פעמים רבות המושגים המקובלים להדרכת זוגות פשוטים מידי ואף פשטניים. הם בדרך כלל נותנים הדרכה טובה לחיים, ומסייעים לשמור על חיי נישואין כך שיהיו “בסדר” ו”שאין תלונות”. אך כאשר חפצים לרומם את החיים בשניים לחיים שיש בהם חיפוש של צמיחה, עילוי והתחדשות, עלינו להעמיק ולהבהיר את הציורים הנפשיים של תפיסת הזוגיות והתפיסה שלנו את הצמיחה האישית. כדי לרומם את הקשר ולא רק לשמור “שיהיה בסדר” אנו זקוקים גם לאיכות, ואיכות באה מהעמקה ומדיוק.
אחד ההסברים המצויים לחיים של שלוה מעמיד את הבנת הזוגיות על פי הבדלים מגדריים, הסברים של ההבדלים הנפשיים שבין גברים לנשים ושל הדינאמיקה שביניהם. מתוך כך עולה רשימה ארוכה של עצות והדרכות של עשה ואל תעשה בקשר הזוגי. אכן אלו עצות טובות שנובעות מהבנת הנפש השונה של גברים ושל נשים, אך אין די בכך על מנת לבסס את החיים רק על השקפה זו. ראיה זו משאירה אותנו בתפיסה חד מימדית של המתרחש בחיים, מעמידה את המתרחש רק בתפיסה התנהגותית, שכך אמורים החיים להתנהל ושאם ננהג על פי הדרכות אלו הכל בזוגיות יבא על מקומו בשלום ועל מי מנוחות.
יש האומרים, שהכל תלוי בתכונות של בני הזוג ובאופיים, שעליהם לוותר זה לזה וללמוד להסתדר. אכן, יש צורך בהתאמה ויש צורך להתגמש ולהסתדר זה עם זה. אך כמו שאי אפשר לבנות חיים משותפים על מאבק כוחות, כך גם אי אפשר לבנות חיים על וויתור. תפיסה זו אינה לוקחת בחשבון את ההתפתחות וההשתנות הטבעית וההכרחית של החיים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים. לפי גישה זו, הקונפליקטים שבין בני הזוג נתפשים כיציאה מן הסדר, ככישלון ו”כתאונה” שלא הייתה צריכה להתרחש. המחשבה היא שאם רק נתנהג על פי ההדרכות המבוססות על הבדלי גברים ונשים או על ההדרכה שמוותרים ומסתדרים ו”מעגלים פינות”, יתכן שהכול יהיה בסדר.
קרוב להיות שבהמשך הזמן ה”בסדר” יצור גם תחושה שמחניקה את האישיות ולא מרוממת אותה, בפרט אצל מי שחפצים לפתח ולרומם את חייהם. כשיש קונפליקט, הוא אכן כואב, אך השאלה שצריכה לעלות יחד עם הקונפליקט היא איך אנו מתייחסים אליו, מהו הקושי והכאב עבורנו? האם הניסיונות הם רק למצוא “תרופה” – מעין אקמול, אנטיביוטיקה או סטרואיד, שתרפא את ה”מחלה” שתקפה אותנו כמו חיידק או וירוס. האם כאנשי מקצוע וכבני זוג היעד שלנו הוא רק “תיקון הפאנצ’ר”, “סתימת החור” ולהמשיך הלאה? בהבנה כזו, שלום הבית נתפש כשקט, כ”לא מלחמה”, אשר בו “הכל בסדר, אין תלונות, מסתדרים יפה”. השלום נתפס כמערכת איזונים של סטטוס קוו. כאשר מחפשים רק תרופות, החיים שלנו נתפשים כבעלי מצב קבוע, כסטטיים בתכונותיהם, וההשתנות היא רק בכרונולוגיה של הגיל. האמנם?
אפשר לראות בכאב, בקושי ובמשבר חלק מובנה מלכתחילה בתוך החיים שלנו כפרטים ושלנו כבני זוג וכהורים. הכאב והמשבר מציעים לנו הזדמנות להעמקה של האישיות והזוגיות שלנו. לשם כך עלינו לא לראות את הקשיים כ”תאונה”, אלא להשתמש בהם ככלי עבודה ועילוי שמביאים איכות ושלום של אמת. שלום בית אינו “הסכם אי לוחמה” וגם לא רק פשרה או וויתורים הדדים, כי במצב זה לא השתנה משהו פנימי עמוק, הקונפליקט הושתק או הוקהה אך לא הצמיח פרי. גם כוחן של ההדרכות המגדריות וכוחו של הוויתור הם שבריריים. יש לחפש ולזום צמיחה דרך הקונפליקט, ובכך להעלות את החיים למדרגות חדשות. השלום אינו פשרה אלא עילוי ושינוי פנימי של כל אחד מבני הזוג ויצירה חדשה של מושגי הזוגיות, של אופי וסגנון החיים אשר ממנו נוצר משהו חדש מכוח הכוחות השונים ומכוח הצמיחה שמחדשת ללא הרף את החיים האישיים והזוגיים ומשפיעה על מערכות נוספות כמו ילדים ומשפחה מורחבת.
כדי שיתרחש שינוי והתפתחות לאורך כל החיים עלינו לעבוד במשולב בשני קווים – בקו האישי ובקו הזוגי. בקו האחד נעסוק בשאלות שהקונפליקטים הזוגיים מעלים, מאידך לא נסתפק רק בזה, אלא כל אחד מוכרח להתפתח בעצמו ולפתח את אישיותו שלו שכן אם נפשו של כל אחד לא צומחת – מה יביא צמיחה בזוגיות? אלו הם שני קוים שאינם נפרדים זה מזה, אך כל אחד מצריך את טיפוחו מצד עצמו כאילו אין קו נוסף. כל השתנות באחד הקווים משפיעה בהכרח על הקו האחר. שינוי והתפתחות באישיות של אחד מבני הזוג תשנה את המתרחש בזוגיות וגם תזמין את בן הזוג להתחדשות אצלו. לדוגמא אם אחד מבני הזוג לומד ומתאמן לא להסס לבטא את צרכיו באופן ברור, בן זוגו יוכל לחוש יותר בטחון בקשר, להיות פחות חרד ואף להתפנות לחולל שינויים אצל עצמו. כמו כן, זוג שפועל יחד להתיר את סבך הקונפליקט, הדבר מפנה את הנפש של כל אחד מבני הזוג להתמקד בצמיחה אישית או להתמקד בהתפתחות עבודה או לימודים.
הקו הראשון הוא עילוי האישיות של כל אחד מבני הזוג מצד עצמו. על כל אחד מבני הזוג, להשקיע בפתוחה של נפשו. אין זה מותרות ואין בכך משום אהבה עצמית שאינה ראויה. אדרבא, עצם הגדלת והרחבת ה”אני” של כל אחד מבני הזוג יביא לפיתוח הכלים הכרחיים לחיים נעימים ומענגים ולקרבת אלקים.
על כן כדאי לכל אחד מאיתנו לעבור באופן אישי תהליך של עיבוד רגשי גם ללא תלות בבת/בן הזוג. תהליך זה יכול לכלול מודעות לחוויות ילדות שחווינו, לבחינת דפוסים והתנהגויות שאימצנו, וסוגים של חסמים רגשיים ונפשיים אותם אנו נושאים באמתחתנו. כדאי לנו, בצד החיים השוטפים והעמוסים חובות, להתנסות בתחום שמאד השתוקקנו אליו ולא נגענו בו, או לפנות משאבים להתנסות שלא עלתה עד היום על דעתנו כלל, כמו התנסות במוסיקה, אומנות, או ספורט. על ידי כך נכניס לחיים ממדים חדשים, נסגל לעצמנו גמישות תפיסתית ומחשבתית ונגלה בתוכנו זוויות אחרות לראות את עצמנו ואת גופנו. נוכל לבחור תחום ידע חדש וללמוד בשביל הנפש ובשביל הנשמה. גם בלימוד התורה נאפשר לעצמנו להתנסות בתחום או בסגנון לימוד שונה מהמוכר והרגיל על ידי לימוד אישי, בחבורה או בשיעור. כל אלו ועוד, אינם מותרות למי שחפץ לפתח את הקו האישי שלו בחיים ולהתחדש בהם ולהתפתח ביצירתיות שלו.
איננו יכולים לעסוק רק בענייני היום יום השוטפים הלוחצים מבלי לדאוג בד בבד לרומם ולפתח את כוחותינו הרוחניים, הרגשיים והמידותיים. לא נזניח את כוחות הגוף והנפש ולעסוק רק בהישגים כי מסלול זה מרחיק אותנו מהטיפול במכאובי הנפש ובוודאי מצמיחה. ההעמקה בנפש ורפואתה ורוממותה נחוצים לאיכות החיים וטעמם. על כן למידה, בדרכים שונות הכרתיות וחווייתיות, שמעמיקה את הבנת הנפש וכוחותיה נחוצה בכל פרק בחיים. אין זה אומר, כמובן, שעלינו לכלות את ימינו בסדנאות ומפגשים מסוגים שונים, אך יחד עם זאת, אין הבור מתמלא מחולייתו, ואנו זקוקים למילויו והנבעתו בעזרת כלים מכלים שונים.
הקו השני הוא השדה הזוגי שיש בו חלק הדורש עבודה, אך גם חלק המאפשר הנאה הנובעת מקשר מבוסס ואיכותי. טיפוח החלק של ההנאה הזוגית כולל פעילויות מהנות משותפות, חופשות, התנסויות משותפות של למידה וכל מה שממלא את היחד הזוגי בהנאה וקרבה. בחלק של העבודה, למדים בני הזוג למלא האחד את חסרונותיו ויתרונותיו של זולתו. הזוגיות היא “השדה” המרכזי בו עולים בכל אחד מאיתנו רשמי הילדות – הקשרים עם ההורים והיחסים שביניהם כמי שהשפיעו עלינו יותר מכל. רשמים אלו ניכרים בהתנהלות הרגשית והמחשבית שלנו ובתוצאות המעשיות וההתנהגותיות שלנו, ופעמים רבות מהוות את עיקר הסיבות לקונפליקטים שלנו. העבודה הזוגית כוללת לימוד וזיהוי רשמים אלה תוך לימוד ותרגול משותף שיביאו להצמחת הזוגיות והאישיות ויעמיקו את איכות החיים.
לא די, אם כן, “להסתדר ולוותר”, אלא הכרחי להעמיק את הכרת הסבך ומקורותיו על מנת להרפא ולתחזק באופן שוטף את הצריך, וגם לצמוח מתוך עבודה זו לעבר חיים מענגים ושמחים ולא רק לא כואבים. ייעוץ זוגי איננו רק בגדר טיפול הצלה בעת משבר, אלא כלי נחוץ גם לזוגות שחיים בשלום יחד. אין מי שאינם מתמודדים עם השונות שביניהם, אין מי שאינם מתמודדים מול בן זוגם ברשומים שנושאים מילדותם, ועם צפיות רגשיות שאינן מתמלאות. כמו כן יש לכל זוג שלבי התפתחות שונים במעגל החיים המזמינים לנו התמודדויות חדשות מדי יום. האתגרים ההתפתחותיים המובנים של הזוגיות אינם תקלה מקרית בדרך, אלא התמודדות נורמטיבית המזמינה הרחבה והתחדשות בחוויה ובתפיסה שלנו את הזוגיות במקביל להתרחבות ולצמיחה האישית של כל אחד מבני הזוג מצד עצמו.
בעבודה בשני הקווים הללו, אפשר להגיע לשלום שהוא איחוד והשלמה של ההפכים. בחיבור זה נמצא עומק ברית הנישואין. עלינו לא להסתפק רק בתיקון קלקולים, לא להסתפק רק ביציאה מהקשיים, ולא לעסוק בהכרח בלבד. אלא עלינו לעסוק בצרכי החיים בנפש חפצה, לתור אחר הדרכים והפעולות שמצמיחות אותנו ואת הזוגיות ואת יחסנו עם כל אדם. לחפש דרכים שיגדילו, ירחיבו ויעמיקו אותנו ויעניקו לנו רגשות עונג ושמחה, ועשירות נפשית ויצירתיות.
