דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות…(רש”י).
מה כל כך יישב הקב”ה את דעתו של האהרן במה שנתן לו להיטיב ולהדליק את הנרות?
ידוע שנר רומז בעיקר לנר נשמה, כמו שנאמר ״נר ה׳ נשמת אדם״ (משלי). וכפי שאומר המדרש (דברים רבה פ”ד) אמר הקב״ה לאדם ׳נרי בידך׳, זה התורה. כמו שנאמר, ״נר מצווה ותורה אור״. ונרך בידי זו הנשמה שלנו ביד ה’: אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך, ואם אין אתה משמר את נרי אין אני משמר את נרך. וזה מה שרמזה התורה באומרה ״בהעלותך את הנרות״, שאסור לאדם לתת לנשמה לנוח מעבודת ה׳.
אבל לא רק כל אדם אחראי על הנשמה שלו אלא בנוסף צריך להיות אחראי גם על הנר של חברו בהטבת נר חברו ולהדליקו לזכותו בקיום תורה ומצוות, וזה מה שרמז ה’ יתברך לאהרן כיון שכידוע שהיה רודף שלום ואוהב שלום (אבות פ”א יב) אמר לו ה’ חייך ששלך גדולה משלהם שאתה מיטיב ומדליק את הנרות של כל נפשות ישראל….
מעשה בבחור שגדל במשפחה חרדית לכל דבר, אלא שביום מן הימים תקפו יצרו ועזב הכל. ומאיגרא רמא לבירא עמיקתא (מהר גבוה לבור עמוק). הלך לקיבוץ ו״חי״ לו את חייו, מבלי להשאיר זיק אחד של יהדות מאחוריו.
ואף שאביו ואמו יראי ה’ היו בצער שאין לתאר במילים, ועולמם חשך בעדם איך שהם גידלו בן בתלמוד תורה וישיבה על מבועי התורה, ופתאום בעט בכל דבר שקשור לתורה ולמצוות, עם כל זה אביו ואמו היו ממשיכים לדבר ולשוחח עימו ומכבדים אותו ומדברים אליו מאוד יפה, ואומרים לו ׳אנו לא כועסים עליך, זו זכותך לבחור בדרך שליבך רוצה׳.
יתירה מכך אביו אף היה שולח לו גם דמי כיס וכל מיני ממתקים, ואפילו היה בא לבקרו, לחבקו ולנשקו, אלא שהיה אומר לו בהארה נסתרת ׳הלוואי ותחזור הביתה לאביך ואמך׳, בתקווה שיבין את הרמז.
חלפו העיתים והוריו ממשיכים להרעיף עליו את כל האהבה הגדולה ולא עזבוהו גם בגיא צלמות, לימים חלפו על הבן משברים קשים ובכל זאת הוריו ממשיכים ותומכים בו, כשראה הבן כך, נתרגש לבו מאוד, וידע כמה אביו ואמו בצער בגללו, ובכל זאת מראים לו אהבה גדולה קם מהקיבוץ הנורא שאין שם זיק וריח של יהדות וחזר בתשובה שלימה.
עבר לדור בעיר הקודש צפת, למד שוב תורה יומם ולילה באחת הישיבות, ולשמחת אביו ואמו לא היה קץ. ואף לבסוף נשא לאשה אחת מהקיבוץ, שגם היא חזרה בתשובה שלימה. כיום הוא אברך ואבא לילדים, והכל בזכות הארת פנים של הוריו, כמו שכתב רש”י שאתה מדליק ומטיב את הנרות, “להאיר ולא להעיר״. (מעובד ע”פ ספר ובחרת בחיים)
