פוסט-טראומה

פוסט-טראומה או בשמה המקצועי המלא – הפרעת דחק פוסט טראומטית (ובאנגלית – PTSD – Post-Traumatic Stress Disorder) היא הפרעה פסיכולוגית המתפתחת בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. מאמר זה בוחן את הגורמים להתפתחותה,  ההשלכות הפסיכולוגיות, הפיזיולוגיות והחברתיות שלה, וכן את שיטות הטיפול הקיימות. המאמר מציג סקירה ספרותית עדכנית ומסתמך על מחקרים אקדמיים בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.

מבוא

פוסט-טראומה היא הפרעה מוכרת בתחום בריאות הנפש, והיא יכולה להופיע בעקבות אירועים טראומטיים כגון מלחמות, תאונות דרכים, תקיפות, פגיעות, אלימות במשפחה ואסונות טבע. לפי ה DSM ספר האבחנות של הפרעות נפשיות, היא מתבססת על קריטריונים הכוללים חוויות חוזרות של האירוע הימנעות מגירויים הקשורים אליו, שינויים קוגניטיביים ורגשיים ושינויים ברמת העוררות. ההפרעה אינה מוגבלת לתגובה ישירה לאירוע טראומטי, אלא כוללת גם את האופן שבו האדם חווה ומפרש את האירוע ואת רמת התמיכה שהוא מקבל מהסביבה. הבנת הגורמים, ההשלכות ודרכי הטיפול חיונית לשיפור רווחתם של נפגעי טראומה ולפיתוח דרכי התמודדות יעילות.

גורמים לפוסט-טראומה

הגורמים להתפתחות PTSD נחלקים לשלושה תחומים עיקריים:

1. גורמים ביולוגיים: מחקרים מצביעים על שינויים בפעילות ההיפוקמפוס, האמיגדלה והקורטקס הקדם מצחי במוח של נפגעי פוסט טראומה. (Bremner, 2006) ההיפוקמפוס, למשל, אחראי לעיבוד זיכרונות, ונמצא כי נפגעי טראומה סובלים לעיתים מהקטנה של אזור זה, מה שיכול להשפיע על עיבוד הזיכרונות והיכולת להבחין בין סכנה ממשית לזיכרון טראומטי.
2. גורמים פסיכולוגיים: נטייה קודמת לחרדה ודיכאון, רמת חוסן אישית נמוכה ועיבוד קוגניטיבי שלילי של האירוע הטראומטי משפיעים על הסיכון לפתח פוסט טראומה (Yehuda et al., 2015). . כמו כן, אנשים בעלי סגנון התמודדות המאופיין בהימנעות עשויים להתמודד בצורה פחות יעילה עם טראומות.
3. גורמים סביבתיים: תמיכה חברתית נמוכה, חשיפה לאירועים טראומטיים חוזרים ונשנים, רקע של ילדות קשה וחיים בסביבה עתירת אלימות מגבירים את הסיכוי לפתח פוסט טראומה. ניכר כי לא רק האירוע עצמו משפיע, אלא גם ההקשר החברתי שבו הוא התרחש.

השלכות פוסט-טראומה

PTSD גורמת להשלכות משמעותיות במישורים שונים:

1. השפעות נפשיות: ההפרעה יכולה להוביל לדיכאון, חרדה, הפרעות שינה, תחושות של ניכור מהחברה, מחשבות פולשניות, פלאשבקים, ובמקרים קיצוניים גם למחשבות אובדניות (American Psychiatric Association, 2013). הסימפטומים הללו עשויים להחמיר עם הזמן אם הם לא מטופלים.
2. השפעות פיזיולוגיות: נמצא קשר בין PTSD לבין עלייה בסיכון למחלות לב, יתר לחץ דם, בעיות עיכול כרוניות וחולשה במערכת החיסונית (Schnurr & Green, 2004). הסטרס המתמשך מגביר את הפעילות של מערכת העצבים הסימפתטית ומחליש את היכולת של הגוף להחלים.
3. השפעות חברתיות: PTSD עשויה לגרום לקשיים בתפקוד תעסוקתי, בידוד חברתי, קונפליקטים משפחתיים, ואף לפיתוח התנהגויות מסוכנות כגון שימוש בחומרים ממכרים       (Kilpatrick et al., 2003). הקושי לשמור על שגרה ותפקוד יום־יומי יוצר מעגל של בדידות והחמרת הסימפטומים.

דרכי טיפול בפוסט-טראומה

ישנם מספר טיפולים אפקטיביים לטיפול וכל אדם מגיב באופן שונה לשיטות טיפול שונות:

1. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – נחשב לאחד מהטיפולים היעילים ביותר. הוא כולל חשיפה מבוקרת לזיכרון הטראומטי ושינוי דפוסי חשיבה שליליים, במטרה לעבד מחדש את האירוע ולאפשר תגובות רגשיות מאוזנות יותר.
2. טיפול באמצעות חשיפה ממושכת (PE) – שיטה זו מבוססת על חשיפה הדרגתית לזיכרונות ולרגשות הקשורים לטראומה במטרה להפחית את עוצמת הפחד ולשבור את מעגל ההימנעות (Foa et al., 2007) . תהליך זה מאפשר למטופל ללמוד שהזיכרונות אינם מהווים איום ממשי.
3. טיפול תרופתי – נוגדי דיכאון נמצאו יעילים בהפחתת הסימפטומים של ההפרעה. לעיתים משולבות גם תרופות הרגעה או אנטי-פסיכוטיות, בהתאם לצרכי המטופל.
4. EMDR – עיבוד מחדש והקהיה באמצעות תנועות עיניים –  טיפול שזוכה לפופולריות גוברת, בו המטופל מתמקד בזיכרון טראומטי תוך ביצוע תנועות עיניים מודרכות. השיטה נחשבת כיעילה במיוחד לאנשים שאינם מגיבים היטב לטיפול קוגניטיבי התנהגותי או שימווש בחשיפה.
5. תמיכה חברתית והתערבויות קהילתיות – תמיכה ממשפחה, קבוצות תמיכה, ופעילויות חברתיות משפרות את סיכויי ההחלמה. התערבויות קהילתיות כמו קבוצות טיפול, מסגרות שיקומיות ותמיכה נפשית לא פורמלית, חיוניות במיוחד באוכלוסיות שנפגעו מקונפליקט מתמשך.

כיוונים עדכניים במחקר

מחקרים עכשוויים עוסקים בחקר הקשר בין גנטיקה, טראומה ומנגנונים מוחיים. חוקרים מנסים להבין מדוע רק חלק מהאנשים שנחשפים לטראומה מפתחים פוסט טראומה. כמו כן, נבדקים טיפולים חדשניים, כולל טיפול פסיכדלי מבוקר שנמצא במרכזם של ניסויים קליניים בארה”ב עם תוצאות מעודדות. תחום זה ממשיך להתפתח במטרה להנגיש טיפולים מותאמים אישית לכלל האוכלוסייה.

סיכום

פוסט-טראומה היא הפרעה מורכבת ורב-ממדית, בעלת השלכות מרחיקות לכת על הפרט והחברה. הגורמים לה הם מגוונים – ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים, והטיפול בה דורש גישה הוליסטית המשלבת בין טיפולים קליניים, תמיכה סביבתית ומחקר מתמשך. ההכרה הציבורית והמקצועית בהשלכות ההפרעה לצד נגישות למשאבים טיפוליים, היא המפתח להחלמה.

ביבליוגרפיה

1. American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.).
2. Bremner, J. D. (2006). Traumatic stress: Effects on the brain. Dialogues in Clinical Neuroscience, 8(4), 445-461.
3. Foa, E. B., Keane, T. M., & Friedman, M. J. (2007). Effective treatments for PTSD: Practice guidelines from the International Society for Traumatic Stress Studies.
4. Kilpatrick, D. G., Resnick, H. S., & Acierno, R. (2003). A 2-year longitudinal analysis of the relationships between violent assault and substance use in women. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 71(3), 417-426.
5. Schnurr, P. P., & Green, B. L. (2004). Understanding relationships among trauma, post-traumatic stress disorder, and health outcomes. Advances in Mind-Body Medicine, 20(1), 18-29.
6. Yehuda, R., & LeDoux, J. (2015). Response variation following trauma: A translational neuroscience approach to understanding PTSD. Neuron, 86(3), 638-650.

שיוך לתכנית: עזרה ראשונה נפשית, טיפול בפוסט טראומה, טיפול מתקדם בטראומה