אם נהיה מדי עצמאים, לא נצליח להתחבר. אם נבטל את עצמנו לגמרי, לא נצליח להיות מי שאנחנו. כיצד מייצרים שיווי משקל בו יש מקום לכל אחד ולא על חשבון הקשר הזוגי?
שי ואיילת נישאו צעירים לאחר שהכירו בשידוך מתוך התאמה בסיסית, רקע דומה ורצון משותף לבנית בית נאמן. ככל שההכרות ביניהם העמיקה, כך הערכתם אחד לשני גברה.
הם נהנו מהזמן שלהם יחד, והתגעגעו כשהיו בנפרד. בשבועות הראשונים לא היו ביניהם מריבות או אי הסכמות. לאחר תקופה מסוימת, איילת מצאה את עצמה, ממש בלי להתכוון, מתפרצת בכעס על שי.
שי הופתע מכך שאשתו העדינה יכולה להתפרץ כך, וזה גרם לו להתכנס בתוך עצמו. איילת, בתחילה, נבהלה מהריחוק שנוצר, אך עד מהרה הבינה שזה נורמלי, וביקשה משי לשוחח על מה שהיה.
היא סיפרה מה הביא אותה להתפרץ, והסבירה שהיה לה קשה שהוא לא התמודד אלא התכנס ונעלם לו בשתיקה אדישה. במצב כזה, היא הייתה רוצה שיישאר, שלא יפגע ושירגיע אותה.
שי ואיילת בתחילת הקשר, הם דוגמה קלאסית למצב שבו אין נבדלות והיפרדות בין בני הזוג, ולכן הריב הראשון שלהם הצליח לערער את הקשר.
מהצד של איילת, הדימוי שלה על עצמה בתור ‘אישה טובה’ נפגע. מצדו של שי, הדימוי שלו על אשתו ועל הזוגיות המושלמת שלהם התנפץ. אך דווקא המריבה הזו היא שהצליחה לגרום להם להגיע להבנות חדשות, ולעלות שלב בביסוס הקשר הזוגי שלהם.
אצל רבים מאתנו קיים פער בין הדמיון שיש לנו על הזוגיות שלנו ועל עצמנו, לבין המציאות. ככל שבני זוג מודעים לעצמם, כך יש סיכוי שיהיו להם פחות ירידות ועליות חדות.
כאשר איילת תחזק את הדימוי העצמי החיובי שלה, גם אם היא מתפרצת – היא לא תיבהל מכך, ולא כל התנהגות שלילית שלה או של בן זוגה תתערער אותה. שי יבין שהדמיון שלו על זוגיות ללא קונפליקטים פוגע בו ובאשתו, ולכן, במקום להיות פגיע, נעלב, מכונס ומופנם, הוא ילמד להבין, לשתף, ולאורר את רגשותיו.
כאשר כל אחד מבני הזוג בונה את האישיות שלו ואת היציבות הרגשית שלו, ייבנה קשר מבוסס ויציב. קשר הבנוי על הישענות מוחלטת בצד השני, יעבור טלטלות רבות ויהיה חסר יציבות בטווח הארוך.
כאשר כל אחד מבני הזוג מכיר ומודע לרגשות שלו, יוכלו שניהם יחד לשוחח על מה שמפריע להם, ולשתף ברגשותיהם מתוך הבנה ורצון לבוא לקראת השני. השיתוף מחייב השקעה גם של משאבים פיזיים כמו זמן, וגם משאבים נפשיים כמו כנות, סובלנות והיחשפות.
דווקא הדיונים המעמיקים והחשובים ביותר מתחילים מתוך מריבה, שבהתחלה נראית מאיימת, אך לאחר שהטונים ירדו והרוחות נרגעו, ונפתח דיון סביב נושא המחלוקת, התגלה כי בסך הכל מדובר בדעות ובדרכי חשיבה שונות ולא כוונת זדון להרע. ברוב המקרים גם אפשר לחיות עם השוני והוא אף משלים את מה שחסר בשני.
עם השנים, לאחר היכרות מעמיקה, כל אחד מבני הזוג יודע למה השני זקוק, בשגרה, בזמני כעס, וסתם לאחר יום ארוך או קשה. למידת בן הזוג, גם ‘בדרך הקשה’ הכוללת קונפליקטים ומחלוקות, גורמת לרגשות לצוף אך גם מהווה בסיס לשיח ולמידה הדדית.
זהו מצב של חוסר איזון שמביא דווקא לעליית מדרגה בקשר. חוסר האיזון יכול להיות משלים ולא מפריד, מסקרן ולא מאיים, נחמד ולא מדכא, בהתאם למידה בה לכל אחד יש מקום עצמי בטוח לבוא ממנו ולחזור אליו. כאשר כל אחד מודע לעצמו עם חסרונותיו ומעלותיו, הוא יוכל לחיות בשלום עם חסרונותיו של זולתו.
שי ואיילת למדו שקשר בריא הוא קשר בו כל אחד הוא ישות בפני עצמה שאינה תלויה רק במה שבן הזוג חושב עליה. שי דואג לאיילת אך אינו לוקח אחריות על כל מה שהיא מרגישה, ולכן לא מאוים מכל תחושה שלילית שלה.
איילת למדה להכיר ברגשותיה ולהביע אותם בביטחון. שניהם הבינו שככל שרמת ההיפרדות הרגשית שלהם גדולה יותר, כך האני הפנימי של כל אחד מהם יהיה מאוזן.
כך שניהם יכולים להעמיק יותר בקשר הזוגי, תוך שמירה על כבוד ודאגה לצרכים של השני. בקשר כזה בו בני הזוג מעניקים אחד לשני ללא תנאים גדל האמון וגדלה האהבה.
