הקדוש-ברוך-הוא מרוב אהבתו אותנו, חושק שנזכה בדין, הוא מתאווה שנצא כתובים וחתומים בספר החיים, לכן הוא מגלה לנו את הסוד לכך, הוא לוחש לנו: תתקעו בשופר, רחמנא אמר תקעו, וכך תצליחו לבלבל את השטן העומד להשטין ולהזכיר את עוונותיכם!
היש לך חך מתוק מזה ?! הישנה דוגמה רושפת יותר על האהבה המוסתרת של יום הדין ?!
בספר קדושת לוי (פרשת שופטים) דרש על הפסוק שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, ושפטו את העם משפט צדק (טז, יח).
הנה הקדוש ברוך הוא שופט את כנסת ישראל בבוא יום המשפט בגודל רחמיו וחסדיו, אך צריכין אתערותא דלתתא לעורר את המדה של רחמנות למעלה, ועל ידי מה נתעורר אותו המדה של חסד, כשאנו למטה מתנהגים בחסד ומלמדים זכות על כל איש מישראל לדונן לכף זכות, ואז על ידי זה גם מלמעלה נתעורר אותו המדה, ומלמדין גם עליו וגם על כל זרע ישראל חסדים, ואם כן האדם מעורר בעובדא שלמטה השער העליון לפתוח שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל.
וזה שכתוב ‘שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך’, רצה לומר שאתה בעצמך תתקן ותכין המשפט של מעלה על ידי ‘שעריך’, והוא השערים שלך שאתה עושה ומעורר במעשיך. וזהו ‘ושפטו את העם משפט צדק’, רצה לומר כל איש ילמד את עצמו להתנהג לשפוט את העם משפט צדק, ללמד צדקה וזכות על כל זרע ישראל, ואז האדם מעורר השער של מעלה, ועל ידי זה יוצא בדין וזכאי במשפט של מעלה, כי במדה שאדם מודד מודדין לו (סוטה ח, ב).
הרי מבואר בדברי הרב קדושת הלוי, שהחיוב לדון את בני ישראל לכף זכות אינו רק בכדי שידונו אותו לכף זכות, אלא אף לחביריו. ועוד יסוד נורא מגלה הקדושת לוי, שאי אפשר לדון בשמים את בני ישראל לכף זכות, אפילו שמגיע להם על פי דין – בלי האתערותא דלתתא בארץ שדנים בני ישראל אחד את השני לכף זכות, ופותחים בזה את שערי השמים שיכולים גם שם לדון את ישראל לכף זכות.
ובזוהר הקדוש מובא סיפור מדהים (מקץ עמ׳ רא, ב) איתא: מעשה ברבי אבא שישב ליד שערי לוד, ראה איש אחד יושב על הסלע שיצא מן ההר ומתחת לסלע היה פתוח התהום. האיש היה עייף מן הדרך ונרדם על הסלע. לפתע יצא נחש מאחד מן החורים ורצה להכישו. בא “קוסטפא דגורדנא” (מין בעל-חי) והרג את הנחש. כשקם האיש מתנומתו, נעמד ללכת ומיד נעקר הסלע ממקומו והתמוטט ברעש גדול אל התהום כאשר האיש ניצל ממוות בטוח.
מדברי הזוהר עולה כי ר׳ אבא ראה שהאיש ניצל פעמיים ממוות בטוח והבין שיש בכך חשבון ולא דבר של מה בכך הוא. שאל ר׳ אבא את האיש: מה מעשיך אשר בעבורם זכית להינצל פעמיים? השיב האיש: איש פשוט אנכי, אך נוהג אני בכל יום שאיני עולה על יצועי לפני שאני מתפייס פנים אל פנים עם מי שפגע בי ואומר לו כי מוחל אני לו, ואם איני יכול לפגוש אותו, הריני אומר בפי שאני מוחל לו בלב שלם, ולא עוד אלא מקפיד אני מאז והלאה להטיב לאדם זה שפגע בי. בכה ר׳ אבא ואמר: גדול אתה מיוסף הצדיק שהטיב עם אחיו ואתה מטיב עם אנשים הרחוקים ממך; ראוי אתה לניסים גדולים מן השמים, אשריך ואשרי חלקך.
הא לנו סיפור ממקור נאמן, מדברי הזוהר הקדוש, שהמוחל וסולח לחוטאים כנגדו זוכה לאריכות ימים למעלה מדרך הטבע. עושים לו לאדם זה ניסים גלויים כדי שיאריך ימים ולא יסתלק מן העולם בטרם עתו.
בברכת שנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב.
