אל תאמין בעצמך עד יום מותך
יש להבין מה טעם צוותה התורה לכהן גדול לקחת דווקא אשה בתולה, ואשה אלמנה אסורה לו, איזה פגם יש באשה שמת בעלה?
בספר “מושב זקנים”(מבעלי התוספות) כתוב טעם מדהים.
לפי שהיה הכהן הגדול מזכיר שם השם ביום הכיפורים בבית המקדש, כפי שאנחנו אומרים בתפילה בשעה שהי כהן גדול מזכיר שם המפורש היו כל העם כורעים ומשתחווים, חששה התורה שמא הכהן הגדול נתן עיניו באשת איש ובשעת אזכרת השם המפורש בפיו, יכוון הכהן הגדול שימות בעלה וישאנה, לכן אמרה תורה שיישא בתולה ולא אלמנה עכ”ד. מובא ב”פני דוד” להחיד”א.
כשמתבוננים בדברים אלו עומדים משתוממים! עומד הכהן הגדול הפרוש מכל עניני עולם הזה שבעה ימים, מובדל מאחיו בקדושה וטהרה. ביום הגדול ביותר מכל השנה כולה. נכנס למקום המקודש ביותר עלי אדמות אשר אין רשות להיכנס שם רק לכהן גדול ביום הכפורים, ומזכיר את שם השם המפורש בקדושה ובטהרה… איזה חשש יש, שמא יחשוב באותה שעה נעלת – שימות איש פלוני ויישא הוא את אשתו…!
איך יתכן דבר שכזה? אלא זהו כוח היצר! כפי שאמרו חז”ל “אל תאמין בעצמך עד יום מותך”, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי” (ברכות כט:), אף הצדיק הגדול ביותר, בגיל מבוגר ביותר, ובזמן הנעלה ביותר, צריך להיזהר ולהישמר מפני היצר – “כי יצר לב האדם רע מנעוריו”.
והפתרון להינצל מהיצר הרע כל ימי חייו של אדם עלי אדמות כמו שאמר דוד המלך, והיא בקשה אחת ויחידה, ונקדים הסיפור (מובא מספר “הנהגות הח”ח”), הבחור יענק’ל פארברנקה (מבחירי התלמידים בראדין), נכנס פעם בעת סעודה מפסקת בערב יום הכיפרוים אל ביתו של החפץ חיים וביקש ברכה שיזכה לזיווג הגון. נענה החפץ חיים ואמר: “שהקב”ה יברך אותך שתישאר בלימוד”. אחד מבני הבית חשש כי החפץ חיים לא שמע היטיב את הבקשה, על כן שב וביקש עבורו בקול חזק יותר: “הבחור זקוק לשידוך”. ועוד פעם חזר החפץ חיים על ברכתו “שהקב”ה יברך אותך שתישאר בלימוד”. כאשר יצא משם פגש יענק’ל את הגאון רבי אלחנן וסרמן וסח בפניו את אשר אירע אותו בקודש פנימה. “אי אי” – נענה מיד רבי אלחנן – “מדוע אינך מבין? מדוע אינך מבין?” בלי שידוך – אי אפשר להישאר בלימוד. בלי “שטעלא” (אשה) – קשה להישאר בלימוד. בלי מנוחת הנפש ומשפחה טובה – קשה מאוד להישאר בלימוד.
בברכה זו שברכך החפץ חיים אתה האיש המאושר בעולם! הוא נתן לך הכל!. עם יסוד זה מבאר החת”ס שכל כוונתו של דוד המלך בבקשותיו היה “שבתי בבית ד'” שיוכל ללמוד ללא שום מפריעים, לכן אף הוא בעצם התכוון רק לדבר אחד, שיוכל ללמוד בשלווה.
