אמונה וביטחון מול השתדלות ועשייה
אחד מעקרונות ההשקפה היהודית בנוגע להתנהלות וקבלת החלטות בנפתולי החיים, הוא הצורך להשתלב בהגיון ובתבונה בחוקי הטבע אותם קבע והשתית ריבונו של עולם באהבה וברחמים.
נכון הוא הדבר לגבי שמירת הגוף והנפש, שאל לו לאדם לסמוך על הנס, אלא עליו להישמע לצווי הברור של “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, ולעשות את כל הדרוש לשם כך במסגרת הטבע וההיגיון. כך גם בכל הנוגע להתנהלותו של האדם לגבי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, שעליו לקחת אחריותולפעול בדרך שבאופן טבעי תהיה באפשרותו להביא טרף לביתו.
יסודות אלו מבוארים בכמה מקומות בדברי חז”ל, ונציין את דבריו של מדרש שוחר טוב (מזמור כ”ג) שכותב בלשון זו “רבי אליעזר בן יעקב אומר, למען יברכך ה’ אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה, יכול יהא יושב ובטל? תלמוד לומר בכל אשר תעשה, אם עושה מתברך, ואם אינו עושה אינו מתברך”.
יציבות כלכלית ושלום בית
הפתגם העממי אומר ש”אם אין לחם אין אהבה”. אמרה זו, שהובאה כשינוי למאמר חז”ל “אם אין קמח אין תורה”, אמנם אינה מדויקת דיה, אך הניסיון מלמדינו שבכל זאת יש בה משהו מן האמת. זאת כדברי הגמרא (ב”מ נט.) “אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה”. מביאה הגמרא גם מטבע לשון של ההמון התומך בקביעה זו, “אמר רב פפא, היינו דאמרי אנשי, כמשלם שערי מכדא, נקיש ואתי תגרא” – כלומר, בזמן שאוזל מלאי המזון, אזי המריבה כבר נוקשת בפתח הבית.
שמירה על איזון
גם לאחר שהשתדל האדם ועמל לפרנסתו, דורשת ממנו היהדות לכלכל את צעדיו בתבונה, ולנהל את חשבונותיו ללא חריגה ממסגרת התקציב המשפחתי. מפורסמים בעניין זה דברי הגמרא במסכת חולין (דף פד:) “דרש רב עוירא וכו’ מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו”. וביאר רבינו הבן איש חי בספרו בן יהוידע, שמה שאמרה הגמרא שיכבד את אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, גם זה צריך להיות מתוך תקציב מאוזן וללא חריגות, ומה שחסך מצרכי מאכל ומשתה, שצרך פחות ממה שיש לו – ביתרה זו יכבד אשתו ובניו.
ובהקשר זה ראוי לצטט את לשונו החריפה של מרן החפץ חיים, בביאור הלכה (סי’ תקכ”ט, ד”ה ואל יצמצם) שכתב “וזהו תוכחת מרובה על זמנינו, שבעונותינו הרבים הרבה אנשים עוברין על זה, ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם, להרחיק דברים המותרים, (כלומר “מותרות”) ורבים חללים הפילה הנהגה הרעה הזו, שמביאה את האדם לבסוף על ידי זה לידי גזל וחמס, וגם לחרפה וכלימה. וכו’ ואשרי למי שיאמץ לבבו, ולא ישגיח לפתויים, וינהל הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרוחתו ולא יותר.”
אמונה ובטחון
מאחר ורבים שוגים במושג “ביטחון”, נציין את דברי מרן החזון איש בספרו אמונה ובטחון (פרק ב’) שכתב: “טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג בטחון. שם בטחון המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי חסידים נסתובבה במושג חובה להאמין בכל מקרה שפוגש האדם, ועמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע, ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה – כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב, הוא מחוסר בטחון. ואין הוראה זו במושג בטחון נכונה. שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה’ וגמולותיו.
אבל עניין הבטחון, הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאיתו יתברך כו’. וממידת הביטחון להעמיד עצמו על נקודת האמונה, אף בהעלותו על מחשבתו צד היסורים, ושיהיה לבו ער כי לא המקרה פגעו, שאין מקרה בעולם כלל, רק הכלמאיתו יתברך וכו’ ולהאמור האמונה והבטחון אחת היא, רק האמונה היא המבט הכללי של בעליה,והבטחון המבט של המאמין על עצמו, האמונה בבחינת הלכה והבטחון בבחינת מעשה”.
לסיכום ניתן לומר, שמלבד הדאגה המוטלת על כתפי ראש המשפחה לדאוג לצרכים הפיזיים, הרוחניים, הרגשיים והנפשיים של בני הבית, עליו להירתם לאתגר של ניהול נכון ומאוזן של כלכלת הבית. תכנון נכון, ועמידה במסגרת ההוצאות, תעניק לכל בני המשפחה תחושת ביטחון ויציבות הנדרשים לכולנו בימים אלו.
