסודרים תמיד בדרך מסוימת, נוקשה וסימטרית. לעתים מסדרים את מיטתם באופן מושלם ללא אף קמט, מסדרים תרופות על המדף בסדר מסוים ומארגנים הכול מחדש כשהשתמשו במשהו וכדומה. הם מקדישים זמן רב מדי יום כדי שהכול יהיה מונח במקומו המדויק. הם חשים זעזוע אם מישהו משנה את מיקום חפציהם.
- אוגרים – אוספים חפצים חסרי ערך באופן בלתי סביר ואינם מסוגלים “להיפטר” מהם, כגון אספן שאוסף שקיות ניילון שונות ומשונות מהרחוב, שמא יזדקק להן בעתיד. יש האוגרים עיתונים במשך עשרות שנים שמא יזדקקו למאמר מסוים. לעתים הבית מתמלא עד אפס מקום ממש.
- חושבים טקסית – מגייסים מחשבות חוזרות או דימויים כדי לסתור מחשבות ודימויים מעוררי חרדה.
- דאגנים ואובססיביים – חווים מחשבות שליליות חוזרות ונשנות שמעיקות ואינן ניתנות לשליטה. לעתים מדובר באירועים יומיומיים פשוטים ולעיתים במחשבות מפחידות, אלימות או מבישות. מחשבות כמו – אולי הבורסה תיפול או אולי תתעורר בעיה בריאותית וכדומה מטרידות את האובססיביים, שאינם עסוקים בהתנהגויות או מחשבות חוזרות כדי להקל על מצוקתם, ובמשך שעות רבות הם עסוקים בדאגותיהם באופן שמפריע את תפקודם.
לאלו מצטרפים היפוכונדרים, תולשי שערות ואנשים הסובלים מדימויי גוף שונים ומעוותים באופן אובססיבי.
מאפיינים שכיחים של בעלי הפרעה טורדנית כפייתית: תחושה שמשהו נורא עומד לקרות. לפעמים הם חשים שהמחשבות אינן הגיוניות אך ניסיון להתנגד למחשבות ברוב המקרים מחמיר אותן. “טקסים” וחזרות כפייתיות המספקים הקלה זמנית, טקסים הערוכים בסדר מסוים, ניסיון להתנגד לכפייתיות, חיפוש עזרה בטקסים.
חלק מהסובלים מההפרעה סובלים במקביל מהפרעות נוספות כמו דיכאון. לעתים מופיעות תופעות נוספות כמו הפרעת קשב, חרדות שונות, טיקים ותסמונת טורט.
למי פונים? חשוב לפנות למטפל שהוא פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי המתמצא בסוג ספציפי זה של כפייתיות. המטפל יעריך את המצב וימליץ על הטיפול המתאים. ברוב המקרים האבחנה של ההפרעה היא מאוחרת. היא פורצת דרך כלל בגילאי העשרה, אך האדם פונה לראשונה לעזרה באמצע שנות העשרים. הגיל הממוצע של האבחנה הנכונה הוא 31.5, בממוצע 17 שנים לאחר הופעת התסמינים.
מעט על הגישה והטיפול: מחשבות טורדניות הן גירוי מותנה, שבדרך כלל יוצר תגובת מניעה או תגובה כפייתית. מכיוון שהתגובה יוצרת חיזוק שלילי למחשבות הן יופיעו שוב ושוב. על כן חשוב לנתק את הקשר בין המחשבה לתגובה.
מבחינה קוגניטיבית, ידוע שלאנשים רבים יש מחשבות פולשניות או חודרניות. ההבדלים בינן לבין הלוקים הוא בעיקר בתדירות ובעוצמה. הלוקים בהפרעה חשים שהמחשבות הללו מעידות על משהו חמור ומנסים לנקוט אסטרטגיות שונות של שליטה ומניעה. באופן פרדוכסלי, דווקא ניסיונות אלו מנציחים ומשמרים את הפירושים המוטעים והתסמינים.
הטיפול יכלול ריאיון אבחוני, הדרכה פסיכולוגית ומתן מידע על ההפרעה ודרכי ההתמודדות עמה, חשיפה ומניעת תגובה, כלומר חשיפה חוזרת והדרגתית לגירוי מעורר המצוקה מבלי לנקוט בטקסים או בהתנהגויות נמנעות. כך תישבר בסופו של דבר ההתניה בין המחשבה לתגובה ובסופו של דבר תפחת תחושת המצוקה. לאחר מכן יבוא שלב של טיפול במניעת הישנות התופעה. במקרים שבהם ישנה מוכנות נמוכה לשינוי יראה המטפל אתגר זה כחלק מן הטיפול. אחת השיטות לטיפול בכך היא הריאיון המוטיבציוני.
לסיום
הפרעה טורדנית כפייתית, היא הפרעה מורכבת וקשה. מעורבים בה מגוון רחב של תסמינים ומניעים להתנהגויות רבות ושונות. אין בציבור הדתי והחרדי אחוז גבוה יותר של הלוקים בהפרעה אך יש בציבור זה תופעות מיוחדות של ההפרעה הקשורות לשמירת המצוות ויראת השמים שההפרעה “מתלבשת” עליהם. יש לא אחת מצבים שבהם שוקע האדם בחזרות נשנות על חלקים בתפילה או מחשבות וחרדות הקשורות לאמונתו הדתית והן אינן אלא הופעה בתחפושת של ההפרעה. הפרעה זו אינה הפרעה של חרדה, כפי הנראה, כיום, והיא קשורה לרצף הקשור בהתמכרויות להתנהגויות שונות.
טיפול מתוך שיקול דעת קליני וידע מעמיק במודל הקוגניטיבי התנהגותי יחד עם יצירתיות של המטפל, יכולים להביא לריפוי או ירידה משמעותית של התסמינים אצל רוב המטופלים.
