סוגיית התאמת מטפלים והנגשה תרבותית בטיפול בבריאות הנפש עולה לעיתים קרובות ממקומות שונים, מאנשים שונים ובהקשרים שונים. האם הטיפול באוכלוסייה דתית שונה בעקבות האמונה בבורא עולם? ומנגד – האם רופא או מטפל שאינו מכיר את אורח החיים הדתי/חרדי, יכול לטפל באוכלוסייה זו?
שתי השאלות גם יחד מכוונים לאותה שאלה: האם מטפל ומטופל חייבים להיות בעלי אותה אמונה, תרבות, רקע ומעמד כלכלי וחברתי על מנת שטיפול יצליח.
חז”ל אומרים “אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו” (פרקי אבות, ב) והוסיף אחד האדמ”ורים, שמאחר ולעולם לא תגיע למקומו, ממילא אין לך את היכולת לדון אותו. אך חז”ל מדברים על “לדון”. טיפול שניתן על ידי מטפל מוסמך אינו דן את המטופל אלא מלבן ומברר אתו נושאים וחסמים הקשורים לחייו, מעבד ומקנה הסתכלויות ופירושים שונים לאירועים שונים.
הניסיון הטיפולי מעיד כי החשוב ביותר בהליך הטיפולי הוא ההתאמה בין המטפל למטופל ברמה האנושית. כלומר יתכן שהמטפל והמטופל יהיו מאותו הרקע, אך יהיו שונים באופיים והטיפול נדון לכישלון. כך גם להיפך, מטפל שמגיע מרקע שונה לחלוטין, יכול ליצור חיבור מצוין והרגשה של הבנה הדדית, והרי שהטיפול יכול להצליח מאד.
ברוב המקרים אין צורך שהקשיים יהיו מאותו סוג או גוון בכדי שמטפל יבין מטופל. גם המטפל הוא דמות אנושית שחווה קשיים בחיי היומיום, וגם חייו מורכבים מאירועים משמחים ומאתגרים. את רוב סוגי הרגשות המטפל מכיר מחייו שלו והתמודדויותיו במהלך חייו שלו.
בנוסף, אם נעמיק יותר, נגלה שמאמר חז”ל הקובע ש”כשם שאין פרצופיהם דומים, כך אין דעותיהם שוות” (סנהדרין ל”ח, א’), יכול ללמד שלמעשה אין אדם הזהה לחברו בדעותיו והרגשותיו. אותה שמחה ולחלופין אותו כאב, עשוי להתפרש ולהתקבל אצל כל אדם בצורה שונה. סיפור חיים הכולל יתמות, או אובדן, יתקבל אצל האחד באופן שונה לחלוטין מהאחר. אם כך, למעשה, אין אף מטפל בעולם שישתווה לנו בדעות וברגשות. לכן ממילא קיים שוני מהותי בין כל אדם בכלל, ובין מטפל ומטופל בפרט, ואין לראות בשוני בהשקפת העולם שונה מכל שוני טבעי ואנושי אחר, שכן בכל זאת קיים עולם טיפול שמסייע לאנשים רבים ומציל את חייהם.
המסקנה היא שלא מחייב שהקושי של המטופל יתפרש ויובן על ידי המטופל מתוך הזדהות עם הקושי או הבעיה. מספיק שהבעיה תיגע בנקודה זהה בנפשו של המטפל, בנקודה אותה הוא מכיר מחייו, כי אין טיפול שלא נוגע ומגיע ממקומות בנפשו של המטפל.
למרות כל האמור, נהוג לחלק בין טיפול רפואי לטיפול פסיכו-תרפויתי. בטיפול של רופא המטפל בסימפטומים כגון דיכאון, חרדות, פסיכוזות וכו’, אין העדפה לכך שהרופא יהיה מאותו רקע. מה שאין כן בטיפול, המעלה תכנים הקשורים לדרך חיים, אמונות, דילמות, סדרי עדיפויות ועוד. בטיפול, ככל שהמטפל יהיה קרוב יותר לאותה דרך חיים והשקפת עולם של המטופל, ברוב המקרים יוקל לו להעלות נקודות הדורשות התייחסות מבלי להרגיש שהוא חייב להסביר או להצטדק. לפי אותו משקל, ניתן להשיב לשואלים האם בכוח האמונה ניתן לרפא אנשים יותר בקלות. ככל שמדובר על דיכאון, פסיכוזה, מצבים של מחלה קשה, המחלה היא אותה מחלה אצל כל בן אנוש. אמונת האדם לא משפיעה על הסימפטומים של מחלת נפשית. מאידך, בכל הקשור להתמודדות עם המחלה או עם כל אתגר וקושי אחר במהלך החיים ובמאורעות שונים, לאמונה יש כוח שאין שני לו. ומטפל שמגיע מעמדה אמונית דומה, יוכל להשתמש בכוח זה לתועלת הטיפול.
