אמרו חז”ל (עבודה זרה ב, א) “לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס”ת ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא וכו’, אמר להם הקדוש ברוך הוא במאי עסקתם, אומרים לפניו רבש”ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם וכו’.
אמרו לפניו רבש”ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להן הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת, אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכו’, ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס, מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא”.
ויש להבין מדוע בחר הקב”ה דוקא במצות סוכה כדי לנסות את אומות העולם אם ישמרו מצוותיו. ועוד, מה שייך מצוה זו שהוגדרה כמצוה שאין בה חסרון כיס לויכוח בין הקב”ה לאומות העולם.
ביאר המשגיח הגר”ח פרידלנדר זצ”ל בטוב טעם וביסוד גדול בכל עבודתנו. הנה יש מצוות שקיומם הוא על ידי עשיית מצוה, והכוונה בקיומם היא רק כתוספת לעצם קיום המצוה, אבל עיקר המצוה היא על ידי קיום “מעשה” המצוה, ויש מצוות שעשייתם אינה יוצרת מצוה, אלא ע”י הכוונה בשעת קיום המעשה היא המכשירה את המעשה ל”מעשה מצוה”.
וכגון אכילה לשם עבודת ה’, שע”י הכוונה בעת האכילה להוסיף כח בעבודת ה’ היא הגורמת שהאכילה תחשב למעשה מצוה, אבל ללא הכוונה אין באכילה כלל מעשה מצוה.
לעתיד לבוא יטענו אומות העולם, כיון שבפועל מטרת תכלית כל הבריאה היא בשביל ישראל שיעסקו בתורה, ואם כן כל תוצאות פעולותיהם הם עבור ישראל, ונמצא שיש למעשיהם ערך כקיום מצוה. אמנם הקב”ה משיב להם שלא היה כוונה בעשיית מעשיהם לצורך ישראל, ואינם יכולים לזכות עבור כך לשכר מצוה, כי אין ערך למעשי עולם הזה כקיום מצוה ללא כוונה הראויה לכך.
על כן מבקשים אומות העולם מהקב”ה תן לנו מצוה שיש בה קיום מעשה ונעשה אותה. והקב”ה בוחר במצות סוכה לנסותם, כי מצות סוכה יש לה ערך בקיום המצוה בעצם המעשה, אף ללא הכוונה המשלימה את המעשה, כי צריך לישב ולאכול ולישן בסוכה.
ואף במצוה זו לא הצליחו לעמוד, כי במצוה זו “אין בה חסרון כיס”, והיינו, שאומות העולם יכולים להבין שאדם יכול לעבוד את ה’ רק במקום שיש לו חסרון כיס, ע”י מצוה שכולה לשמים, או שפורש מן העולם הזה, אבל אינו מסוגל להבין שאפשר לעבוד את ה’ דוקא על ידי עשיית צרכי העולם הזה לשם שמים, ולכן אמרו (מנחות עד, א) שעכו”ם מתנדב רק עולה ולא שלמים, כי עולה כולה לה’, אבל שלמים שהבעלים אוכלים אותו בירושלים בקדושה ומתכפרים בו, זה אין בכוחו של העכו”ם להבין, כי להבנתו אי אפשר לחבר את אכילתו בעולם הזה יחד עם צרכי גבוה, ולכן עבודתו היא רק בפרישה מהעולם הזה.
ולכן הם לא הצליחו לעמוד במצוה זו של סוכה, כי כל מטרת הסוכה היא ליקח את הענינים הפשוטים של עולם הזה כאכילה ושתיה ושינה, ולקדשם ולעשותם לשם שמים, אבל אומות העולם לא עשו מצוה זו בכוונה הראויה אלא רק כדי לקבל שכר על כך, ולכן לא הצליחו לעמוד בניסיון, כי כשהקב”ה הוציא עליהם חמה כתקופת תמוז, אע”פ שהיו פטורים אבל בעטו בסוכה, כי כל ישיבתם בסוכה היתה בשביל לקבל שכר מחמת עצם המעשה, וכיון שראו שאינם יכולים להיות בסוכה נמצא שלא יקבלו שכר ולכן בעטו בה, אבל ישראל שיושבים בסוכה אך ורק לקיים רצון ה’, ולקדש את מעשיהם היום יומיים שיהיו לשם שמים, לכן אף במקום שיוצאים מהסוכה אינם בועטים בה, כי אין המצוה אמצעי לקבל שכר, אלא אך ורק לקיים רצון ה’, ושרצון ה’ שנצא מהסוכה הם יוצאים בהכנעה. מעובד על פי ספר שפתי חיים מועדים ח”א ע’ שיז).
