כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר…
היכן ראינו שברכותיו של בלעם מתקיימות על כך משיב האור החיים הקדוש על פי המדרש רבה, שאמרו שבלעם ברך את בלק שיהיה מלך, לזה אמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך שהרי נתקיימה בו ברכתו, ודבר זה הוא ידוע אצלו לבד לפי שהוא ניסה את הדבר ואינו ידוע לכל כי ברכת בלעם ברכה.
ואשר יאור זה ידוע ממה שקלל מואב לסיחון, וניצחו אותם.
אך שואל האור החיים הקדוש אפשר להבין איך הועילו קללותיו של בלעם או משום עין הרע להיותו רע עין, או שהיה יודע רגע באפו כמאמרם ז”ל (ברכות ז א) והיה מקלל ברגע הזעם.
אך מה מה שצריך להבין איך ברכותיו מתקיימות וכלשון אור החיים “הרי אין מציאות שתתקיים מפיו”?.
היישוב לכך בדרך משל, היה היה רב קהילה שהתעכב בבית הכנסת, התעמק בלימודו. ולפתע שמע שמאן דהוא מסיט את הפרוכת ופותח את ארון הקודש. מתחנן ומעתיר: “ריבונו של עולם, תן לי רוח הקודש!”
הרב נשא ראשו בתימהון. הבקשה מוזרה, אבל הקול נשמע לו מוכר. הלה סגר את הדלתות והשיב את הפרוכת למקומה. פסע לאחוריו בהדרת קודש וחרדת כבוד, והרב ראה שאכן זה הוא – הגנב של העיירה. קרא לו, והגנב נחרד. לא ידע שהרב כאן, חשב שהוא לבדו בהיכל.
ניגש, והרב שאל: “אמור נא, רוח הקודש למה לך?” כל תסכולו התפרץ: “הרב חי טוב. שקוע בעולם שכולו אור, ואינו יודע בצערם של גנבים, במה הם מתפרנסים.
האם ניסה הרב אי פעם לגשש דרכו בבית חשוך ולנחש היכן חפצי הערך החבויים ?! אילו הייתה לו רוח הקודש, כמה היתה מקילה עליו את החיים”!
על דוד המלך עליו השלום נאמר: “וה’ עמו” (שמואל-א טז, יח). ודרשו: שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין צג ע״ב).
ובישמעאל, להבדיל, נאמר: “ויהי אלוקים את הנער, ויהי רובה קשת” (בראשית כא, כ) – שניהם קיבלו סייעתא דשמיא, אבל למה ניצל אותה כל אחד …
ואנו, עבור מה מנצלים אנו את הסייעתא דשמיא שלנו ?!…
אפשר ללמוד מכל אדם, יהיה אשר יהיה, ואפילו מגנב שפל אפשר ללמוד “אמונה” אף שאינה “בדרך הרצויה”, אך מצד השלילה נלמד על החיוב. לנצל את מה שקיבלנו לדברים טובים ולא ח”ו להיפך.
בדרך זו מיישב האור החיים הקדוש את השאלה מניין ידע בלעם לברך האם הוא קיבל סגולה שיוכל לברך, על כך משיב האור החיים דע לך לעולם ברכת בלעם כברכת חמור שאינה שווה כלום, אלא שהרשע היה מערים כשהיה רואה באצטגנינות שפלוני יעלה לגדולה, וכדומה היה עושה שמברכו וכשבא הדבר ומתברך חושב שברכתו של בלעם גרמה ולא כן הוא אלא מזלו גרם, וכמו כן עשה לבלק שראה בכוכבו שעתיד למלוך במואב וברכו בדבר עצמו לרמותו כי הוא הסובב..
הוי אומר במקום שבלעם יינצל את התפקיד לדברים טובים ניצל את תכונותיו שקיבל מה’ יתברך לדברים רעים עד שלמד גם להשריש אותם בתלמידיו, ומאידך מצאנו להיפך באברהם אבינו עליו השלום וכלשון חז”ל במשנה מסכת אבות (פרק ה משנה יט) כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא שנאמר (משלי ח’) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נ”ה) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך: כאברהם אבינו..
