נחמיה הוא בחור חכם ומוצלח. נחמיה נמצא בתקופת השידוכים אך כל הצעה שהוא מקבל, הוא דוחה בכל מני טענות וסיבות שונות. החברים מסביבו כבר נישאו והקימו בתים. אך הוא עדיין בגפו. כשהיה באמצע לימודים, לכולם הוא הסביר שהוא כרגע באמצע לימודים והוא חייב לסיים אותם כי לא יתכן להיכנס לתוך עולם השידוכים תוך כדי לימודים. לאחר הלימודים הוא אמר אני באמצע לחפש עבודה. וכך הוא תמיד הוא מצא סיבה לדחות הצעות שהועלו בפניו שוב ושוב.
הורים רבים מוצאים את עצמם עומדים מתוסכלים מול ילדיהם המתבגרים הדוחים על הסף כל הצעת שידוך כל פעם מחדש. במאמר זה ננסה לזהות האם אכן השידוך איננו מתאים והסיבות לדחייה הם אכן אמתיות או שמא מדובר בחרדת נישואין?
המקור להימנעות.
אחד התרומות המרכזיות שתרם הפיזיולוג הנודע איוואן פטרוביץ’ פבלוב -(1849-1936) לעולם הפסיכולוגיה היה בחשיפתו את התופעה ההתנהגותית המכונה “התניה קלאסית” אותה חשף במקרה, במהלך ניסוי שגרתי שערך על כלבים במעבדתו. בניסוי זה, היה פאבלוב מודד באופן שיטתי את כמות הריר שנוצרה בפיהם של הכלבים בתגובה למזון (הריר הינו רפלקס פיזיולוגי טבעי ומולד המסייע לעיכול טוב יותר של המזון שעובר דרך הפה). עם הזמן הבחין פאבלוב בתופעה מאוד מעניינת: הריר בפיהם של הכלבים היה מתחיל כבר ברגע ששמעו את צעדיו של נסיין המחקר עוד קודם שהאוכל הגיע לפיהם. לתגובה זו קרא פאפלוב, רפלקס מותנה. היות שהריור אינו תגובה פיזיולוגית למראה המזון, אלא ריור שנוצר בשל האסוציאציה (הקישור). עם הזמן, כמה רגעים לפני שהביא פאבלוב את האוכל לכלבים הוא צלצל בפעמון. המצב החדש יצר לכלבים אסוציאציה בין הפעמון לאוכל, וכבר מהצלצול התחילו הכלבים לרייר, שכן נוצרה אצל הכלבים אסוציאציה צלצול = אוכל.
בעקבות ניסיונו של פאבלוב, פיתח הפסיכולוג האמריקאי ברהס פרדריק סקינר (1904-1990). סדרת ניסויים אשר הובילו לניסוח עקרונות ההתניה האופרנטית. סקנר בנה תיבה ובה התקין דוושה, וכן חריץ, לתוכו הגיע האוכל. לאחר מכן הכניס אל תוך התיבה חולדה. בכל פעם שלחצה החולדה על הדוושה (באופן אקראי) הוכנס מזון לתיבה. לאחר מספר לחיצות הבחין סקינר כי החולדה מקשרת בין הלחיצה על הדוושה לכניסת המזון. וכך היא הייתה לוחצת על הדוושה בכל פעם שהייתה מעוניינת במזון. כאשר רצה סקינר שהחולדה תמנע מללחוץ על הדוושה, הוא חיבר לרצפת התיבה גנרטור חשמלי, כך שלחיצה על הדוושה הביאה לקבלת זרם חשמלי קל. המצב יצר אצלה מתח, האם לחיצת דוושה היא מזון או זרם חשמלי, ולאחר מספר לחיצות העדיפה החולדה להימנע מללחוץ עליה.
מסתבר שלא רק העלי חיים מגיבים למתח בדרך הזו של הימנעות, גם נפש האדם פועלת באותה טכניקה. ולא פעם כאשר האדם מרגיש מתח, הוא יעדיף להימנע מעשייה, גם אם יש סיכויים להרוויח לו רק ינסה לפעול. כאשר אנו מוצאים את עצמנו במצב של דחיינות או הימנעות, כדאי שנבדוק האם אנו נמצאים במתח כלשהו שגורם לנו להימנע מלפעול.
לאדם שחרד מנישואין יש צורך להינשא כשאר בני האדם, אך מאידך הוא מאוד חושש להיכשל בנישואיו. החשש יכול להיגרם מכל מיני סיבות שגיבש לעצמו עם החיים. הפער בין צורך לחשש יוצר אצלו מתח, ולכן הדרך הכי פשוטה היא לדחות ולהימנע, שכן הימנעות היא יציאה משטח המתח, וחזרה לאזור הנוחות. למרות שההימנעות מעניקה תחושת הקלה של מעט שחרור, ואולי אפילו תחושת ריפוי, מדובר רק “בריפוי זמני” מהמתח שבסופו האדם חווה תסכול גדול יותר. עם השנים יתברר לאותו בחור שנמנע מנישואין, שהזמן משחק לרעתו.
חשוב להבין שגם אותה תחושת ריפוי זמנית מביאה לחוויה של תסכול באופן לא מודע. שכן רצונו וטבעו הנורמלי של כל אדם, הוא לא להיות בהימנעות במצבים שעליו לקחת החלטות ולפעול. לכן כל מצב של הימנעות מסמל חולשה וחוסר תפקוד, במיוחד כאשר ההימנעויות באות באופן שיטתי וקבוע, הן גורמות לאדם להרגיש מתוסכל וחסר הצלחה. ההתמודדות עם תחושות אלה היא בדרך כלל תהליך של רציונליזציה – מתן הסבר הגיוני, ולכן הסירובים של הבחור או הבחורה יהיו נשמעים תמיד הגיוניים, וקשים לאימות.
הדרך לאימות ההיגיון
ישנה דרך שתסייע לזהות האם ההימנעות היא חיובית ומצדיקה, והאם היא יושבת על חרדת נישואין. ראשית, עלינו לזהות באיזה סוג היגיון מדובר. כלומר כאשר הבחורה או הבחור נותנים סיבה להימנעות שלהם, יש לזהות להיכן שייכת אותה סיבה. האם לקטגוריה של “ההיגיון המצדיק” או לקטגוריית “ההיגיון המניע”. הגיון “מניע” הוא ההיגיון החיובי. הוא נקרא כך על שם שהוא מניע את האדם לנקוט בצעדים מתוך היגיון. כלומר כאשר אנחנו מעוניינים לעשות צעד מסוים בכל שלב בחיים אנחנו חושבים מתוך הגיון בריא האם כדאי או לא כדאי, ועל פי שיקול הדעת שלנו אנחנו בוחרים. לעומת זאת, “ההגיון המצדיק” הוא שלילי. הוא נקרא כך היות שהוא בא להצדיק רגש מסוים של האדם, במקרה שלנו רגש של פחד. כלומר נניח שהאדם מאוד חושש מנישואין ולכן הוא נמנע מלהתחתן, צעד ההימנעות אינו בא מתוך מקום של בחירה האם כדאי או לא כדאי, אלא מתוך מקום של חשש וחרדה. אבל כדי שבכל זאת ההימנעות תהיה הגיונית, הוא מצמיד להימנעות סיבה. במקרה כזה, ההיגיון שבוי בידיו של הרגש ובמקרה שלנו זהו פחד. כלומר האדם לא פעל מתוך חשיבה באמת הגיונית. אלא ההיגיון בא לשכנע את ההימנעות, ובכך הוא הפך להיות הדלק של ההימנעות, שכן הרגש השלילי הוא שמפעיל את הסיבות. בחור שנמצא בתהליך הזה יחשוב תמיד בכיוון אחד – רק למה לא כדאי.
להלן כמה שאלות שיוכלו לסייע להגדיר את סוג ההיגיון, ולקבל פרופורציה נכונה לחשש ולפחד:
- האם אני חושב בשני כיוונים?
במידה ולא, הרי שההיגיון שייך לקטגוריית “ההיגיון המצדיק”. שכן אדם שחושב מתוך הגיון בריא וחיובי חושב בשני כיוונים למה כן ולמה לא, למה כדאי ולמה לא כדאי.
במידה והבחנו שאין חשיבה בשני כיוונים, ואכן מתגלה כי ישנו חשש מנישואין, כדאי לעבור לשאלות הבאות.
- האם החשש או הפחד, אמתי או לא? האם אכן יש סיבה ממה לחשוש?
- במידה וכן. האם הפחד מועיל או לא?
ד”ר גודית ס. בק בספרה טיפול קוגניטיבי התנהגותי (2014 עמ’28) מביאה מספר שאלות דרכן נוכל להעריך את מידת תקפותן של מחשבות:
- “אילו ראיות תומכות בכך שהמחשבה שלך נכונה? אילו ראיות סותרות אותה?”
- “תוכל למצוא דרך שונה להסתכל על הסיטואציה הזו?”
- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות וכיצד היית מסוגל להתמודד אם הוא היה באמת קורה? מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות? מה התוצאה הכי מציאותית שיכולה להיות לסיטואציה הזו?”
- איזו השפעה יש לכך שאתה מאמין למחשבה האוטומטית שלך? ואיזו השפעה תוכל להיות לשינוי החשיבה שלך?”
- נניח שהיה לך חבר או בן משפחה במצב הזה והיו לו או לה את אותן מחשבות אוטומטיות איזו עצה הייתה נותן לו/ה?”
שאלות אלו הם תחילתו של תהליך זיהוי תחושות ההימנעות. במידה ואכן זיהיתם שמדובר בפחד מנישואין ההמלצה היא לפנות לאיש מקצוע רלוונטי שבהחלט יוכל לסייע לצאת מהמקום של הפחד מנישואין ולצמוח לכיוון חיובי.
מקורות:
בק,-ג’. (2014). טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ישראל – קרית ביאליק: הוצאת ספרים אח
